שלטי הגיבורים על ברכות ל״ד

1 כתב הרא"ש והרי"ף ז"ל פי' להיכן הוא חוזר אותו שהוא אומר נברך שאכלנו וכו' אבל אחד המפסיק לשנים ליכא למיבעי להיכן הוא חוזר דהא איהו פסיק ליה הלכתא כרב נחמן שאין מפסיק כי אם עד נברך. וראיתי כתוב משום רב האי שאחד המפסיק לשנים צריך לברך המוציא וכן כתב הראב"ד ז"ל דכיון שהפסיק יצא ידי ברכה למפרע וצריך ליטול ידיו ולבצוע דהוה ליה כבני חבורה שעקרו רגליהם לצאת לקראת חתן וצריכין ברכה למפרע וכשחוזרין צריכין ברכה לכתחלה ועוד כיון שהפסיק אכילה בבה"מ מיכל וברוכי בהדי הדדי א"א איך יתכן שיאכל באמצע הברכה כי הזימון אחד מן הברכות ואיך יברך ברכה אחת ויאכל ואח"כ ישלים הברכות ונ"ל דלישנא דמפסיק לא משמע כדבריהם ז"ל דלדבריהם אין כאן הפסק סעודה אלא סעודה אחרת היא לגמרי ולא דמי לבני חבורה שעקרו רגליהם דהכא אינו זז ממקומו גם אין כאן היסח הדעת ולא דמי למיכל וברוכי בהדי הדדי שהרי אינו מברך אבל מפסיק סעודתו כדי שיזמנו עליו וכן כתב בה"ג היכא דבעי למיפק חד מינייהו ובעי חברין למיעבד ליה לפנים משורת הדין פסקין סעודתייהו ומזמנין עליהן עד הזן וגמר איהו ברכה כולה ונפיק וחוזרין ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין אלמא שאין צריכים ליטול ידיהם ולברך המוציא אבל לענין חזרה להיכן הוא חוזר בזה לא דבר בה"ג כי הוא פירש להיכן הוא חוזר כמו שפי' רב אלפס ז"ל דמיירי באותו שאומר ברוך שאכלנו משלו ואפשר דאע"ג דפירש דפסקין סעודתייהו עד הזן מ"מ כיון שאכלו אח"כ צריך לברך ברכת הזן דשלש ברכות דאורייתא נינהו ולא מסתבר שיצא ידי ברכת הזן במה שהפסיק לו באמצע סעודתו וכדי לסמוך על רב אלפס וה"ג דיחיד המפסיק לשני' שיחזור לתחילת ברכת הזן דנהי דיצא ידי זימון במה שאוכל במה שהפסיק להם מ"מ שלש ברכות צריך לברך על מה שאכל אחריהן ע"כ:

2 התוספות והרא"ש והטור כתבו דאין למחוק בנוסח זה ולוקח במשפט וה"ג ומיי' כתבו כדברי רבינו שאין לאומרו: לשון ריא"ז בבית האבל אומר המלך החי הטוב והמטיב לכל אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו מודים אנו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל זאת אנו חייבים להודות לו ולברכו:

3 אית דאמרי שהוא משולי הלחם ואית דאמרי להיפך הלכך לצאת ידי ספיקא יבצע מן הצדדין שיחתוך מלמעלה ולמטה כאחד. הגהת מיימוני: לשון ריא"ז ויש לבצוע ממקום שהפת אפויה היטב כמו שמבואר בפרק חלק אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס בירך על הככר לפרוס ממנו מצד זה ולא עלה בידו והוצרך לפרוס ממנו מצד אחר הרי זה צריך לחזור ולברך וקודם שיברך צ"ל על הברכה הראשונה בשכמל"ו שלא להזכיר שם שמים לבטלה היה רוצה לשתות מאמת המים ובירך על המים אע"פ שהמים שבירך עליהן הלכו להן ושותה מן המים הבאים א"צ לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחלה וכל זה מבואר בתלמוד ירושלמי ולפי זה אם בירך על האוכל קודם שיבא לפניו ואח"כ בא לפניו א"צ לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחלה כמבואר בקונטרס הראיות: