שד"ל על ויקרא י״ט

1 לא תכלה פאת שדך: הזכיר כאן איסור אכילת הזבח אחר המחרת, וסמך לו פאת הקציר, כי אמנם לכך צוה שתהיה אכילת הזבח ביום אחד או בשנים, כדי שיצטרך לקרוא לזבחו אנשים אחרים שיאכלו עמו, שאם היה מותר למלוח בשר הזבח ולשמרו ימים וְחָדשים, יאכלהו הוא לבדו ואנשי ביתו, ועכשו שנאסרה אכילתו אחר המחרת, הנה הוא מוכרח להאכיל ממנו לזולתו, וזה מביא למעשה צדקה וחסד, דומה להנחת הפאה בשדה. וכן מצאנו אצל הזבחים קריאת אנשים לאכול, כמו כי הכין ה' זבח הקדיש קראיו צפנים א' ז', וקראת לישי בזבח שמואל א' ט"ז ג', זבחי שלמים עלי על כן יצאתי לקראתך משלי ז' י"ד.

1 תעשק: העושק אינו נוטל מיד זולתו, אבל מעכב לעצמו מה שחייב לו רנה"ו ולענין גזרת המלה נ"ל כי שרש עשק נגזר משרש עקש.

1 לא תקלל חרש וגו': אזהרה למזיק בסתר ואומר לא יראני אדם.

1 ולא תשא עליו חטא: אם תשנאהו בלי שתוכיחהו תשא עליו חטא, אבל אם תוכיחהו ולא יקבל תוכחה, נראה שאין עליך חטא אם תשנאהו. ורנה"ו כתב דברי הבל בענין שנאת הלב, גם לא הבין דעת רז"ל וחכמתם בתורת כהנים וחשב שדרשו ולא תשא ענין נשיאת קול, והם לא לכך נתכוונו, רק אמרו שאם תלבין פניו ברבים יהיה עליך חטא, ואם כדבריו היה להם לומר יכול אתה מוכיחו בקול רם ת"ל ולא תשא, אך באמרם יכול את מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא, הדבר ברור שכוונתם שלא תהיה תוכחתך בלי חמלה וחנינה, באופן שיהיה עליך חטא.

1 לא תטור: לפי הפשט הנטירה היא נקמה לאחר זמן, כמו ונוטר הוא לאויביו נחום א' ב' רנה"ו.

2 ואהבת לרעך כמוך: כל שאר עברות שבין אדם לחברו הם נתעבות מצד עצמן, חוץ מן הנקמה שהיא נראית כמשפט צדק, לפיכך אמר בה ואהבת לרעך כמוך, כמו שאתה לא תחפוץ שאחרים ינקמו ממך, כן לא תקח נקמה מרעך, אף על פי שבדין היתה נקמתך, וכן בכל ענין תאהב לרעך מה שתאהב לעצמך. ורמבמ"ן פירש תאהב את רעך בכל דרכי האהבה שאתה אוהב את עצמך, והשווי יהיה באיכות האהבה ולא בכמותה, במקום שאין התנגדות בין שני הדברים הנאהבים וזה אמנם קרוב למדת סדום שלי שלי ושל שלך, כי איך איטיב לחברי בלי שיבואני הפסד או טורח קל או כבד? כי בהכרח יש תמיד התנגדות בין הנאתי להנאת זולתי, ואי אפשר לי לתת פרוטה לחברי בלי שתחסר הפרוטה ההיא מכיסי.

1 שעטנז: לדעת Jablonskius et Forsterus מלת שעטנז היא מצרית ועיקרה Sciontnes וענינה בגד צמר ופשתים מהרבה גוונים - כל מיני כלאים היו חקי ע"ז אצל הקדמונים.

1 בקרת תהיה: כפירוש רמב"ן הפקר, כלומר אין לה דין נשואה מאחר שלא חופשה, ותהיה נחשבת כהפקר לענין שלא יומתו כנואפים. ולדעתי ולדעת ראב"ע ישראלית היא ולא כנענית, ולדעת רז"ל אף הכנענית אם נשתחררה, קדושיה קדושין ככל בת ישראל. וטעם המצוה שלא יחשוב האדון להשתמש בה כשפחה, וגם למשכב, אלא או ישחררנה ויקחנה כמשפט הבנות, או תהיה הפקר לו ולאחרים בשוה. והנה גם האשם הזה הוא שגגה ignorantia juris, כמו למעלה סימן ה', כי השוכב עמה חושב שהיא הפקר ממש, והרי היא מותרת לכל אדם, ואין הדבר כן, אך בקרת תהיה בדיעבד, לענין שלא יומתו, אך לא בקרת היא שיבא עליה מי שירצה לכתחלה.

1 יהיה לכם ערלים: יהיה חוזר למלת פריו ופרי שם כולל ויפול אצלו התאר בל' רבים, ע"ד ועמי תלואים, וכן כאן יהיה פריו פירות ערלים. ע' מורה חלק ג' פרק ל"ז.

1 כל מקום שכתוב כ֛י אנ֥י ה֖' אלהיכֽם השם מחובר למלת אני, וכל מקום שאין כתוב כי השם מחובר למלת אלהיכם, וע' פירושי על אנכי ' אלהיך.

1 לא תאכלו על הדם: היו שופכים הדם בגומא והיו אוכלין שם את זבחיהם לכבוד השדים ונשמות המתים, שלפי דעתם היו באים לשתות הדם, ובשכר זה היו באים אליהם בחלום ומגידים להם העתידות רמב"ן.

1 ולא תשחית את פאת זקנך: השחתת הפאה נזכרה אצל שרט לנפש מת, וכן בכהנים למטה כ"א ה' ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת, ועיין הראב"ע שם. והנה לפי הפשט כל ישראל אסורים להשחית זקנם מפני אבלות על מת ולכהנים נאסר אפילו הגלוח, גם הוא על מת.

1 קעקע: קרוב לשרש תקע ושקע.

1 אל תחלל את בתך להזנותה: אחר שהזהיר על כתבת קעקע שהוא סימן שעבוד לעבודה זרה, אמר שלא יקדיש בתו לע"ז להזנותה לכבוד ע"ז, ולפי שאותן הנשים היו נקראות קדשות לשון קדושה, הזכיר בה לשון חלול, אל תחלל, להודיע כי מעשה כזה איננו קדושה אלא חלול. ומי לא יצחק על ראב"ע שפירש שאחר שאסר השריטה הזכיר שאל תשרוט הנערה בבשרה, כי זה יביא אותה לגלות בשרה, וקול באשה ערוה וקל וחומר לשריטה.

1 ואהבת לו כמוך: הגוים הקדמונים לא היו אוהבים רק את בני עמם, ולא היתה הונאת הנכרים נתעבת בעיניהם, לפיכך אמר כאן ואהבת לו כמוך, התנהג עמו כמו שתחפוץ שינהגו אחרים עמך אם היית גר, והוא על דרך מה שכתבתי למעלה פסוק י"ח על ואהבת לרעך כמוך.

1 מדה ומשורה: מדה היא מדת האורך, והמשורה היא כלי המחזיק, כגון האיפה והסאה רנה"ו. שרש מדד מתחלתו מורה שטיחת דבר על דבר, כמו ויתמודד על הילד מלכים א' י"ז כ"א, ומזה נקראת בשם זה מדידת האורך בהעברת החבל או האמה על הגוף הנמדד; ואח"כ הושאל ל' מדידה גם על המדידה בכלי מחזיק, כגון וימדו בעומר, מי מדד בשעלו מים. ורנה"ו תפש על רש"י, ולא ידע כי רש"י גם הוא הזכיר מדת הלח והיבש, וכן הוא בכ"י ובדפוסי ויניציא ואמשטרדם, ואם במציעא ס"א ב' כתב רש"י משורה מדת הלח היא שם פירש כך לפרש הברייתא, וכאן פירש אמתת הוראת המלה בפסוק.