שד"ל על ויקרא ט״ז

1 אחרי מות: אעפ"י שהם לא נכנסו לקדש הקדשים, מכל מקום היתה מיתתם מפני זלזולם בכבוד ובמורא הראוי למשכן ה' ולעבודתו. ברש"י כ"י שבידי מוסיף: כל מקום מיקר ומוציא זיעה כגון מחילה שתחת הקרקע מוקפת גדר של אבנים הוא נקרא תחב אבל קודם לכן כתוב בטחב בטי"ת.

2 אל יבא בכל עת: בשום זמן.

3 כי בענן אראה על הכפרת: כי גם כשאהיה נגלה על הכפרת לא יהיה זה אלא בתוך הענן, כי כבוד אלהים הסתר דבר, ולפיכך גם הכה"ג יזהר שלא יכנס לשם.

4 ואל יבא בכל עת אל הקדש: טעמי המקרא הזה זרים מאד, כי היה האתנח ראוי תחת ולא ימות ואל-יבא֩ בכל ע֨ת אל-הק֜דש מב֣ית לפרֹכת אל-פנ֚י הכפ֛רת אש֥ר על-האר֖ן ול֣א ימו֑ת; ואולי דעת בה"ט כר"י יהודה מנחות כ"ז מבית לפרכת באזהרה, אל פני הכפרת במיתה. ואפשר עוד לומר כי אולי בבית שני היה מי שהיה אומר עכשו שאין ארון ואין כפרת ראוי שיהיה מותר להכנס לבית קדש הקדשים, לפיכך ראו חכמים לחלק מאמר הכתוב כאילו הוא שני מאמרות, ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אף אם אין שם ארון וכפרת אסור לבוא שם, ואמנם אל פני הכפרת אשר על הארון אל יבא בכל עת ולא ימות, בזמן שיש ארון יש מיתה ובזמן שאין ארון מיתה ליכא, אזהרה מיהא איכא. ובעלי הטעמים שהיו אחרי חתימת התלמוד ציינו הטעמים על פי הקריאה שהיתה מקובלת בעל פה מחכמי בית שני.

5 גורלות: גרלון בערבי אבן.

6 עזאזל: נראה שהיה מקדם שם האל הרע, השטן, אל עז, ומלת עזאזל מן עז עז אל. והמאמינים באחדות האל שלא האמינו מציאות האל הרע, נשארה אצלם המלה הזאת להוראת הרע הגמור והאבדון, על דרך שגם היום אומרים שטן להורות על כל רעה גדולה ועל האבדון; והנה השעיר היה משתלח לאבדון במדבר שימות ברעב. והנה בזמן שהיתה ארץ ישראל רחבת ידים לישראל להיותם המעט מכל העמים היה אפשר למצוא בתוך ארצם ארץ גזרה ורחבה שיתעה בה השעיר וימות, אבל אחר זמן כשרבתה האומה ונתיישבה הארץ ולא היתה שם ארץ גזרה הוצרכו להתקין שידחף השעיר מעל הצוק, שאל"כ היה נכנס לעיר נושבת. ואמנם המכוון בשלוח השעיר לעזאזל נראה שהוא על דרך ותשליך במצולות ים כל חטאתם, כי הכהן בדבורו היה נותן כל עונות העם על השעיר, ואח"כ היה משלח השליח ועמו העונות כלם אל ארץ גזרה, והעם היה נשאר נקי מכל עונותם.

7 וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם: ההזיות מטהרות המקדש מן הטמאות אשר אולי טמאוהו ישראל אם בשוגג ואם במזיד, אבל אין הכפרה מועילה למי שטמאו, כי הוא עונו ישא; והנה המכוון בכפרה הזאת הוא שאם אולי אחד העם יבא לבית המקדש בטומאה, אל יחשבו העם שהמקדש נטמא וכל העבודות הנעשות בו לא לרצון תהיינה, אך יחשבו שכבר חזר לטהרתו וקדושתו על ידי הזיות הכהן הגדול.

8 ויצא אל המזבח אשר לפני ה': מזבח הזהב, ע' שמות ל' י', ודברי ראב"ע שגגה, עיין רנה"ו, וע' במעמר שבקש להליץ בעד ראב"ע.

9 עתי: מן עת, כמו מְזֻמָן מן זְמָן, ומזה אולי עתיד כמו עתית מן עת.

10 ברש"י כ"י שבידי: מתרגמינן וית תרבי חטוותא, אימורי פר ושעיר יקטיר המזבחה - והכוונה כי נכללו כאן ב' חטאות, פר ושעיר.

11 תענו את נפשותיכם: כמו ונפש נענה תשביע, ויענך וירעיבך.

12 יכפר עליכם: הכהן בעבודות שיעשה רנה"ו.

13 מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו: הכוונה על עונות הנשכחים או נעלמים ממי שעשה אותם.

14 ולבש: דבק עם וכפר, המכהן תחת אביו יכפר ביום הזה, ויעשה העבודות בבגדי לבן, וכן תרגם רמבמ"ן.