1ושמעה קול אָלָֽה וגו': ענינו שנשבע לשקר, ואמר ושמע כי כן היה המנהג שלא לבטא האלה והקללה בפיו, רק אחרים היו משביעים אותו והוא עונה אמן כענין הסוטה, אבל שבועה שאין עמה אלה היה מוציאה מפיו ונקראת שבועת בטוי, והיא להרע או להיטיב לעצמו. והנה זה לבדו הוא מזיד, ואותם שלמיטה שוגגים ונכלל זה עמהם כי שומע האלה מורה היתר לעצמו ואומר בלבו למה אתחייב אני להתעבר על ריב לא לי ולהעיד עדות לזה? ולמה אגרום נזק לבעל ריבו? ולדעת רנה"ו מלבד הקרבן לא יכופר לו אם לא יְרַצֶה את חברו אם בהמנעו מהעיד לו גרם לו נזק.2ונעלם ממנו והוא טמא: ואכל קדש או בא אל המקדש רש"י או שנגע באחרים ולא הזהירם שהוא טמא אח"ם.3לכל אשר יבטא האדם: כולל הכל אפי' דברים שאין בהן הרעה והטבה רנה"ו, ואולי להוציא דברים שאין אדם רשאי לקבל עליו, כגון לחבול בעצמו וק"ו בחברו.4ונעלם ממנו: שכח שבועתו, ועל ידי כן עבר עליה.5והתודה: הוא וידוי בפה על הקרבן כשסומך ידו עליו, אם קרבנו בהמה, או בלא סמיכה אם יביא עוף או מנחה, לפי' אמר תחלה שיתודה, ואח"כ פירש שהקרבן יהיה עולה ויורד.6אחד לחטאת ואחד לעולה: כדי שיהיה בהם חלק לכהנים וחלק לגבוה כי מאותו שיהיה לחטאת יאכלו הכהנים, ואשר יהיה לעולה הוא כלו לגבוה דון יצחק וכן נראה כוונת ראב"ע.7והקריב את אשר לחטאת ראשונה: כדי שבתחלה יכופר חטאו, ואחרי כפרתו יקריב עולתו להתרצות אל אדוניו ולדבקה בו דון יצחק, ולזה רמז גם רש"י.8ומלק: ע' למעלה א' ט"ו.9בערכך: אין הכ"ף לכנוי אלא כך הוא משקל השם הזה בלמ"ד הפעל כפולה, ולמטה י"ח וכ"ה בערכך לאשם כפירש"י בערך האמור למעלה באשם. והנה בשלשה האשמות קבע הערכך לחומר הענין, כי הם זלזול כפלי מעלה, אם שאכל קדש, או שלא ידע אחת מתורות ה' או שנשבע לשקר, לכך החמיר שיהיה שוויו שני שקלים אח"מ לא לבד שלא יהיה כמו הקודם עולה ויורד לפי עשרו ועניו, אלא שיהיה תמיד איל גדול.10שקלים: אולי הקריאה שְקָלַיִם. מה שכתב רש"י אין מעילה אלא שינוי, והוא מתורת כהנים, ענינו כמו שקור, וכן מותר לשנות מפני השלום ענינו לשקר, כי כל מְשַקֵר מְשַנה הדבר ממה שהוא, והאשה המועלת בבעלה היא משקרת ועושה עצמה כאוהבת אותו והיא אוהבת זולתו.11לאשם: לדעת רז"ל זה אשם תלוי שהוא מסופק ואינו יודע אם חטא או לא חטא, והקשה אח"ם כי אין זה משמעות מליצת כי תחטא ועשתה וגו', ומליצת על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע; והוא אומר כי למעלה כל סימן ד' מדבר בשגגת מעשה שלא ידע שזה חֵלֶב ושאשה זו נדה ignorantia facti, וכאן מדבר בהעלם האיסור ignorantia juris, ומביא סיוע ממליצת על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע. ואולי לכך נתכוון ראב"ע באמרו ולא ידע; אם הוא אסור, אך יתר הדבור הוא סתום ומבולבל, ואין לעמוד על אמתת מחשבתו.12עשק: עיין למטה י"ט י"ג.13ומעלה מעל בה': הכוונה על הנשבע לשקר.14או בתשומת יד: דבק עם תחטא ומעלה מעל, לא עם וכחש, ותשומת יד כמו שליחות יד שמות כ"ב י'.15ואת אשמו: הקרבן הוא מלבד השבת הגזלה, והנה איננו מכפר על חטא שבין אדם לחברו, אלא על מה שבין אדם למקום.