1אך: בכפור נכתב אך מפני הענוי שאין דוגמתו בחגים, ובחג הסכות נכתב אך מפני הלולב והסוכה שאין דוגמתם בשאר מועדים.2ויצא בן אשה ישראלית: אחר שהשלים המצות שהן בעבור כבוד שמו ית' הקרבנות והחגים ומשפטי הכהנים סיים בעונש המקלל את השם, שהוא הקצה האחרון המתנגד לכל המצֻוֶה עד כאן. והנה עד כאן לא בא שום צווי על זה כי אלהים לא תקלל הוא על הדיינים כי אין להעלות על הדעת שאיש מישראל יקלל את השם, ומעולם לא היתה התורה מזהרת על ה אלמלא המקרה שקרה כי בן איש מצרי עשה התועבה הזאת, ואחר שקרה המקרה, באה עליו האזהרה, ונכתבה כאן לסיים כל המתיחס לקדושת השם.3וסמכו כל השומעים: לומר דמך בראשך, עיין רש"י וכן בקרבנות הסומך ידו על ראש קרבנו נותן עליו עונו, כמו הכה"ג על ראש השעיר המשתלח, ואח"כ נתפשטה הסמיכה גם על השלמים, אעפ"י שאינם באים על חטא. ואח"מ מוסיף כי גם כאן הם נותנים עונם על ראשו, שאם לא היו עושים בו דין היה החטא על הקהל או על השומעים.4כי יקלל אלהיו: בלא הזכרה שם הויה.5ונוקב שם ה': אם המקלל נוקב שם הויה ראב"ע.6ואיש כי יכה כל נפש אדם: אפי' גר. אחר שענש מיתה את המקלל שהיה בן איש מצרי, בא להודיע כי המכה כל נפש אדם ואפי' גר יומת, ושאין לחשוב את הגר כבהמה, כי אמנם מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת, וכן איש כי יתן מום בעמיתו וכו', וחתם כאשר יתן מום באדם, וסיים הענין במאמר כגר כאזרח יהיה וקצת מזה בראב"ע.
