1בכל התועבות הנזכרו לפנינו לא מצאנו ענין שיהיה חק אלא העברת הבנים למולך. ונראה כי כמו שהיבום הוא חק אצלנו, כך קצת מן העריות היה חק אצל האומות ההן על פי תנאים ידועים.2וחי בהם: תתקיים החברה בשלום, שאם יתחבר אדם עם קרובותיו, תהיה כל משפחה חברה לעצמה נבדלת מזולתה. טענה זו לפי דעתי אינה כלום, כי אם יהיו מותרות העריות לא תהיה משפחה בעולם בשום פנים, והטעם הוא כי אם יתחבר אדם עם קרוביו לא תהיה בעולם לא אהבה לא יראה ולא שלום כמו בימי המבול שש"ם. ואולי כדעת אח"ם היה חק במצרים שלא יהיו אנשי המשפחה והשבט מתחתנים באנשי משפחה או שבט אחר כי היה העם נחלק לְקַסְטֵי, ולפיכך לפעמים היו זקוקים לקת שאר בשרם.3שאר בשרו: מל' אך עצמי ובשרי אתה, גם שאר ענינו בשר, כמו וימטר עליהם כעפר שאר.4איש איש אל כל שאר בשרו: איסורי ביאה אין המכוון בהם כדעת הרמב"ם מורה חלק ג' פרק מ"ט מעט המשגל, כי אל אסרה תורה רבוי הנשים אלא למלך, ולא רבוי המשגל באשה אחת; ואמנם כלם לתועלת החברה. והנה אשת איש טעמה מבואר, והוא להרחיק החמס והמריבות והרציחות הבאות בעקבות הניאוף; ואף אם יהיה אדם שיתרצה בזה, ויפקיר אשתו לאיש עשיר, הדבר אסור מפני ההשחתה אשר תצא מזה לכלל האומה בקלקול המדות. ואיסור הזכר והבהמה הוא מפני שהם מעשים נגד הטבע, ואם היו מותרים תהיה תקיחת נשים מתמעטת. ואמנם העריות אשר הן שאר בשר אסורות בעבור הצלחת הבית ותקון המדות והצלחת המדינה. כי הנה לקיחת האם ואשת האב ואחות האב ואשת אחי האב הוא דבר המתנגד לכבוד אב ואם, והזלזול בכבוד האב והאם גורם קלקול המדות והפסד הנהגת הבית; וכן אשת הבן הרי היא במדרגת הבת לחמיה ולחמותה, ואם יקחנה חמיה ימשך מזה זלזול בכבוד החם והחמות והאב והאם, וכן לקיחת אשה ובתה מביאה שווי ביניהן, וגורמת זלזול בכבוד האם. ואסור אשה ואחותה הוא מפורש במלת לצרור, והוא שלא להטיל קנאה בין שתי אחיות לעשותן צרות ושונאות זו את זו, תחת שמשפטן לאהוב זו את זו, וידוע כי השנאה בין הקרובים קשה מהשנאה בין הזרים, כי כתוקף האהבה הקודמת, כן חוזק השנאה הבאה אחריה, וזה יגרום קלקול המדות והפסד גדול בהצלחת הבית. וכן לקיחת אשת האח תביא קנאה ושנאה בין האחים; ואפילו אחר מיתת אחיו אם יש לו בנים, ויקח האח את יבמתו זה יגרום שנאה בינו ובני אחיו, וכן בין בניו ובני אחיו, וזה סבה לקלקול המדות והפסד הצלחת הבית. לא כן אם מת האח וזרע אין לו. ואמנם איסור האחות נראה שהוא להצלחת המדינה, שאם היתה האחות מותרת היו רוב בני אדם נושאים אחותם, והיתה כל משפחה כעם בפני עצמו, ולא היו המשפחות מתחתנות ומתערבות זו בזו, ולא היתה האומה לעם אחד אלא לעמים רבים בלתי קרובים זה לזה ובלתי אוהבים זה את זה.5לגלות ערוה: גלוי מקום הבושה, והוא לשון נקיה וכנוי לשכיבה, וגלוי ערוה אינו דוקא בלקיחת קבע, אבל גם בשכיבת עראי, שנאמר ואל אשה בנדת טמאתה ולא תקרב לגלות ערותה. וכשנכתב גלוי ערוה אצל הזכר כגון ערות אביך, ערות אחיך, הכוונה גלוי ערות אשתו, כי איש ואשתו נחשבים כבשר אחד; ובפסוק י' האיש וזרעו נחשבים ג"כ כבשר אחד. ודע כי הכתוב תלה תמיד האזהרה בזכר לפי שהוא הפועל, ואם הבעילה אסורה לזכר לא יתכן שתהיה מותרת לנקבה ולפיכך לא פרט האיסור כנגד הנקבה אלא בנרבעת כי שם האשה היא הפועלת, שהיא מביאה את הבהמה עליה. אמנם אין ללמוד מכאן כי כל מה שנאסר לזכר יהיה דוגמתו אסור לנקבה אלא היכא דגלי גלי, היכא דלא גלי לא גלי, כגון אחות האב נאסרה לזכר, אך אחי האב מותר בבת אחיו. וא"ת א"כ כמו שהזכיר ערות כלתך, למה לא הזכיר איסור החתן בחותנתו? זה כבר נכלל באיסור אשה ובתה. וא"ת כמו שהזכיר ערות בת בתך למה לא הזכיר איסור הנכד בזקנתו אם אביו או אם אמו? נ"ל כי דבר הכתוב בהווה, כי קרוב הוא שיתאוה הזקן לבת בנו, ורחוק הוא מאד שיתאוה הבחור לשכב עם אם אביו או אם אמו, אשר היא זקנה ממנה כל כך.6ערות אביך וערות אמך לא תגלה: מה שהוא ערות אב וגם ערות אם, והיא האם שהיא קרובה משני צדדים רמב"ן, ולפי פי' רש"י קשה אמך היא.7מולדת בית וגו': היה נראה לי לומר שזה פירוש הקודם, אחותך בת אביך היא מולדת בית, שנולדה עמך בבית אחד, ואחותך בת אמך היא מולדת חוץ, שנולדה מאיש אחר ומסתמא בבית אחר; אך לפי זה יקשה מה הוסיף אחר כך באמרו פסק י"א ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא? ותלמידי מוהר"ר אברהם חי מיינשעטר אומר כי האחות שאינה מן האם לא נזכרה כלל בפסוק ט', אלא כך פירושו: ערות אחותך בת אמך, כי כן סתם אח ואחות הם מאם אחת. ככתוב כי יסיתך אחיך בן אמך, מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי, בין שהיא גם כן בת אביך בין שאינה אלא בת אמך, כלומר בין שהיא מולדת בית בין שהיא מולדת חוץ, כמו שפירשתי.8לא נזכר איסור הבת שכבר היא נכללת באיסור ערות האם שהבן לא ישכב עם אמו וכן הבת עם אביה וגם באיסור אשה ובתה.9ערותך הנח: הרי הן עצמך ובשרך, והרי זה כאילו אתה מגלה ערותך.10ערות אחי אביך: ולא הזכיר ערות אחי אמך, והנה אשת אחי האם איננה בכלל העריות, אלא מן השניות האסורות מדברי סופרים, וטעם החלוק הזה, כי אחי האב הוא ממשפחה אחת עמנו, ולא כן אחי האם, כי ממשפחה אחרת הוא, ואין לקיחת אשתו כשנתאלמנה או נתגרשה מתועבת, ואם תאמר אף אחות האם ממשפחה אחרת היא אין זו טענה, כי אחות האם היא שאר אמך, מה שאין כן אשת אחי האם שיאן לה שום קורבה טבעית עִמָנוּ.11זמה היא: זמם נאמר על מחשבה שמסתירין אותה, והמלה נגזרת מן זמם שענינו בארמית רסן שחוסמין בו פי הבהמה. והנה המחשבות שמסתירין אותן, על הרוב הן לרע, ואפשר ג"כ שתהיינה לטוב. ובעריות לא נקראת זמה אלא ערות אשה ובתה כאן ולמטה כ' י"ד, כי הוא מעשה מתועב כל כך, שהעושה אותו מוכרח להסתירו; וביחזקאל כ"ב י"א ואיש את כלתו טמא בזמה, כי הוא ענין קרוב לאשה ובתה, וכיוצא בזה עמוס ב' ז' ואיש ואביו ילכו אל הנערה, הזכיר זה כדבר מכוער תכלית הכיעור. ואח"כ קראו זמה לכל מעשה מכוער ונתעב, וקראו מזמה לכל מחשבה שאדם מסתיר בלבו, כמו איוב מ"ב ב' ולא יבצר ממך מזמה, גם קראו מזמה לחכמה וערמה כלו' לכח אשר בו יחשוב אדם מחשבות ויסתירן בלבו עד בוא העת להוציאן לפעל, כגון משלי ב' י"א מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה ח' טבת תרי"ו.12יח. יט. כ.13סיים העריות באותן שאיסורן איננו לעולם אלא לזמן, האחות יש לה היתר במות אחותה, הנדה בגמר טומאתה, ואשת איש אם תתאלמן או תתגרש יום הנ"ל.14יח.יט.כ. סיים העריות באותן שאיסורן איננו לעולם אלא לזמן, האחות יש לה היתר במות אחותה, הנדה בגמר טומאתה, ואשת איש אם תתאלמן או תתגרש יום הנ"ל.
