1ולא ישאו עליו: על הקדש שיאכל והוא נזכר למעלה פסוק ז' ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא.2ומתו בו: בחטא.3כי יחללוהו: הקדש.4אשת כהן אוכלת בתרומה ולא נזכרה בתורה, ולמדו אותה מן קנין כספו, ולדעתי הנקבה נכללת בזכר.5ולא יחללו הכהנים את קדשי בני ישראל: ינהגו בקדשים מנהג כבוד ומורא, ויודיעו לכל הנוגע בהם כי קדש הם, כדי שלא יכשל בהם זר לאכלם בשגגה, ואל ינהגו בהם דרך חול באופן שכל החפץ יאכל מהם, שאם יעשו כן ישיאו את בני ישראל עון אשמה, כלו' הרי הכהנים הם המחטאים את הזרים האוכלים קדש בשגגה.6והשיאו אותם עון אשמה: הכהנים ישיאו את בני ישראל עון אשמה אם יאכילום קדש.7לרצונכם: תקריבו לרצונכם, ע' רש"י.8עַוֶּרֶת: הוא הנקבה לא מן עִוֵר, אלא מן עַוִּיר הנוהג בלשון ארמי, והמלה בפלס צַדֶּקֶת מן צַדִּיק; ורש"י שפירש עורת שם דבר, הרגיש שאם כדבריו היה לו לומר אחר כך שבר, ונדחק לפרש: עורת שם דבר לא יהא בו, ושבור שם התאר לא יהיה.9ואשֶה לא תתנו מהם: אל תאמרו מאחר שאין זה עולָה אלא שלמים שרובו נאכל לבעלים מה לי אם יהיה בו מום? לכך הוסיף ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה', החלב והדם הנקטרים לכבוד ה' אי ראוי שיהיו מבהמה בעלת מום. יצחק פארדו.10ומיד בן נכר: נ"ל כאותו פי' שדחה רנה"ו, כי אחר שאמר ובארצכם לא תעשו משמע שמותר לקנות מן הגוים בהמות מסורסות, לאכילה או לעבודת הקרקע או לרכיבה וכיוצא, והיה אפשר להעלות על הדעת שיהיה מותר לעשות מהן גם קרבן, לכך אמר שזה אסור. ומה שמביא אותי להחזיק בפירוש זה הוא מפני שהכתוב מסיים לא ירצו לכם, משמע שישראל הוא המביא הקרבן, ורנה"ו בקש להולמו באמרו לפי שנחשב להם לרצון שבנו מקדש לה', ומאספי ארץ גוים יבאו להשתחוות בו למלך ה' ולהקריב לו קרבן; וזה הבל, כי מליצת לא ירצו לכם אינה אלא כמו ונרצה לו, ואינה חוזרת אלא לבעל הקרבן. ועם כל זה אין ספק שהדין דין אמת שאסור לנו להקריב מעוך וכתות אפי' בשביל בן נכר, שנ' ומעוך וכתות לא תקריבו לה'.11ושור או שה: לשון שֶה ושֵיתָא לא מצאנו בלשון ארמי ואף לא בלשון סורי, אלא בלה"ק ובלשון ערבי, והכוונה כמו שכתבתי על פסוק שור שה כשבים ושה עזים, דברים י"ד ד' על איש אחד מן הצאן, בין מן כשבים בין מן העזים, ובלשון ארמי אין שום מלה הנאמרת על איש אחד, יהיה מהכשבים או מהעזים, אשר על כן בפסוק הנ"ל הוכרח אנקלוס לשנות בתרגומו, ותרגם שה כשבים אמרין דרחלין, וזה עזים גדיין דעזין. ובפסוק שלפנינו לא תרגם רחילא כדי שלא יובן שאין העזים בכלל, לפיכך בחר במלת שיתא אע"פ שאינה ארמית, אבל היא נאותה בענין, מפני שהיא כוללת שני המינים. ואני בזמן שכתבתי ס' אוהב גר לא הבנתי דבר זה, כמו שלא הבינו בעל ספר יא"ר, והבאתי תמיהתו על אנקלוס, והמעמר תפש אותי ואמר כי אנקלוס לא תרגם רחילא כי הוא לשון נקבה בלבד, אבל בחר במלת שיתא הכוללת הזכר והנקבה, כדי להשוות תרגומו עם עיקר הדין-וזה שבוש גדול, כי מלת בְּנוֹ כוללת הבן והבת, אבל מלת אתו וכן מלות שור או שה, המכוון בהן האם לבדה, לא האב, ולפיכך שנה אנקלוס ותרגם תורתא לשון נקבה, ומי יאמר כי תורתא כולל הזכר והנקבה? ואלמלא שרצה אנקלוס לכלול שה כשבים ושה עזים כאשר היא דעתי עכשו אמת הוא שהיה לו לתרגם רחילא, שהוא שם הנקבה.12לא תשחטו ביום אחד: לא לרחמים על הבהמה ממש, אלא לחזק בלבנו מדת הרחמים ולהרחיקנו מן האכזריות.13לרצנכם תזבחו: ומתי יהיה לרצון? כשתאכיל ממנו לאחרים, באופן שלא יוָתר ממנו עד בקר.