שד"ל על ויקרא ז׳

1 לכל בני אהרן תהיה: לכלם ממש כל זמן שיהיו מתי מספר כגון בימי משה, או כל הנמצאים בבית המקדש ביום ההוא כשיפרו ויתרבו; וצ"ע מה נשתנו אלו מאותן שבפסוק הקודם; ורמב"ן אמר כי באותן שלמעלה טרח הכהן באפייתן, ורנה"ו דחה דבריו, והוא מפרש לכל בני אהרן תהיה על פי דרכו למעלה ו' כ"ב שהמקריב רשאי לתת מחלקו לכל שאר הכהנים, ונ"ל שיאן זה משמעות לכל בני אהרן תהיה, והיל"ל כל בני אהרן יאכלוה כמו למעלה, אך לכל בני אהרן תהיה היא מליצה שוה למליצת לכהן המקריב אותה לו תהיה.

2 נדר: הרי עלי, נדבה הרי זו.

3 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי: אם המקריב יותיר מבשר הזבח עד היום השלישי ולא ישרפנו, אבל יאכל ממנו או יאכיל לאחרים שיאכלו ממנו ביום השלישי, אז לא יהיה קרבנו נחשב לו, אך פגול יהיה, וכל מי שיאכל מבשרו אפילו בתוך הזמן ביום הראשון והשני עונו ישא. זה הוא משמעות הכתוב, אבל זו באמת חומרא גדולה, שמי שאכל מבשר הזבח בתוך הזמן ישא עונו כאילו אכל פגול, מפני שאחר כן לא נשרף הנותר יהיה כמי שאכל ממנו ביום השלישי; ועל זה תמה ר' אליעזר זבחים כ"ט אחר שהוא כשר יחזור ויפסל? לפיכך הוצרכו חכמים להוציא הכתוב מפשוטו, ולפרש שאין הקרבן נפסל באכילת יום שלישי, אלא אם כן בשעת הקרבתו היתה כוונת הבעלים לאכלו בשלישי, ולכך דרשו המקריב אותו לא יחשב לו, אזהרה לבעלים שלא יחשבו בשעת הקרבה לאכול מבשרו ביום השלישי, והנפש האוכלת ממנו אם קודם אכילה ידעה מחשבת הבעלים עונה תשא. אחרי כמה שנים שהייתי מתמיה על רז"ל, למה כדברי רשב"ם עקרו הכתוב הזה מפשוטו, היום פורים, תר"ז זכיתי להבין מה ראו על ככה. וכן בכל מקום שנטו רז"ל מפשט הכתובים, כשאין הדבר דעת יחיד, אבל הוא דבר מוסכם בלי חולק, איננו טעות שטעו, אבל הוא תקנה שתקנו, לפי צורך הדורות, ומי כמוהם ריפורמאטור? אבל תקנותיהם היו בחכמה עמוקה, וביראת ה' ואהבת האדם, לא להנאת עצמם או לכבודם, ולא למצוא חן בעיני בשר ודם.

4 שקץ: ענינו שרץ או דג או עוף האסור באכילה, ושקץ טמא ענינו אחד מן השרצים המטמאים במותם.

5 וחלב נבלה וחלב טרפה: זה נאמר כנגד דור המדבר שלא היו אוכלים בשר אלא שלמים, ולא היה להם חלב מותר אלא חלב של נבלה וטרפה ולפיכך אמר אח"כ בדם: בכל מושבותכם כלומר בין בדור זה ובין כשתהיו על ארצכם, והואיל והזכיר שהוא מותר למלאכה הזכיר איסור אכילתו, אעפ"י שאינו צריך להאמר וכן דעת התרגום המיוחס ליב"ע, ע' נתה"ש ולדורות, המקרא הזה מלמד שאין החלב טמא טומאת נבלה, וגם המקרא הזה ראייה שנכתבה התורה בדור המדבר.

6 מן הבהמה אשר יקריב ממנה: שמקריבין מאותו המין.

7 וכל דם וכו' לעוף ולבהמה: שלא נחשוב שאין איסור הדם אלא כאיסור החלב, שהוא במינים הקרבים על המזבח, לכך הוסיף לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה רנה"ו.

8 שוק: עיין סמ"ג עשין קפ"ג ותי"ט חולין סוף פרק י' וס' זכרון.

9 שוק: לא נקרא שוק התנופה כי לא היו עושים בו הנפה, ונקרא שוק התרומה כי היה מורם וניתן לגבוה, כלומר לכהן עיין שמות כ"ט כ"ד.