1אחר שהוקם המשכן התחיל לצוותם על עניני קדושה, שיהיו קדושים אחר שהאל השוכן בקרבם הוא קדוש, ע"כ הזהיר על המאכלות האסורים ועל הטומאות ועל העריות, וגם על ענינים שבין אדם לחבירו, כי הוא האוהב הצדק והחסד בין בני אדם, ואח"כ הזהיר על קדושת הכהנים בפ' אמור; ואמנם איסור החלב והדם אעפ"י שהוא נוהג גם בחולין אינו אלא דרך כבוד כלפי מעלה, כי החלב והדם הי לחם גבוה, ואמנם נבחר הדם להיות קרֵב על המזבח כי בו הנפש, על כן יכפר על הנפש, והחלב אולי נבחר גם קודם מתן תורה להיותו ניתך ועולה באש ומעלה עשן יותר מן הבשר, והוא כעין קטורת. והנה הדם מלבד טעם זה יש בו ג"כ טעם אחר, כי שתייתו אכזריות ומקנה תכונה רעה בנפש, על כן הדם אסור גם בחיה שאינה קריבה על גבי המזבח, מה שאין כן החלב.2אשר ישחט שור או כשב: בחולין מדבר כי במדבר נאסר להם בשר תאוה, וכן דעת ר' ישמעאל, והיא קרובה לפשט הכתוב רנה"ו, ואח"כ בפסוק ח' וט' מדבר במוקדשין. תחילה אסר השחיטה בחוץ דרך כלל כדי שלא יבואו לזבוח לשעירים, ואח"כ אמר: אם אולי יאמר אדם אני אעלה עולה או זבח לה' בביתי, דעו כי איש איש אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח וגו'.3חקת עולם: שלא יזבחו לשעירים.4לעשות אותו לה': לא אמר להקריב קרבן לה' כמו למעלה ד' כי כאן כבר אמר אשר יעלה עולה או זבח.5כי הדם הוא בנפש יכפר: הוא יכפר בנפש, ע' רש"י.6וכסהו בעפר: כדי שלא יניחוהו על הקרקע בשביל נפשות המתים שתבאנה לשתותו כמו שהיתה אמונת הגוים הקדמונים כנראה בהומירוס; וראז' אומר דרך כבוד לדם, לבלתי ישתוהו החיות. ול"נ כדי שלא ישאר דם ויחשוב מי שרואה אותו שהוא דם בני אדם ושנשפך דם נקי בארץ ישראל שהיא קדושה. שש"ם.7דמו בנפשו הוא: הוא הדם שבגופו, נפשו כמו גופו הרנהיים.8ונשא עונו: אם יאכל קדש או יבא למקדש, שאו שלא יזהיר את הנוגעים בו, ולדעת אח"ם השוהה בטומאתו נושא עונו.
