ספר חסידים תתמ״ט

מהדורה: ספר חסידים, זיטומיר תרי"ז

1 פירוש קדמון פתח ↗

אדם כו' נמצא שבירך לבטלה. ר"ל דמיירי שאין לו אלא אותו אגוז לבד שאם היו לפניו הרבה אם התליע זה יאכל מן אחרים ולא שייך לומר שבירך לבטלה:

1 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

א גרסינן האי מאן דבעי למיהוו חסידא לקיים מילי דברכות. ולכאורה תמוה דמשמע מי שלא קיים אותן חסיד הוא דלא מיקרי אבל רשע נמי לא מיקרי, הא כתיב חבר הוא לאיש משחית. אלא רצה לומר שלא יסמוך על הכלל שאמר על שהכל יצא, אלא ילמוד מילי דברכות לברך על כל מין ברכה השייך לו. וכתב בכתבי האר"י זכרונו לברכה הפוטר עצמו בברכות שהכל הרי זה בכלל בור שקללהו חז"ל, עד כאן. כתב בספר חסידים סימן תתנ"ב אדם שיש בידו אגוז אחד אל יברך ואחר כך ישבור האגוז שמא התליע הגרעין, או נרקב ונמצא שבירך לבטלה, עד כאן. וכתב בשל"ה דף צ"ג דוקא אגוז כי אם היתה רימה בו אינה ראויה לכלום והוי לבטלה, מה שאין כן שאר פירות שאף שאם הבאיש והתליע בתוכו לא בירך ברכה לבטלה בשביל קליפתו החיצונה ועליה חלה הברכה גם כן, על כן יותר טוב לברך על הפרי כשהוא שלם שכל מילי דברכות שלם עדיף יעקב לוי. ואני אוסיף דשבירת אגוז הוי הפסק בין ברכה לאכילה דומיא דחתיכת לחם במוציא, עד כאן. ולפי זה אפילו יש לפניו הרבה אגוזים צריך לשבור קודם הברכה אבל לטעם דספר חסידים דשמא התליע אם כן בהרבה אגוזים אין צריך לשברם דלא חיישינן שיתליעו כולם, ולכן דקדק הספר חסידים וכתב שיש בידו אגוז אחד וכו', משמע דבהרבה יברך ואחר כך ישבר. ויש לחלק בין דין מוציא דשם באמת אינו חותך כלום. ובאמת הטעם משום שחותך מעט בפת אין החיתוך ניכר ואם היה ניכר שהוא חתך לא היה רשאי לחתוך גם בשבת אינו חותך כלל משום דאינה הפסקה גמורה כמבואר בסימן קס"ז, ויותר טוב להפסיק בזה ולברך על השלם. מיהו בסולת בלולה כתב מי שרוצה לקלוף הפרי, יקלוף ואחר כך יברך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה, עד כאן ואפשר לחלק. עוד כתב שלא יברך אדם על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר דיש לחוש להפסקה, ולכך החסידים ואנשי מעשה ממלאין הכוס לקידוש קודם הנטילה, עד כאן. עוד כתב יזהר כל אדם לברור הפרי נקי יפה שלא התליע לברך עליו משום דצריך להוציא הגרעין כדי שלא יבוא לידי ספק ברכה אחרונה משום דהוי בריה, עד כאן. ולא נהירא דלמה לא יברך עליה כשהיא שלימה, הא יכול אחר כך ליטול הגרעין ממנה ושלא לאוכלה, מיהו אם רצה לאוכלה עם הגרעין יש לשברה קודם כמו שיתבאר בסימן ר"י. כתב הב"ח סוף סימן ר"ו מי שבירך על מאכל ולאחר שבירך נמאס המאכל בעיניו יש לו לאכול ממנו מקצתו אף על פי שנרקב כדי שלא יהא ברכה לבטלה, וכן באגוז אין לברך עד שיראה הגרעין שבתוכו, עד כאן. כתב במטה משה הצמא לשתות מים לא יברך ואחר כך ישפוך, אלא ישפוך ואחר כך יברך, וכתב בכנסת הגדולה יראה הטעם משום הפסקה, עד כאן. ויותר נראה לי הטעם משום ביזוי ברכה, ועיין לקמן בטעם שפיכת ההבדלה. עוד כתב במטה משה בשם ספר חסידים אם בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישפוך מעט מן המים וישתה השאר, עד כאן לשונו, אבל בכנסת הגדולה סימן ר"ד העתיק דברי הספר חסידים בזה הלשון ישתה מעט מן המים וישפוך השאר, עד כאן, ולא הזכיר מדברי מטה משה, וכן ראיתי בספר חסידים גופיה סימן תתנ"ד דישתה תחילה ואחר כך ישפוך. וכתב בכנסת הגדולה דאף ליש אומרים בשפיכת מים שהמלאך המות מטיל במים טיפת סם המות מכל מקום ישתה מעט ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ומאחר שישתה מעט שאין כאן הברכה לבטלה ישפוך השאר:

1 אדם שיש בידו אגוז אחד אל יברך ואחר כך ישבר האגוז. שמא התליע הגרעין או נרקב ונמצא שבירך לבטלה:

ספר חסידים תתמ״ח » « ספר חסידים תת״נ