ספר חסידים פ״ג

מהדורה: ספר חסידים, זיטומיר תרי"ז

1 פירוש קדמון פתח ↗

אל תבהל ברוחך לכעוס כו'. קשה ליה הלא אין לאדם לכעוס כלל כדמסיים הפסוק כי כעס בחיק כסילים ינוח א"כ למה אמר תחלת הפסוק אל תבהל וגו' הל"ל אל תכעוס כי כעס וגו' ומתרץ איש חסיד כו' ותלין כעסך כו' ור"ל אלא תמתין לילה אחת מלדבר ובלינת הלילה ינוח הכעס וממילא לא ידבר בשעת הכעס כשימתין לילה וגם לא יכעוס לעולם שבלינת הלילה ילך הכעס וזה נמי כוונת הפסוק שבא הכתוב ללמדך להועיל שלא תכעוס לעול' כי כעס וגו' והאיך תעשה שלא תכעוס לעולם ונתן לך עצה היאך תעשה שלא תכעוס אל תבהל וגו' אלא תלין כעסך לילה אחת ועצור ברוחך כו' כצוואת החסיד לבנו והא דאמר הפסוק מלת ברוחך משום שיש באדם שלשה נפשות נפש רוח נשמה והרוח מוליד הכעס לכך אמר אל תבהל ברוחך וגו' ומפני זה אמר נמי ועצור ברוחך כו' עיין אבן עזרא קהלת:

1 פירוש קדמון על ספר חסידים פתח ↗

אמר החכם מי שזורע את השנאה יקצור את החרטה אחרית כו'. ר"ל מי שמתקוטט עם חבירו ומתוך כך זורע את השנאה ששונא לחבירו יקצור את החרטה לבסוף יתחרט על זה ומפרש דבריו למה יתחרט משום דאחרית קטטה הגורמת השנאה חרטה אלא ככה תעשה המתן מעט שלא ידבר כלל בשעת הכעס כדאיתא לעיל סי' פ"ג ועל ידי זה לא תבא לכלל קטטה עם חבירך ולא תתחרט הלצנות מעביר המורא והיא שניה לערוה בא לומר שאפי' על שונאו לא יליץ משום שהלצנות מעביר המורא שהלץ מרבה דברי' ומילי בדיחותא ופורק עול דכתיב בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים יהי' מחסור כדאיתא בגמ' דברכות ע"ש והעברת המורא ופריקת עול דאמרינן היינו העברת המורא והפריקת עול של הבושה ומכח זה בא לידי חטא כדאיתא בנדרים תניא ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו כו' לבלתי תחטאו מלמד כו' מכאן אמרו סי' יפה כו' אחרים אמרו כל המתבייש כו' וכל שאין לו בושה כו' בידוע כו' ופי' רש"י דעל פניכם משמ' בושת פני' ע"ש ברש"י לא עמדו אבותיו על הר סיני שהרי כו' ולפ"ז בעבור תהי' יראתו וגו' פירושו יראת בושת ואינו יראה ממש משום דק"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ופסוק זה משמע דכל שעמדו אבותיו על הר סיני יש לו יראה אלא ודאי פסוק זה קאי על יראת בושה ויתורץ לפי זה גמרא דברכות אמר לי' רבינו ברכנו א"ל יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו א"ל כו' שלא יראני אדם כו' וקשה הלא ק"ל הכל בידי שמים חוץ כו' והיאך ברכם ביראת שמים הלא ניתן כבחירה לאדם אלא לא קאי אלא על יראת בושת וזהו שמסיים שם תדעו כו' שלא יראני אדם כי מפני הבושת של בני אדם מניחים מלעבור עבירה כדאי' לעיל סי' מ"א וא"כ אם יהיה יראת בושת של הקב"ה כיראת ב"ו אינו עובר עבירה וע"כ מכח הליצנות שמעביר המורא ופריקת עול של היראת הבושה בא לידי חטא וזהו שמסיים והיא שנייה לערוה שגזרו שניות לעריות כדי שלא יכשל בערוה עצמה ומכח בושת ימנע מלשכב עם אשה בגלוי כדאי' בסי' מ"א אם יתבייש מהקב"ה כמב"ו אינו בא לישכב עם ערוה וכשמעביר המורא של בושת ואינו מתבייש מהקב"ה כמורא הבושת של בו"ד הוי כעובר על שניות לעריות דהא בקל באה לידי ערוה עצמה כשאין שם אדם שהוא מתבייש ממנו במה יתנקם אדם וכו' המתקן כו' קאי אדלעיל דאמרי' שלא יתקוטט עם שונאו וגם לא יליץ עליו אלא במה יתנקם כו' יוסיף כו' וגם ביוסיף מעל' יתירה בעצמו ומתקן בינו לבין בורא יתקן הבורא בינו לבין בני אדם שגם אויביו ישלי' עמו:

1 אל תבהל ברוחך לכעוס איש חסיד צוה לבנו בפטירתו כשם שכבדתני בחיי כך תכבדני לאחר מותי וקיים מצותי ותלין כעסך לילה אחת ועצור ברוחך שלא תדבר כלל בשעת הכעס:

1 ברית עולם פתח ↗

אל תבהל ברוחך וכו'. אפשר במ"ש גורי האריז"ל כי ל"ה וכל דיבור אסור פוגם ברוחך כמו שת"א ויהי האדם לנפש חיה והות לרוח ממללא. ובזה שמעתי כוונת הפ' מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח כי הפוגם בלשון שבר ברו"ח דייקא כי פוגם ברוח. ואף המדבר בכעסו אין לך דיבור אסור כמוהו השולח אמרתו ארש ברזל וזה רמז אל תבהל ברוחך ועצור ברוחך ודוק. ומעשה זה בשלימות מחסיד שצוה לבנו ללון כעסו לילה אחת הביאו רבינו לקמן סי' תרנ"ה ע"ש:

1 בן יהוידע על ברכות פתח ↗

לָא תִּרְתַּח וְלָא תֶּחֱטָא. יש להקשות למה תלה מניעת החטא בכעס טפי משאר מדות רעות? ונראה לי שהכעס גורם למשוך את האדם לעבירות חמורות, וכמו שכתוב בספר חסידים באותו חסיד שצוה את בנו שיכבוש כעסו לילה אחת, וקרה לו דבר אחד שאם לא היה עושה מצות אביו, היה הורג את אשתו ואת בנו בחנם, וכן כיוצא בזה, לזה אמר לָא תִּרְתַּח וְלָא תֶּחֱטָא בשאר איסורים קלות וחמורות הנמשכות ממדת הכעס.אי נמי נראה לי הכעס אצל האדם הוא טבעי, ואם כובש טבעו ואינו מתכעס, אז מדה כנגד מדה הקב"ה שומרו ממכשולים הבאים לאדם מצד הטבע, ולכן אמר לא תרוי ולא תחטא כי השכרות מביאה האדם למכשולים של שוגג, יען כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים.

« ספר חסידים פ״ב ספר חסידים פ״ד »