ספר חסידים תשי״ב

מהדורה: ספר חסידים, זיטומיר תרי"ז

1 שערי תשובה על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

באדר, עבה"ט ועיין בפמ"א ח"ב סי' כ"ג שתמה על הט"ז ודעתו כיון שהטעם שמתענה משום דריע מזלו באותו שעה וידוע דעפ"י רוב המולד ביום שלשים כמ"ש הלבוש והרמב"ם בה' קה"ח כו' נמצא יום שלשים הוא מקצת ר"ח שבו הוא המולד וכיון שנתרע מזלו ביום המולד או סמוך לו או אחר כך אם כן אף בשנה הבא שר"ח כסליו יום א' דהיינו יום שלשים עפ"י הרוב ביום שלשים היא מולד הלבנה יהיה לו יא"צ ביום המולד להדליק נר ולומר קדיש על אביו, וכן להיפוך אם ביום המיתה היה ר"ח כסליו ביום א' ובשנה אחרת היה כסליו שני ימים יהיה לו יא"צ ביום המולד כמו בשנה ראשונה דפסק הט"ז תמוה דאיך משנה מיום שלשים יום כ"ט דאם כן כל מי שהיא"צ שלו בחודש הזה יחזור לאחוריו כו' ע"ש ועיין במאמר מרדכי סי' י' שמפקפק בדברי הט"ז ומג"א ודעתו כיון שיום זה הוא בלשון ב"א ר"ח לעול' נקבע בר"ח ועכשיו נוהגין כדברי המג"א בזה ועיין בתשו' גבעת שאול סי' ע"ג במת אביו בשנה העיבור בער"ח אדר שני שהוא כ"ט לאדר דאשון יתענה בשנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט שבט והביא שם מדברי הב"ח ס"ס ת"ב שתמה בזה על מ"ש בס' חסידים סי' תשי"ב מש"ס דר"ה דף ט"ו דקאמר הלך אחר הרוב שנים ע"ש ועוד כמה תשובות בענינים אלו ויתבאר בחלק יו"ד אי"ה ועיין לקמן סי' תרפ"ה בלבוש ובא"ר שם מ"ש בזה:

1 ברית עולם פתח ↗

היה מתענה בשבט ואדר מספק. הרב מ"א א"ח סי' תקס"ח הביא דברי רבינו וכ' דמ"מ לא יתנו לו אלא קדיש אחד ע"ש:

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

באדר שני ע׳ מ״א מ״ש בשם ספר חסידים תשי״ב בא׳ שמת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט כי שמא אדר א׳ כשבט בפשוטה חשיב ומתענה ג״כ באדר כי אדר הוא ובסוף האות מ״ש ואם מת ביום ראשון דר״ח אדר יתענה לשנה הבאה מיום ראשון דר״ח אדר ולא בכ״ט בו יראה להגיה ולא בכ״ט בשבט דל״ת יום שלשים לחודש העבר והוי כ״ט בשבט לשנה הבאה דז״א דאדר במקומו עומד אף במעוברת ובפשוטה וההיא דס״ח מדת חסידות הא מדינא מתענה רק באדר כדאמרן וצ״ע:

1 לאחד היה מת אביו באדר ראשון והיה מתענה באותו יום שמת אביו ובשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק:

1 פירוש קדמון פתח ↗

לאחר כו' ובשנה פשוטה כו'. ר"ל מספק אם אדר ראשון הוא שבט או היא אדר לכך בשנה פשוטה היה מתענה שבט ואדר:

1 ב"ח פתח ↗

השומע שמועה בשבת או ברגל וכו' ברייתא שם לענין שבת ומימרא דר' יוסי בר אבין לענין רגל ומ"ש בשם הרמב"ן דבשבת ורגל אסור בדברים של צינעא נראה דכל יום השבת אסור ואע"ג דלר' יחיאל בסמוך סגי במקצת היום בדברים שבצינעא היינו כשחל יום ז' בשבת דאחר מקצת יום אין כאן אבילות אבל כאן בשמע שמועה בשבת ולמ"ש נעשה רחוקה דצריך לנהוג שעה אחת אבילות אחר השבת פשיטא שכל יום השבת נוהג דברים שבצינעא ועוד נראה דאפילו במת לו מת בא' בשבת דיום ז' הוא שבת אסור בדברים שבצינעא כל יום השביעי דלא כרבי' יחיאל והוא דהא דאיתא בפרק אלו מגלחין דמקצת היום הוי ככולו אין זה אלא בחול דכיון דעושה מעשה אבילות במקצת יוצא י"ח באותו מקצת הניכר משום אבילות אבל ביום שבת שאין נוהג בו אלא דברים שבצינעא ואינו עושה מעשה שניכר משום אבילות לא יצא י"ח ספירה ביום השבת דבכל יום ויום מז' הימים צריך שיעשה מעשה הניכר משום אבילות כדכתב הרמב"ן אפילו לגבי שמועה רחוקה בסמוך דקיל דאינו נוהג אלא שעה אחת והסכים עמו הרא"ש ורבינו כ"ש באבילות שבעה דחמיר דאינו יוצא י"ח בשביעי אלא בנוהג שעה אחת אבילות במעשה הניכר משום אבילות וכיון דבשבת אינו עושה מעשה צריך לנהוג כל היום דברים שבצינעא ולכן אין לקרות לאבל לס"ת בשביעי שלו בשבת אפילו במנחה בשבת דצריך לנהוג דברים שבצינעא כל יום השבת כיון דאינו נוהג אבילות במעשה הניכר משום אבילות ועוד נראה דאפשר דאף רבינו יחיאל מודה בקריאת ס"ת דלא אמר הרב דבמקצת היום סגי אלא בתשמיש המטה וכיוצא בדברים דאף כשאינו נוהג אבילות בשאר היום הוי נמי בצינעא ואין שם פרהסיא כלל לפיכך יוצא במקצת היום אבל לקרותו לס"ת מודה אף רבינו יחיאל כיון שלא עשה מעשה שניכר בו משום אבילות במקצת היום אין לו לעשות שום מעשה שניכר בו שאינו נוהג אבילות אלא כל היום יהא הדבר בצינעא ועוד הארכתי בתשובה בס"ד. העולם נוהגים תוך ז' שיושבים במ"ש לאחר הבדלה על הארץ וחליצת הסנדל ונלאו החכמים למצוא טעם לדבר ולפע"ד יש לתת טעם והוא כמ"ש בסמוך דתופסים דברי הרמב"ן בשומע שמועה בשבת ולמ"ש נעשה רחוקה דאף ע"ג דנוהג בשבת דברים שבצינעא לא נפטר בזה דצריך לעשות במ"ש מעשה שניכר בו משום אבילות וה"נ כיון שלא עשה בשבת מעשה שניכר בו משום אבילות לא יצא י"ח וצריך לנהוג אבילות במ"ש שעה אחת בדבר שניכר בו משום אבילות ולפ"ז אף בחל ז' שלו בשבת צריך לנהוג אבילות שעה אחת במ"ש לאחר הבדלה כיון שלא נהג אבילות כל יום השבת במעשה שניכר בו משום אבילות וכמדומה שכך נהגו העולם ולפי זה ודאי צריך הוא לנהוג אבילות בדברים שבצינעא בכל היום אף בתשמיש המטה דאם לא ינהוג אלא שעה אחת תמה על עצמך היאך הוא חוזר לאבלותו במ"ש לאחר הבדלה וכן כתב הרמב"ן בויכוחו עם הגדולים בדין מקצת היום ככולו עיין בספר ת"ה דף ע' ע"ב והכי נקטינן לנהוג דברים שבצינעא כל יום השבת כשחל יום ז' שלו בשבת ולנהוג שעה אחת אבילות במעשה לאחר הבדלה: כתב בהגה"ת ש"ע מצוה להתענות יום שמת בו אב או אם ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה עכ"ל מיהו בת"ה סימן רצ"ג ובתשובת מהרי"ל סי' ז' משם האגודה וכן בדרשות מהרי"ל ה' שמחות כתב בסתם דמתענין יום המיתה ולא יום הקבורה ולא חילק וכ"כ בספר חסידים סימן תשי"ב וז"ל מהר"י בדין בתשובה וששאלתם מתי מתענין יום המיתה או יום הקבורה דע כי יום המיתה מתענין וה"א בהדיא בס' חסידים ומפרש שם הטעם לבקש תשובה וכפרה להציל עצמו מאותה שעה שאירע לו כך וכך דאיתרע ליה מזלא בההיא יומא וכן כתב הרוקח דמתענין ביום שמת בו אב ואם דתניא כיום שמת בו אבא וכיום שנהרג גדליה וכו' ובספר אגודה איתא גבי קדיש אזלינן בתר יום המיתה ולא בתר יום הקבורה ויש מחלקים כשהוא אצל הקבורה מתענין יום הקבורה וכשאינו אצל הקבורה מתענין יום המיתה ולאו מילתא הוא כלל אלא כדפרי' לעיל עכ"ל מהרי"ב ואפשר דבהיה גם כן אצל המיתה קאמר דאין מתענין אלא יום המיתה וה"ה כשלא היה לא אצל המיתה ולא אצל הקבורה אבל בהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה מודה דמתענה יום הקבורה משום דאותו יום חשוב היה לו יום מר טפי מיום המיתה וכמ"ש הרב בהגה"ת ש"ע בקבלה מפי חכם זקן: כתב מהרי"ק שורש ל"א השני אם אירע יום שמת בו אב או אם בשבת או בר"ח נדחה עד אחר שבת או אחר ר"ח ולא נהגו כמותו אלא אין מתענין כלל אבל אומרים קדיש וגם נותנים נר לב"ה כמנהג כל יאר צייט: כתב בת"ה בסימן רצ"ד דאם מת באדר העיקר להתענות באדר הראשון וכן פסק בתשובת מהרי"ל סימן ל"א וסימן ק"ה וכ"כ במהרי"ל בה' שמחות שלו ומהרש"ל כתב ויש חולקים ואומרים אדרבה אדר השני לעולם עיקר ונהגו להתענות בשניהם וזהו פשוט שאם מת בראשון או בשני שכך מתענין בשנה המעוברת עכ"ל שוב מצאתי כתוב ע"ש מהרי"ל שמתענין בשניהם כלומר דאף על פי דהורה דהראשון עיקר מ"מ העולם מתענין בשניהם וכדכתב מהרש"ל אבל בסוף ספר מהרי"ו כתב ע"ש מהרי"ל שהורה להתענות בשניהם ושכך הורה מהרי"ו אחריו וכתב בספר חסידים סימן תשי"ב וז"ל לאחד היה מת אביו באדר הראשון והיה מתענה באותו יום שמת אביו ובשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק עכ"ל ונראה דאישתמיטתיה לההוא חסיד הא דאיתא בפ"ק דר"ה דף ט"ו דקמיבעיא ליה רבא מרב נחמן ואמרי ליה רבי יוחנן מר' ינאי היתה שנה מעוברת מהו פירוש אימתי ר"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט ופשטינן אמר ליה הלך אחר רוב שנים מי ששמו שבט אלמא דאין ספק באדר הראשון דפשיטא דאינו שבט והכי נקטינן דא"צ להתענות אלא באדר:

1 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ז לבוש יתענה במעוברת באדר ראשון וכו'. אם לא שמתו בשנת עיבור באדר שני אז יתענה בשני בעיבור ויש מחמירין להתענות לעולם בשניהם לבוש סימן תקס"ח, אבל רמ"א לא כתב תיבת לעולם ומשמע דלכולי עלמא אם מת בראשון או בשני מתענין כך בשנה מעוברת וכן משמע בב"ח ליו"ד סוף סימן ת"ב, רק אם מת בשנה פשוטה יש אומרים דמתענין בשניהם כשנהיה מעוברת, ויש אומרים באדר ראשון פליגי. ומגן אברהם בסימן תקס"ח הקשה מתענית דף י"ח ע"א לחדש מעובר, ופירש רש"י דהשנה מעוברת וכו' משמע להדיא דנוהג באדר שני. גם אמרינן התם ע"ב יום טריינו"ס ויום ניקנור כולם נוהגין באדר שני, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דנראה לי דהיה מעוברת באדר שני דהא בתרומת הדשן סימן רצ"ד מייתי ראיה מתענית ז' אדר ומתענין בראשון, והקשה דילמא מת משה רבינו באדר ראשון והוצרך להביא ראיה זאת בשנה פשוטה אם כן הוא הדין הכא נראה לי דהיה בשני. כללא דמילתא אם מת באדר בפשוטה מתענה בעיבור בראשון כמו שכתב הלבוש וכן כתב רמ"א ביו"ד שם דכן נוהגין, וש"ך כתב שם דנוהגין להתענות בשניהם. ונראה לי במקום שאין מנהג ידוע יחמיר לעצמו ולא לאחרים גם אין לאבלים ליתן קדיש רק בראשון. ובתרומת הדשן כתב בשם ספר חסידים אחד מת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר, עד כאן. וכתב מגן אברהם דאין אבלים צריכין ליתן לו קדיש אלא פעם אחת עיין סימן קל"ג ס"ק ב'. כתב מגן אברהם שם מי שמת אביו ביום ראשון דראש חודש כסליו לשנה הבאה חשון חסר וראש חודש כסליו אינו אלא יום אחד יקבע בכ"ט לחשון וכן כתב ט"ז, אבל כששנה ראשונה היא גם כן מלאה, אם כן צריך לקבוע היום בראש חודש ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בראש חודש דהוה ליה כמו נדר דאזלינן אחר לשון בני אדם ועיין סימן נ"ה ס"ק ט'. כתב הט"ז שם אם מת לו מת בחנוכה אין היאר צייט באותו יום בחנוכה אלא בתר יום דראש חודש אזלינן כמה בחודש היה יום המיתה וכן תהיה היאר צייט, עד כאן. ומה שכתב מגן אברהם שם ואם מת ביום ראשון דראש חודש אדר יתענה וכו' הוא תמוה עיין שם:

« ספר חסידים תשי״א ספר חסידים תשי״ג »