ריטב"א על יבמות צ״ג

1 קונם שאני עושה לפיך פירשתי בפ' אעפ"י ודרב הונ' ודרב נחמן בפ איזהו נשך:

2 דר' ינאי ה"ל אריס' דהו' מייתי ליה כנתא דפירי לאו מפירי דארעא דר' ינאי כדמשמע מפרש"י ז"ל דהנהו אע"ג דהוו רחוקי' דבר שבא לעולם ולרשותו הוא ואי משום דהוו מחוברי' כיון שהביאו שליש ועומדי' לתלש דבר שבא לעולם הם כדמוכח לקמן אלא מפירי פי' מפירי דאריס' שהי' מבי' לו בתורת דורון. והיינו דמייתי לה ראי' דסבר אדם מקנ' דבר שלא בא לעולם מפני שיעשר ר' ינאי על פירות שלא היו שלו לכשיבואו לרשותו וכדאמרי' עשר עלייהו מפירי דבית' וכדפר"י ז"ל והא דאמרי' אלא לאו כה"ג פרש"י ז"ל דאשמועי' קרא שמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת והקשה ר"ת ז"ל דכיון דר' ינאי ור' חייא ס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' בחול נמי ולמה לי קרא לשבת ויש לומר דאע"ג דאדם מקנה דבר שלא בא לעול' מצו' להפריש על שבא לעולם ולצורך כבוד שבת התיר הכתוב לגמרי עוד הקשה ר"ת זכרונו לברכה והיאך תרם עמהם שלא מן המוקף דאמרינן בעלמא שלא נחשדו חברים לתרום שלח מן המוקף לכפר"ת ז"ל דר' ינאי פשיטא ליה דשפיר עביד על דבר שלא בא לעולם ולא בא לפני ר' חייא אלא מדין שלא מן המוקף וא"ל דלדבר מצוה שרי. וה"נ משום עונג שבת שרי וכדאמר למען תלמד ליראה וכדאמרי' נמי במ' עירובי' גבי חבר שאמ' לעם הארץ לך ולקט תאנה מתאנתי תורם ומעשר עליו כדי שלא יאכל על ידו טבל והוינן בה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ופרקינן ניחא לחבר למעב' איסורא זוטא ולא עביד עם הארץ איסורא רבה אלמא משום חשש איסורא שרי ה"נ משום עונג שבת שרי וה"נ בפ' המפקיד חיישי' שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר אלמא פעמים שחבר תורם ומעשר שלא מן המוקף והיינו כשהוא לצורך מצוה או לאפרושי מאיסורה ואין הראיות הללו גמורות לנדון שלפנינו כדפי' בדוכת' בס"ד. והנכון בעיני דר' ינאי כשעשר עליהם לא עישר אלא כשיצאו לרשותו דלמ"ד אדם מקנה או מקדיש דבר שלא בא לרשותו צריך שיזכיר בפי' לכשיבואו ברשותו וכדכתיבנא בכולהי הלכתא דסוגיי' ובכל דוכתא וכדפי' בפ"ק דקדושין ודוכתי אחריני וכיון שכן לאימת חייל על הפירות אלו שם תרומה ומעשר לכשיבאו הפירות האחרי' שבא לתקן לרשותו וההיא שעתא הוו להו מוקפי' וזה נראה ברור ואמת:

3 ור' דתניא וכו' פ' בפ' השולח. ודר' אליעזר בן יעקב בפ"ק דקדושי' בס"ד. והני כלהו שיט' נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו ומיהו אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם ותנאו קיים כדמוכח בכוליה תלמודא:

4 דכתב לה לכשאקחך נ"ל פי' דכתב לה מעכשיו לכשאקחך ודוק. בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו פי' להעיד על האשה שמת בעלה ותתיבם כגון שלא היו לבעלה בנים כלל היינו כעין לפום מאי דמשמע לקמן בסמוך ומיהו משכחת לה נמי כגון שהיה לבעלה בן וזה מעיד שמת בנה ואחר כך מת בעלה וכעין מתניתין דפשיט מינה רב ששת בסמוך טעמא בעד א' ותו אמ' להו רב ששת תניתוה אמ' לו וכו' ה"ד אלימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ק"ל דהא אשה זו בחזקת אשת איש קיימא כדקתני רישא האשה שהלך בעלה למ"ה והכי נמי דייק לישנ' דאמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך וכיון שכן למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן בחזקת אשת קיימא וכ"ת כשנשאת לאחד מעידיה ובאומרת בריא לי מנא לן דמתני' מיירי בהכי עד דליפרוך הכי בהדיא וי"ל דקושי לאו משום תצא אלא משום שאר דברים דקנסי' לה ומפקינן ממונא מחזקתן שאפי' נטלה מזה ומזה תחזיר דהא מתני' דלעיל קאי וי"ג דבר בהן:

5 וכ"ת לאו דוק' כלומר דלא דייק לישנא ולספק ממזר קרי ממזר והא מדקתני סיפא וכו' דהא בסיפא שפיר דייק לישנ' בענין מותרת:

6 איכא דאמר הא לא תבעי לך דאפי' היא נמי מהימנא דתניא האשה שאמרה מת בעלה תתייבם ומיהו בלישנא קמא סברי דכי ליכא עד מכיון דידעה בבעלה איהי בלחוד סמכי דדייק איהי ומינסב' ולהכי מהימנ' אבל כי איכא עד איהו סמכה על העד ולא דייק' משום דמרחמ' ליבם ואת"ל דטעמיה בעד א' משום דאיתת' דייק' הכא לא דייק' ולא מהימן וללישנ' בתרא דא"ה כיון דבחיוב כרת בעלת דבר מהימנ' עד א' מהימן וק"ל דהא ניחא כשאין לו בנים דכיון דהי' מהימנ' איהי נמי מהימן אבל הכא שיש לבעלה בנים והיא אומרת מת בני ואח"כ מת בעלי היא אינה נאמנת כדכתב לק' במכילתיה וא"כ תיבעי לן אם העד נאמן וי"ל דאנן בעיין לא הוה אלא בסתם יבמה דהיינו שאין לה בנים ואע"ג דרב ששת פשיט ממתני' דמת בנך ואח"כ מת בעלך בכל דכן פשיט' דאפי' בהא מהימן ואע"ג דאיהי לא מהימנ' ומי' ק"ל דקאמר דהא לא תבעי לן אלא למשרי יבמה לשוק דהא איכ' למבעי ליבם במקום שיש לה בנים ויש שהיו מפרשי' דהכי קאמרי' הא לא תבעי לן דכיון דאיהו מהימנ' במקום שאין לה בנים דהא ליכ' חשש' דרחומי' וכו' כמ"ש התוס' ואין הפי' הזה נכון כלל דא"כ היא גופא אמאי לא מהימנ' במקום בנים ועוד דכל היכ' דהיא לא מהימנה אכתי איכא למיחש דדילמא מהאי טעמא דעד א' לא מהימנ' ואי משום דייק' ומנסבה והכא הא לא דייק' ומנסבה מדלא מהימן אלא ע"פ האי היינו טעמא דמילתא דמהימנה כשאין לה בנים ולא מהימנה כשיש לה בנים משום דכשאין לה בנים עיקר דייקותה וסהדותה אינו אלא במיתת בעלה ובהא ודאי דייקה ומנסב' כדי שלא תלקה בי"ג דבר:

7 ועוד דלרחומי דיבם טפי מבעל לא חיישי' אבל כשיש לה בנים נהי דדייקא במיתת בעלה אפשר דלא דייק' במיתת הבן אם היה הבן קודם או לא דכיון דתו לא מקלקל' בי"ג דבר וגם דמשום רחומי דיבם טפי מאינש דעלמ' לא דייקא וכיון דכן מזה הטעם בעצמו לא יהא העד נאמן כיון דטעמ' דהימנות' דידיה תלי' עלה דדייקא ומנסב וא"כ הא נמי תבעי לן ואמאי נייד למבעי כלום ביבמה לשוק תו ק"ל אשמעתי' דכיון דאפשיט ממתני' דרב ששת דגבי יבמה ליבם אע"ג דאיהי לא מהימנ' עד א' נאמן א"כ ע"כ טעמא דעד א' משום דלא משקר דכיון דכן תו לא תבעי לן מידי אפילו ביבמה לשוק דהא ממתני' דרב ששת תפשוט לן והנכון כשמועתנו דאנן עיקר בעיין בסת' יבמה שאין לה בנים כדפרי' ועלה מהדרי' דהא לא תבעי לן כלל ולא אתמ' בבי מדרש' ואלו איתא דבעיין הוה בעי' לן ביבמה שיש לה בנים ומיהו קושט' דמילת' דלא איבעי' לן אלא ביבמה לשוק דאפי' בההיא דליכא אלא איסור לאו הוה חיישי דילמ' לא מהימן עד א' ורב ששת נמי פשט ממתני' דיבמה לשוק ואע"ג דלמאי דקס"ד דמתני' אינ' בעדי הזמ' הוה מצינן למפשט בתרייתא ממתני' קמייתא דע"כ טעמא משום דעד א' לא משקר עדיפא ליה לרב ששת למפשטא ממתני' בתרייתא דמיירי ביבמה לשוק כעין בעיין ממש וכי אידחייה ליה דמיירי בעדי הזמה ממילא אידחיי' קמייתא בהכי וזה ברור וכ"פ הרמב"ן ז"ל. טעמא דעד א' משום דמילתא דעבידא וכו' פי' הא ודאי תרוייהו טעמא איתנהו בעד א' אלא דמספקא לן הי מינייהו עיקר דעלה סמכי:

8 זמנין דסנייא ולא דייקא ומנסבא פי' דאע"ג דלעיל הוה אמרי' זמנין דרחמא ליה הא והא איתי' וכדאמרי' זמנין דרחמא זמנין דסני':