ריטב"א על יבמות כ״ו

1 מיתה אגרושין וגרושין אמיתה פי' שלא הוחזקה במיתת בעלה שני פעמים וכל האי שקלא וטריא משום מיתה דאלו בגירושין אע"פ שנתגרשה כמה פעמים מותרת לינשא לאחרים דבמיתה הוא שחש דילמא מזל גורם או מעין גורם וכדאיתה לקמן במכילתין ובגרושין ליתנהו להני טעמא דאיהו הוא דמגרש לה בעל כרחה שאין האיש מוציא אלא ברצון וא"כ אפילו מזל גורם לא שייך בה וכ"ש דלא שייך מעין גורם והא פשיטא ואיידי דנקטינן מיתה אגרושין וגרושין אמיתה דלא נימא דמיתה אמיתה נמי ורש"י ז"ל לא פירש כן:

2 והא דתניא הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ואחות' פי' ואע"ג דמשום זנותא לא מיתסרין עליה קרובותי' כדאית' לקמן פ' נושאי' על האנוסה מ"מ לאחר שנשא קרובותי' קיים נטענת עליו באיסור כרת או מיתה משום נשואי קרובותיה ומפני כן חשו לדבר שמא הנטען יזנה עם הנטענת שלו ע"י שהיא רגילה בביתו ולא אסרו עליו אלא בחיי הנטענת בלחוד מטעמא דאמרן ודעת הרמב"ם ז"ל דלא דוקא איסור דאמה ובתה ואחותה אלא ה"ה תולדותי' אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בנה ובת בתה. ותניא בתוספתא דבכל אלו אם כנס לא יוציא כיון שאין כאן חשש איסור שבגופן אלא חשש הנטענת שתזנה עמו בסבתן:

3 נשים דלא אסרי שכיבתם אהדדי פי' שאין האשה נאסרת על בעלה מפני שיזנה עם קרובותיה לא קפדי אהדדי וא"ת והא קי"ל דבעל אשתו משמרתו בפ' אין מעמידין וכי תימא דההיא בעכו"מז דוקא הא בעלמא כשיודע' שהי' נבעלת לבעלה כי הכי אמרינן דאשה מתקנאה בירך חבריתה וי"ל דהכא חיישינן שמא כן הסכימו והתנו בניהם שלא וקפידי והיא הודת לו בדבר וכיון דלא אסרה שכיבתו אהדדי:

4 ופרכינן א"ה אביו נמי פי' דקס"ד דדוקא נקט מותרת לבניהם ולאחיהם אבל לא לאביהן ובשלמ' לפירוקא קמא לא קשיא דאיכ' למימר אבא לגבי ברא לא שכיח דאזיל אבל ברא לגבי אבא שכיח דאזיל ולפיכך אסורות לאביו ומתרות לבנו. אבל לאידך טעמ' דקפיד' השת' קשיא ופרקינן דה"ה דלאביהן דמתרות ולרבות' נקט בניהם ואחיהם דלא בזיז מינייהו כולי האי כדבזיז מאביו שמוראו עליו כמורא שמים ובהכי סליק פרק' בס"ד:

5 ארבעה אחין

6 ארבעה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות וכו' בגמ' מפרש כלה מתניתן:

7 גמרא ש"מ יש זיק' וכו' פי' אילימא זיקא דרבנן לאסור קרובותיה עליה באיסורם מדאוריית' ומשום הכי לא מתייבמות דהא דמייבם פגע באחות זקוקתו דאסיר' ליה מדרבנן שעשאוה כאחות אשתו ובדין הוא שיהא זה חולץ וזה מייבם אלא דגזרינן לה דילמא אתי לאחלופי ואתו למיכנס מעיקרא קודם חליצה דאי אין זיקה הני מתרי בתי אתיין וכו' לעולם אין זיקה ומשום דאסור לבטל מצות יבמין ואסרו שיהא מייבם ואח"כ חולץ משום האי חשש' ואמטולת' גזרו בזה חולץ וזה מייבם אח"כ:

8 א"ה תלתא נמי פי' ולמה לו לרבות באחין כל כך ועוד דבכולי פרקין לא קתני ד' אחין אלא הכא ופרש"י ז"ל דבשלמא לדידי דאמינא דטעמא דמתני' משום דיש זיקה נקט ארבעה אחים לאשמועינן דיש זיקה אפי' בתרי דהא איכא מ"ד יש זיקה בחד ואין זיקה בתרי וק"ל ולמ"ד דטעמא משום מצות יבמין הכי נמי איכא רבותא בד' דאלו בתלתא שמתו שנים מהם ונשאר הא' כי מייבם לחדא ודאי מצות יבמין ולהכי נקט ד' לאשמועינן רבות' דחיישי' לספק ביטול:

9 דילמא אדמייבם חד מיית אידך וכדקא משני ודקרי לה מאי קארי לה י"ל דאיהו סבר כדדחי לעיל בפ' כיצד אשת וכו' דמאן דחייש אפי' לספיקא חייש ולמאן דלא חייש אפי' לודאי לא חייש ועוד פר"י דהשתא קס"ד דבשלשה הוה א"ש אשמועי' רבותא טפי דכיון דליכא אלא ייבם א' והיבמות הם שתים הא חדא מינייהו לא חזיא לייבום כלל אלא לחליצה וכי דחי לה ומבטיל מינה מצות יבמין אינו מבטל ממנה אלא מצות חליצה ואפילו הכי לשמועינן דאסור בד' אחין דכל חדא וחדא חזיא לייבום דהאי חזי לייבומי חדא והאי חזי לייבומי חדא כי מייבם איהו לחדא אי מיית חבריה ומיבטלה מצות יבמין מאידך קא מתבטלה אפילו מצות ייבום לגמרי ומתרצי דהא לא חשיב' לה רבות' ועדיפי ליה לאשמועינן דחיישינן למיתה ואע"ג דר"מ בעלמ' לא חייש למיתה:

10 א"ה אפילו חמש פי' ולשמעינן דחיישינן למיתה דתרי דהוי רבותה טפי דקס"ד דכיון דחייש למיתה אפילו למיתה דתרי הוה חייש ואע"ג דרבי יהודה בפ"ק דיומא חייש למיתה דתרי ביבם מפני שאין תקנה אחרת לדבר ואם באנו לחוש לשתיהם אין סוף אבל הכא דאפשר בחליצה ניחוש ואפי' למיתה דתרי דכיון דחיישינן למיתה דחדא:

11 ע"ב ופרקינן דהאי תנ' למיתה דחד' חייש למיתה דתרי לא חייש ואפילו הוה חיישינן בעלמ' למית' דתרתי הכא בגזרה דרבנן ואיסור דרבנן בלחוד הוא לא חיישי כולי האי:

12 גירסת רש"י ז"ל מדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהן קסברה יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר על האחים פירש דמשום דאמצעית חליצה פסולה דהא לא חזיא לייבומי לחד מינייהו דהויה ליה אחות חלוצתו בכל חד וחד בעית שתחלוץ מכל חד מינייהו וכיון דסברת הכי מכלל דסבירא לך יש זיקה דלמאן דאמר אין זיקה מסתייה בחליצה פסולה דחד וסברא דיש זיק' ותליי' במאי דאמר חליצה צריכה לחזר על כל האחים דמד' הכי אית ליה יש זיק' אבל אפשר דסבר יש זיק' וסבר נמי דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחים וכדאמר שמואל בסמוך והכ' הכי קאמר מדבריך נר' דסבי' לך יש זיק' דהא אמרת דחליצת פסולה צריכה לחזר על כל האחים וי"ל מדקאמר זה חולץ לא' וזה חולץ לא' מכלל סבי' לך יש זיק' וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים פי' מדקאמרת זה חולץ לא' וזה חולץ לאחת ולא קאמר אחד חולץ לשתיהם היינו משום דסבי' לך דכיון דראובן חליץ לא' הויא לה אחותה אחות חלוצתו ואסירה ליה וחליצה דחליץ לה הוי' חליצה פסולה ולא סגי בה לשמעון אחי' והיה צריך לחזר על על האחים ורש"י ז"ל כתב דלא גריס האי גי' והדין עמו דהא פרכינן א"כ קמיית' נמי מכלל דהשת' לא איירי בקמיית' והכי הוה ליה למימר א"ה זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן מיבעי' ליה ועוד דמשום דקאמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחד ולא קתני אחד חולץ לשתיהן ליכ' למשמע בחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים דלעולם לחליצה שהי' פסולה לכל א' וא' שא"א לכל אחד מהם לחלוץ חליצה כשרה אינה צריכה לחזר על כל האחים ובחליצ' דחד מינייהו סגי' ושאני הכא דכי חליץ ראובן לראשונה והוה ליה שנייה אחות חלוצתו דאסירה ליה חליצתו לשנייה הויא לה חליצה פסולה אבל חליצת שמעון אחיו לשנייה זו חליצה כשרה הוא טפי דאפילו נפלו בבת א' אין כאן אלא חשש זיקא וכיון שנחלצה אחותה פקעה זיקה מינה דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שתחזור להתיר' ולדברי הכל כיון דאיכא ב' חליצות דחדא פסולה וחדא כשרה ולא מהניא חליצה פסולה לבעל החליצה כשרה ואפי' למ"ד אין זיקה כדאי' לקמן בסוגיי' וכ"ש למ"ד יש זיקא ולפי' גרש"י ז"ל עיקר ולג"ה דגרסי זה חולץ לא' וזה חולץ לאחד יש לפרש דלא מינה פרכינן אלא ריש' דמימרא נקט דכיון דאמרת זה חולץ לאחד וזה חולץ לא' שנעשה אמצעית ע"י כך חליצה פסולה דכל חד וחד והדר אמרת דאמצעית צריכה חליצה משניהם אלמא קסברת חליצה פסול' צריכ' לחזור על כל האחים ויש כיוצא בו בתלמוד:

13 א"ה קמייתא נמי פי' לבעי חליצה כל חדא וחדא מכל חד וחד דהא כיון דאיסורה כל חדא וחדא לייבומי חד מינייהו משום זיק' הויא חליצה דכל חד וחד בקמייתא חליצה פסול' וצריכה לחזור על שניה' ותניינת' הוה חליצה פסולה לכל חד וחד משום אחות חליצה:

14 ופריך אי דנפלו בבת א'. הכי נמי וכו' כלומר והא דקתני זה חולץ לאחד וזה חולץ לא' לא בדרך חיוב דהא בעידנא דנפלה כל חדא וחדא לא היתה אחות זקוקה ומותרת היתה להתייבם אלא ה"ק כשזה חולץ לא' וזה חולץ לא' הרי אמצעית צריכה לחזר על כל האחים. וא"ת רב אמאי נקט שלש אחיות לוקמה בשתי אחיות וכגון שנפלו בבת א' ולומר זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן י"ל דמשו' שמואל הוה דנקטיה בג' דהא ללישנא קמא דשמואל דאמרי דמשום אמצעית הוא דשרו חליצה פסולה ה"ל לשמואל למנקט ג' וללישנא בתרא דפריך דאפילו בשנייה גופה שרי שמואל שיהא הראשון חולץ אותה הא ודאי אף לשמואל סגי בתרתי דכיון דשנייה דאפשר לה בחליצה מעולה שרי שמואל בחליצה פסולה דראובן כ"ש דאמצעית דלית ליה חליצה כלל דמשתריא בחליצה פסולה דחד מינייהו בחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחים ומיהו צריך הוא לאוקומא בשנפלו זה אחר זה לאשמועינן רבותא דשניה גופא דאמרן וכיון דמיירי בזה אחר זה לא סגיא לרב לאוקמה אלא בג' לאשמועינן דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים ואפילו האמצעית דלית לה שום חליצה מעולם וכן פר"י ז"ל:

15 ושמואל אמר א' חולץ לכולם פי' ואשמועינן השתא לפום פשטא דאע"ג דאפשר דחליץ שמעון אחיו לשנייה או לשלישי' והויא חליצ' כשרה סגי בחליצה דראובן שחלץ לראשונה ואעפ"י שחליצתו בשנייה ושלישית חליצה פסולה דאסירא לה משום דאחות חלוצה דרבנן ולהכי פרכינן:

16 מיכדי שמעי' ליה לשמואל דחליצה מעולה בעי כלומר דכל היכא דאפשר במעולה לא עבדי חליצה דגרע מינה ואפילו האחרת ג"כ פסולה אלא שאינה גרועה כ"כ דהא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות שעמהם מטעמא דאמרינן לק' דחליצת אחיות גופייהו גריע טפי מחליצת צרותיהן הנאסרות מחמתן ולפי אם חלץ לצרות נפטרו אחיות אבל חלץ לאחיו לא נפטרו צרות אלמא דפטר' צרתה בחליצה ועבדה שליחותא כי איכא חליצה מעולה לחברתה לא פטר לה בחליצה פסולה דידה וה"ה נמי ליבמים שבא א' מהם לחלוץ ועביד שליחותא דאחוה שאם חליצתו פסולה לא עביד שליחותא לאחוהי דאפשר ליה בחליצה דעדיפא מינה והיינו דמתמיה היכא דקיימא חליצ' דשמעון שהוא כשרה חליץ לה ראובן בשביל שמעון חליצה פסולה והיינו משום טעמא דאמרן דחליצת השנייה והג' לראובן חליצה פסולה משום אחות פסולה דחלץ לראשונה ואלו לשמעון הויא חליצה כשרה לגמרי דאפילו זיקא ליכא הא דעליה דרב קיימא דמיירי כשנפלו בזה אחר זה ולא עוד אלא שאפילו נפלו בבת אחת דיש זיקא מכיון שנחלצה אחותה ע"י ראובן פרחא זיקא בחברתה מינה ואם היתה זו ראשונה לנפילה הויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שתחזור להתירא הראשון לד"ה ואם היתה שניייה מיהת שריא ואפילו לרבי יוחנן דאסירא מ"מ אכתי עדיפא חליצתה משמעון מחליצת דראובן שהיא גרועה משום זיקא זו ומשום אחות חלוצה מאי א' חולץ לכלן משום אמצעית פי' דחליץ לה חד מינייהו דכיון דלשניה' אחו' חלוצה וחליצה גרועה היא לכל א' מהם בשו' בחד מינייהו סגי לפטר' בשבילו ובשביל אחיו דחלוצה פסולה בשוה לשניהם אינה צריכה לחזר על כל האחים אבל שניהם כיון דיש לה חלוצת שמעון שהיא מעולה לא חליץ לה ראובן חליצה פסולה: