ריטב"א על יבמות נ״ד

1 ישן לא קנה ביבמתו פרש"י ז"ל משום דישן לאו בר דעת הוא ואין קנינו קנין ונר' מדבריו ז"ל שהוא ר"ל דאע"ג דביאת יבמה לא בעיא כוונה לקנות שאפילו בשוגג ובמזיד לשם זנות קנה מ"מ בעי' שיהא ראוי לקנות ולא נהירא חדא דהא קטן אי לאו דמעטיה קרא ה"ל בר יבום דהא חרש שאינו בר כונה ובר יבום והוא קונה ביבמה ועוד דהא לקמן בסוגיי' פרישנא דישן לא קנה משום דאמ' קרא יבמה יבא עליה עד דמתכוין לביאה כלומ' שיתכוון מיהת וישן מפני אונס שינה אפי' לביאה אינו מתכוון:

2 ותקפתו יבמתו ובעלה פי' שתקפתו והחזיק' בו עד שיבא מעצמו ונדבק עליה וכה"ג מצי לאוקומי ולא בעי' לאוקומא בעכו"מז:

3 ואין כסף ושטר גומרים בה פי' ואפילו לב"ש דאמר מדאמר קונה מן התור' וכדפרי' בפ' כיצד מן הירוש' ובודאי לב"ה דאמר מאמר מדרבנן הא דנקט שאין כסף ושטר גומרי' בה לאו דוקא והשת' מדאוריתא דרשי' ואפי' התחלה לא עבדי' אלא דנקטיה אגב דנקט ביאה גומרת בה א"נ משום ב"ש אפקתיה לדרבא וא"ת והא מוקמי' ליה בביאת שוגג ומזיד ממילא מ"ש ביאה כדרכה לכל הפחות דלא סגיא בלאו הכי וי"ל דאנן הכי פרכי' דמ"ל למדרש בה ביבמה יבא עליה תרתי ביאת שוגג וכדרכה ולייתר לן ולקחה לביאה שלא כדרכה דילמא כלו לביאה כדרכה ובהכי מייתר לן לביאה שלא כדרכה א"נ דכולי ביאת שוגג ומזיד ולקחו לביאה כדרכה דוקא דהיינו דרך קיחה על הרוב וביאה שלא כדרכה לא קני ביבמה וא"ת ולביאה שלא כדרכה למה לי קרא ליגמור ביאה ביאה מעריות דכתי' בהו משכבי אשה וכדאמרי' לחייבי לאוין וחייבי עשה י"ל דשאני הכא דעיקר יבום מפני הקמת זרע שא"א שלא כדרכה:

4 הב"ע במתנמנם ונראין דברי האומר והוא ישן מוקמינן בהכי אבל ישנה אפילו ישנה גמורה דלא בעיא דעתה דידה כלל ואפילו לביאה דבדידיה תלא רחמנא יבא עליה ואע"ג דתנא תנא להו כחדא הא כדאיתא והא כדאיתא ולא עוד אלא איידי דנקט ישנה בצרתה נקט ישנה בדידיה וכן דעת מורי המובהק הר"ם ז"ל:

5 חייב בה' דברי' כבר פי' בפ"ק דב"ק ובפ' כיצד הרגל בשם ר"ה הרמב"ן ז"ל דלגבי' אפי' נפל ברוח שאינה מצויה שהוא אנוס גמור חייב אבל בצער ורפוי ושבת לא מחייב אלא היכא דנפל ברוח מצויה דאיכא צד פשיעה:

6 קנס ובושת לא מחיי' אפי' נתכוין להזיק עד שיתכוין לבייש וכדדרשי התם כדכתי' והחזיקה במבושיו וכדאמרי' הכא:

7 שכן בידו לרבות אפילו אלפא פי' שיכול לרבות כמה נשים ולאסור על זה באשת אח וכיון דכן אחמיר רחמנא נמי שיתחייב בהעראה וגמרי' מינה כל ערוה שהיא ע"י קדושי' כגון אשת אב וכלתו וחמותו ודודתו. אבל ערוה שאינה ע"י קדושי' כגון אמו ובתו ואחותו מנא לן:

8 שכן איסור הבא מאליו יש שפי' שהוא בא מעצמו ואינו מחוסר מעש' וא"כ לא שמעי' מינה עריות שאינן באות אלא ע"י קדושי' ואחרי' פירשו איסור הבא מאליו כי מתחלה היות הערוה בא האיסור עמה שלא היית שעת הכושר מעולם כגון אחותו ובתו ואחות אביו וכיוצא בהם שאינם תלויין בקדושי' וזה יותר מחוור לרבותי' ז"ל דאלו לפרוק' קמא היא אחות אביו ואחו' אמו אינו איסור הבא מאליו דמי לא עסקי' דלאחר שנולד הוא נשא אבי אביו או אבי אמו והוליד ממנה בת ומה לי נשא אבי אביו אשה או שנשא אחיו או בנו אשה ולזה הפי' ל"ג בסמוך מאי דגרסי במקצת נסחי:

9 תיתי מנדה ואחות אם מה להנך שכן איסור הבא מאליו דהא נדה בא מאליו כי שעת הכושר היה לה אבל לפי' קמא גרסי לה ונסחו איכא דלא גרסי ליה אלא הג' תיתי חדא מתרתי מהי תיתי מנדה ואשת אח דמאי פרכת וכו' וא"ת מ"מ להאי גרסא ולהאי פי' אמאי לא פרכי דתיתי מנדה ואחות אב ואחות אם דמאי פרכי' ומאי צריכי' להקיש' דר' יונה וי"ל דהא מצינן למפר' כדפרכ' בסמו' מה להנך שכן אין אוסרן מתירן:

10 ומעיקרא הוה ניחא לן לאתויי מנדה ואשת אח דקא סלקא דעתך דלית להו פרכא ונדחי לה מפני שאין אוסרה מתירה ממיל' אידחיא לה אידך ודכוותא בתלמוד טובא. מה לנדה ואשת אח שכן אין להם התר בחיי אוסרן פי' שכל זמן שהדם שותת אין להם התרה וטהרה אפי' כמה ימים ופרכי' ונדה ואשת אח בחיי אוסרן שאין להן התר ולאחר מכאן יש להן התר נדה ביומי תליא פי' שאפי' לא ראתה אלא דם טיפה כחרדל טומאה שבעה. אשת אח בבני' תליא רחמנא שאם יש לו בני' אסורה לאחיו וא"ת מ"מ מה להצד שכן אין להן היתר בחיי אוסרן קושטא הוא ושפיר מיפרך מה להצד י"ל דאה"נ ואלישנא בעלמא מתמה דלא מיתמר לדוקיא ובעיא לתרוצי מ"מ:

11 דמה ליבמה שאסורה מן התורה בחיי בעלה מניין פי' בחיי בעלה אם גרשה וכדפרש"י ז"ל דכשל' גרשה היינו קרא גופיה דאיסור אשת אח אבל נתגרשה איכא למימר דלא קרינן ביה אשת אח דהא באחות אשה אצטריך למכתב בחייה כל שבחייה וכן גבי אשת אב וכלתו איצטרך קרא לאוסרם לאחר שיצאו מאישות' כדאי' בפ' ד' מיתות:

12 סברא הוא פי' סברא הוא לאוכוחי מן המקרא גופיה כדמפרש ואזיל דאלו מסברא בעלמא לא קטלי נפשא ולא מחייבי כרת דאמרינן התם ורוצח גופיה מנ"ל סברא הוא וכדפרישית בדוכתא מר' הר"ם:

13 מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה ופרכי' ואימ' לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות א"נ לאחר מיתת בעלה אין מחיים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה פי' ומנא לן דאית בהן כרת וק"ל היאך אפשר לדונן בלאו הבא מכלל עשה והלא אין עיקר שאלתינו באשת אח שגרשה אלא משום דסבירא לן דכל שיצאה מאישותו אין שם אשת אח עליו וכגון דאצטריך קרא למשרי יבמה שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מכלל דאפילו כשאינה תחתיו אסר רחמנא וכלן היו בכלל איסור אשת אח חוץ יבמה במקום מצוה וכל שבחייה דליכא מצוה א"נ לאחר מיתה כשאינה עולה ליבום מן התורה כגון שיש לה בנים או אילונית או אשת סריס או שהיה ערוה או צרת ערוה כלן בכלל איסור אשת אח בכרת והיינו סברא דאמרי' לעיל דמוכח קרא וי"ל דאלו יצאתה יבמה שאין לה בנים לאחר מיתה להתר של רשות היו מוכחי' שפיר דכלן היו מכלל איסור אשת אח אבל סבר תלמודא דכיון דלמצוה יצאת' דילמא כל שאינה תחתיו אינה בכלל אשת אח לאיסורה וכי אצטריך קרא ליבמה שאין לה בנים היינו ממצות יבום והיינו דאמרי באידך תירוצא דדילמא לאחר מיתת בעלה אין כלום דליכא למימר לכללי' אהדריה לאיסור כלו' ואי איכא למידק ביה איסורא היינו מאידך דויקיא דנפיק מאידך מיבמה לאחר מיתה וה"ל לאו הבא מכלל עשה וא"ת ואי מההיא אפילו לאו הבא מכלל עשה ליכא דהכי דייקי' לאחר מיתת בעלה מצוה הא בחיי בעל' רשות כדדייקי' בלישנא קמא י"ל דאה"נ ולרבותא נקיט ליה דאפי' תימא דכיון דביבמה יבא עליה איכא התרא ואיכא מצוה דנידוק מאיסורה ונימא דבחיי איסורה ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה:

14 מה נדה אעפ"י שיש לה התר לאחר כן פי' אחר פסיקת הדם ושפיכת דמים ובשעת איסור' בכרת פי' כדקי"ל הדוה בנדתה שהיא כנידה בכרת עד שתבא במים ואף אשת אח אעפ"י שיש לה התר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת וא"ת הא ודאי שפיר משמע מהכא דכי איכא איסורא דאשת אח דלא הוי לאו ולא עשה אלא כרת ומיהו מ"ל דבחיי בעלה איכא איסור בשגירשה דהא אכתי א"ל לאחר מיתת מצוה הא בחיי בעלה רשות כדאמרי' לעיל ותו הניחא בחיי בעלה לאחר מיתת בעלה כשיש לה בנים וכל שאינה עולה ליבום מנין שהוא בכרת וי"ל דכי כתב רחמ' נדה היא לדרש' לאו בהדיא כתביה אלא ודאי לדרשא גמורא לאשמועינן דנידוק הכי יבמה יבא עליה מצוה הא כל דליכא מצות יבום אפי' התר ליכא אלא הרי הוא באיסור בין מחיים בין לאחר מיתה כשם שאין התר לנדה אלא במצות טבילה כנ"ל:

15 המערה בבהמה מהו וא"ת והא בהמה בפ' עריות וא"כ שפיר נפקא לן מהיקישא דר' יונה י"ל דדילמא לא יצאת' נידה מן הכלל ללמד אלא על ביאה שהיא במינה ולא על בהמ' דלאו בת מינה. דודתו מן האב ולא מן האם והא דתני אמרו לו פי' שלא חייב הכתוב באשת אחי אביו אלא כשהוא אחי אביו מן האם והא דתני' אמרו לו וכו' פי' כי השלישית אחות מן האם לשני' וא"ה לא הוה שריא לה אלא מפני שלא תפסו קדושין בשניהם שהיא אחותה היתה השלישית אסורה ובודאי דמ"ה ליכא למדרש מינה שתהא אחות אשתו מן האם אסורה עליו מן התורה כדבעי הכא מדאורייתא מנא לן דכולה סוגיא בהכי אלא דאנן קיימא לן שפיר והכ' סוגי' בכולי' תלמודא דאחות אשתו מן האם אסורה מן התורה ונקטי' מתני' בידן לסימנ' בעלמא וא"ת ולמה לי למתני' לאורוכי כולי האי ולמנקטיה בה' נשי' דהא בג' נשים הוה סגי ליה ותר"י ז"ל דמהו דתימא דהכי הוו נשים טובא נפישא ערבוביא וליתסרו כלהו מדרבנן משום גזירה קמ"ל: