ריטב"א על יבמות ס״א

1 רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מלטמויי באהל במגע ובמש' מי ממעיטינהו פי' דלגבי משא ומגע לא כתיב ביה אדם אלא הנוגע בעצם או באדם ויש בכלל זה אפי' עכו"מז וא"ת הא כתיב או בעצם אדם יש לומר דהא דרשי לה בסיפרא לאבר מן החי ואם תאמר הא כתיב הנוגע במת לכל נפש אדם. יש לומר דההוא אצטריך לאפוקי נפש בהמה דכיון דכתב נפש להביא דמו כתב אדם להוציא בהמה. תוס':

2 אשה ולא יבמה וא"ת ולימא ליה אשה א' אמר רחמנא ולא שתים י"ל דאלמנה ושומרת יבם תרוייהו כחדא חשיבי דשם אלמנה חד הוא:

3 עד דאוקימנא ליהושוע בן גמלא בכהני רברבי וא"ת והא אמרי' בפ' לא יחפור שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל י"ל דההוא אחרינא הוא א"נ דלבתר הכי היה חסיד. תוס':

4 בשלמא מן הנשואין אין עשה דוחה את לא תעשה פי' ואעפ"י דהעשה דיבמה הוא שוה בכל ועשה ולא תעשה דכ"ג אינו שוה בכל אבל בפ' שני נזירים משמע קצת שהוא דוחה אותם והכא י"ל לפי אותה שיטה דלרוחא דמילתא נקט לה דלא בעי למפרך אלא מן האירוסי' ובמאי דפרקי' לא איתפרקא מן הנשואים נמי דטעמא משום גזירה ודכוותא בתלמודא ולהאי שמעתא רהטא שפיר סוגיא דפ"ק דמכילתי' דנזיר ומצורע:

5 אלא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה פי' דאסור ערות אשת אח שרא רחמנ' לגמרי ונעשית כאשתו לכל דבר דההוא לא דחייא הוא כיון דלעולם לה סגיא בלאו הכי אבל שאר אירוסין אמרי' לא שרא רחמנא אלא ביאה ראשונה כיון דע"י דחיות לאו היא ואפשר במקו' אחר בלא שום דחייה ומיהו בלא ביאה ראשונה שרא מדאורייתא דאע"ג דיבם קונה בתחלת ביאה כיון דקיום מצוה ליתא לא אישתרי אלא ביאה ראשונה בלחוד דהא אפשר שתתעבר ע"י מיעוך בתולים. קטנה שמא תמצא אילונית ונמצא פוגעי' בערוה הא כתבי' בפ"ק מאי דפר"ת דמיירי בשקבל אחיו עליו אפי' הוא אילונית הויא מקח טעות אלא כשהכיר בה בחייו לא מפקיעי קדושי' דידה למפרע מחיים דדילמא אלו היה קיים לא היה מפקיעה הילכך אי משתכת' אילונית השתא לאחר מיתה נמצאו פוגעים בספק ערוה דאוריית' והא דתנן בפ"ק ונמצאו אילונית צרותיהן מותרות דפריש לה רב אשי משום מקח טעות שנמצאו אילונית מחיים וקפד וליתא שהרי פי' שם בתו' בין שנמצאו מחיים בין לאחר מיתה. ואחרים פירשו ונמצאו פוגעים בערוה היינו שהתירו צרתה לשוק ביבום שלה ואע"ג דיבמה לשוק ליכא אלא לאו קרי ליה ערו' אטו סריס והנכון כפר"ת ז"ל:

6 זונה כשמה פי' הטועה ומזנה תחת בעלה ושנבעלה בעילת זנות פי' שנבעלה לפסול לה כדפרש"י ז"ל וכה"א והנערה טובת מראה מאד בתולה פי' והא פליגי אדמתני' דסדר עולם דקתני כי רבקה באותה שעה בת ג' שנים היתה ובשילהי ספר' פ' וזאת הברכה משמע דבאותה שעה י"ד שנה היתה וא"כ הויא לה בוגרת אבל י"ל כי' לא הביאה סימנין ונער' היתה:

7 מתניתין לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ב"ש אומרי' שני זכרים ובה"א זכר ונקבה פי' הגאון ז"ל דלב"ה זכר ונקבה דוקא כבריתו של עולם ותדע דאם איתא דמודים ב"ה בשני זכרים ולרבותא נקט זכר ונקבה מאי האי דפרכי' להו בגמ' דלילפי' ממשה דהא אינהו מודו במאי דעבד משה אלא ודאי כדאמרן וא"ת והא אמרי' בגמ' שאם היו לו זכר ונקבה דהיכא דמיתת נקבה ואיכא ברא לברתא קיים מצות פריה ורביה ואע"ג דהשת' הוו להו ב' זכרים י"ל דהתם דהשלמה שאני כיון שהיה לו זכר ונקב' ותדע לך דהא לכ"ע ב' נקבות לא קיים מצות פריה ורביה ורבא אמר התם דאי הוו ליה ברתא לברא קיים מצות פריה ורביה אלא ע"כ השלמה שאני וכיון דברירנא דלב"ה זכר ונקבה דוקא שמע מינה דלב"ש שני זכרי' דוקא ולא ילפי' כלל מברייתו של עולם שאין למדין אפשר משא"א כדאית' בגמרא דאי ס"ד כב"ש לרבותא נקט שני זכרים וכ"ש זכר ונקבה א"כ לתנייה בעדויו' גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה אלא ודאי כדאמרינן וי"מ בע"א וזה נר' עיקר:

8 גמרא דאמר רב נחמן אמ' שמואל אעפ"י שיש לו לאדם אשה ובנים אסור לעמוד בלא אשה משום הרהורי' אלא נושא אשה אפילו דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או אילונית ומיהו אינו מוכר מפני זה ס"ת ולקמן אסיקנא דהלכתא כר' יהושע דאמ' נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו פי' בת בנים דכל זמן שהוא ראוי להוליד אין לו ליבטל משום ולערב אל תנח ידיך וסברא דרבותא ז"ל דההיא מדרבנן דאלו מדאורייתא ס"ל שקיים מצות פריה ורביה נפטר וההיא נמי כשמכיר בעצמו שראוי להולי' אבל אם מכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד פטור ונושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא מדרב נחמן ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דר' יהושיע ואע"ג דהוי מצוה מדרבנן דלא אפקעי ה"נ מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים וכן הלכה וסוגיי' הכא ובכל דוכתין דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרו בכל דוכתי נשואי' קטנה וזקנה וליכא איסורה באילונית ושאינה יולדת אלא משום בטול פריה ורביה לחוד: