ריטב"א על יבמות ס״ב

מהדורה: חידושי הריטב"א, למברג תרכ"א

« ריטב"א על יבמות ס״א ע״ב ריטב"א על יבמות ס״ג ע״א »

1 יבמות פתח ↗

מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר. וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, לֵילְפוּ מִמֹּשֶׁה! אָמְרִי לָךְ: מֹשֶׁה מִדַּעְתֵּיהּ הוּא דַּעֲבַד. דְּתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ, וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם: פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה, וְשִׁיבֵּר הַלּוּחוֹת, וְהוֹסִיף יוֹם אֶחָד.

2 יבמות פתח ↗

וּצְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָהִיא קַמַּיְיתָא, בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי בְּנֵי פְּרִיָּה וּרְבִיָּה נִינְהוּ, אֲבָל לְעִנְיַן נַחֲלָה, דְּלָאו בְּנֵי נַחֲלָה נִינְהוּ — אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ.

2 קידושין פתח ↗

רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נׇכְרִי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר״. וְדִלְמָא יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד שָׁאנֵי? אֶלָּא מֵהָכָא: ״כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה״.

3 יבמות פתח ↗

אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי! שָׁאנֵי הָתָם, דְּיַחֲסִינְהוּ בִּשְׁמַיְיהוּ וּבִשְׁמָא דַאֲבוּהוֹן, וְהָכָא לָא מְפָרֵשׁ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: יַחֲסִינְהוּ בְּדוּכְתָּא אַחֲרִיתִי בַּאֲבוּהוֹן וּבְאַבָּא דַאֲבוּהוֹן, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִימּוֹן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר״.

4 יבמות פתח ↗

מֵיתִיבִי: בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים, מֵת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שֶׁנִּמְצָא סָרִיס — לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא תְּיוּבְתָּא.

5 יבמות פתח ↗

אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב״, וּכְתִיב: ״מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחוֹקְקִים״, וּכְתִיב ״יְהוּדָה מְחוֹקְקִי״.

6 יבמות פתח ↗

הָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְדֶרֶךְ! אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ. וְכַמָּה? אָמַר רָבָא: עוֹנָה. וְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה — מִיטְּרִידִי.

1 שלשה דברים עשה משה מדעתו וכו' פי' יפה במ' שבת פי' ר"ע בס"ד:

2 דלאו בני נחל' נינהו פי' בני נחל' דבכור' הא לאו הכי הא אמרינן בעלמא דעכו"מז יורש את אביו ד"ת וכדאיתא בקדושין ודעת הגאון ז"ל ב"ש מ"ש צ"ל דישראל משומד שישנו בדין נחלה ובכורי' נמי שקיל כי אעפ"י שחטא ישראל הוא וה"נ איתא בפ"ק דקדושי' ומיהו אם רצו ב"ד לקנסו ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולענין הקנאותיו ומחילתיו נמי כישראל גמור ומיהו אם חוקי המלכות הם שיהיו הקנאותיו וקנינו כעכו"מז דינא דמלכות דינא וכדאמרינן בפ"ק דגיטין:

3 שאני הכא דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבהתייהו פי' שהראה בשמם שם אבוהון כדכתי' מרורך בלאדן ואין פי' זה כאידך דאמר בסמוך הדר יחסינהו בשמי' ובשמא דאבהתייהו דהתם פי' דיחסינהו באבוהון ובשמא דאבי דאביהון וזה מן הלשונות שבתלמוד שפי' מתחלף ואיכא בנסחי דגרסי בהדיא בסמוך דיחסינהו בשמ' דאבוהון ואבוהון דאבוהון:

4 מתיבי בני בנים הרי הם כבנים פי' ארישא כשמתו בניו אינו נפטר אא"כ הניחו בני בנים וקשה לרב הונא. ופרקי' כי תליא ההיא להשלים פי' שלא היו לו לעולם אלא בן א' שאם הוליד בן ההו' בת פטור דבני בנים הרי הם כבני' הא כשהיו לו כבר זכר ונקב' ומתו פטור בלא בני בנים:

5 וכתיב בני מכיר וכו' פי' על שם בני חצרון שנשא בתו וחצרון משבט יהודה שהם מחוקקי' כדכתיב ומחוקק מבין רגליו וכתיב יהודה מחוקקי:

6 לא נצרכה אלא לאשה סמוך לוסתה זו ג"ה וכגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דאע"ג דחייב האדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ההיא מדרבנן והכא שרו ליה רבנן ואע"ג דמפקינן לה התם מדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה על בני ישראל לפרוש מנשותיהם סמוך לוסתם ההיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואפילו בשעת וסתה נמי ק"ל דוסתה דרבנן ורבי' שמשון ז"ל פירש דפקידה דהכ' אינו תשמיש המטה אלא פיוס ורצי בדברים וכו'. וא"ת א"כ אפי' באשתו נדה נמי י"ל דהתם חיישי' דילמא תרגיל אותו לתשמיש מתוך שמשתוקק' לו ויש נסחאות דג' לא נצרכה אלא לאשתו נדה ועולה יפה לפי' דאפי' בנדה ממש שרו לפייסה בדברים ולא חשו להרגל עבירה אבל אין ענין שמעתי' נר' אלא פקידה של תשמיש כדפרש"י ז"ל וי"מ לא נצרכה אלא לאשתו נדה שהגיע זמן טבילת' שיש לו להמתין לה עד שתטבול ויבעול וכמה עונה והיינו סמוך לוסתה כלו' לוסת טבילת' ופי' נכון הוא וחדש:

« ריטב"א על יבמות ס״א ע״ב ריטב"א על יבמות ס״ג ע״א »