ריטב"א על יבמות נ״ו

1 מאי קנה אמר רב קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורי' בפרשה ליירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום יש שפיר' דכיון דמייתי לה תלמודא גבי האי פסקא דאחד המערה וא"כ גומר קנה דפלונתא דרב ושמואל בבא על יבמתו בהערא' וכן הביאה בירוש' גבי מערה ואין הפי' זה נכון כפי שטת גמרא שלנו דהא אמרי לקמן אליב' דשמואל כל ביאה שהבעל מאכיל היבם מאכיל והבעל מאכיל הוא בהעראה שהרי רבתה תורה אשה לבעלה שהוא קונה בהערא' כדאמרי' לעיל דבכל התורה כולה רבתה תורה העראה כגמר ביאה אלא ודאי דפלוגתא דרב ושמואל אינו בהעראה דהתם ודאי כיון דבכל דוכתא חשיב' כגמר ביא' א"כ אם הער' ביבמתו במתכוין אשתו היא לכל דבר ליורש' ולהטמא לה ולהאכילה בתרומה ופלוגתייהו כשבא עליה אפי' כדרכה במזיד או בשוגג דעלמא לא קנה אלא דהכא רבינהו רחמנא ומ"מ ביא' גרועה היא ומ"ה סובר שמואל דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לא להאכילה בתרומה ורב סבר דכיון דרבייה רחמנא הרי הי' אשתו אפי' לתרומ' ונראים דברים דלשמואל ה"ה דלא קני להיות כאשתו ליורשה ולהטמא לה בביאה גרועה ולהכי נקט לישניה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ותדע לך שאלו קנאה לכל דבר כאשתו גמור למה לא יאכילנה בתרומ' אלא ודאי כדאמרן:

2 אבל לרב אפשר דכי אמר קנה לכל היינו לכל דבר שבעולם ובכללו תרומ' דאי לא ה"ל למינקט האי לישנא ושמואל דאמר דאינו מאכיל' בתרומ' לא מדאורייתא קאמר דכיון דבר תורה מן האירוסין אוכלת אשה בתרומה דקנין כספו הוא הכא נמי כיון דקנא' לדברים האמורים בפ' קנין כספו הוא ולא גרעה מארוסה דעלמא אלא מדרבנן קאמר שהפריזו חכמים במדתם לעשות כארוסה דכיון שלא בא עליה אלא ביאת זנות אכתי איכא חששא דשמא תשקה לאחי' ולאחיותי' וגרועה מהגיע זמן ולא נשאו דלא אכל' בתרומ' למשנה אחרונ' ואע"ג דמייחד לה דוכת' והא דלא פריך שמואל מתני' דאותבי' להו דאוכלת מדאורייתא קאמר משום דכל היכא דמדרבנן לא אכלה לא הוה תני סתמא אוכלת ולקמן בשמעתא דיש חופה לפסולות מוכח דשמואל דאמ' לא קנה קרינא בה תחת אישך וקרינא ליה שומרת יבם אבל לרב דקאמ' קנה לכל חשיבא אשתו גמורה ולא קרינא לה שומרת יבם והיינו ודאי כדפרי' דלשמואל הואי אשתו ליורש' וליטמ' לה ולאכיל' בתרומ' מדרבנן מיהת וכ"פ מו"ה בשם מורי ר"ם ז"ל ורש"י ז"ל פי' כאן קנה לכל באחת מן הביאות הגרועות האלו ופי' לק' ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואפילו לשמואל אוכלת ופי' ביאה גמורה היינו מדעת קנין ואפילו מהעראה והא דמייתי לה בגמ' גבי פסקא דא' המערה ואח' הגומר קנה לאו משום דפליגי בהערא' אלא משום דבהא קאמר תנא דמתני' קנה דקאי אכלהו מתני' דלעיל וזה ברור:

3 אמר לך שמואל אימא הכי ולא הספיק וכו' לאו למימר דחסורי מחסרא דא"כ הוה אמרינן הכי בהדיא אלא פרושי מפרש דכי קתני מת ונפלה לפני מיתתו כאלו לא הספיק לכונס':

4 אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה פי' כגון העראה או גמר ביאה ואיכ' דמקשו והא בעל אינו מאכיל אפי' בביאה גמורה בלא חופה אליבא דמשנה אחרונה שהלכה כמותה ומתרצי' ה"ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומה ע"י חופה יבם מאכיל אפי' בלא חופה ואין צריך לזה דה"ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומ' בביאה באירוסין יבם מאכיל בה אפי' מדרבנן וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה מדאורייתא כגון ביאת שוגג ומזיד ואנוס אין היבם מאכיל מדרבנן:

5 קשיא פי' ולא הוה תיובתא דסוף סוף בריתא משובשת היא ותירוצי בעיא ודילמא אינה אוכלת קתני והלכת' כרב חסדא והלכתא כוותי' באיסורי ועוד דשמואל סליק בקושיא:

6 קסבר ר' נתן נשואי חרש מאכילות בתרומה ולא גזרו נשואי חרש אטו קדושי חרש פי' דשורת הדין נשואי חרש ביבמה מאכילו' ואפילו מדרבנן דהא קנו לה קנין גמור וליכא משום תשקה לאחיה ולאחיותיה כיון שהכניסה לביתו ממש והכניסה לחופה דמי ואפילו למשנה אחרונה ואי משום סימפון הא ודאי לאו בר הכי דליחוש להא ודאי משום שמא תפקח ותבדוק וימצא לה סימפון הוא מילתא דלא שכיח ולא גזרי בה אלא מדרבנן דסבר דגזרי נשואי חרש אטו קדושין ורבי נתן סבר דלא גזרינן:

7 מתיב ר' זירא וכו' עד ולאו הבא מכלל עשה הוא פי' וכיון דכן היכי אמרת שהיא לוקה משום טומאה ופרקינן אמר רבא הכל היו בכלל אשר הוטמאה וכו' פי' דכי אמרינן והיא לא נתפסה אסורה לא הוי לאו הבא מכלל עשה אלא ה"ק היא בת ישראל אסורה וחשיבא טמאה בשלא נתפשה דאלו אשת כהן סתמא מקריא שהוטמאה בין נתפסה בין לא נתפש' והא דמייתי רבי זירא למימר דמשום טומאה ליכא ואלו בבי מדרשא פשיטא להו בין למאן דמק' בין למאן דמתרץ לוקה משום טומא' ואתמוהי נמי מתמה עלה משום דבבי מדרשא הוי ידעי מאי דפריש הכא לבסוף ופשיטא נמי להו טובא אבל ר' זירא דלא הוה ידע לדרבה הוה מותיב אמאי דהוה פשיט להו בבי מדרשא ויש כיוצא בזו בתלמוד במיעוט מקומות ויש אומרים דכל היכא דאיכא משום טומא' לגבי בעל כיון דלכלליה אהדרי' שהיא טמאה ג"כ לבועל ולתרומה דדרשינן ונטמאה ג' פעמים וכן דעת מהרא"ה הר"ם:

8 גרש"י ז"ל בלישנא קמא אמר רבא הכל היו בכלל זונה ופי' הוא ז"ל כל הנבעלות תחת בעליהם בין באונס בין ברצון היו בכלל זונה לא יקחו. ויש מקשים עליו ז"ל היאך אפשר לומר שכלן נאסרות הוו לבעליה' משום זונה לא יקחו בכלל הכל דקאמ' היינו אשת ישראל ואח"כ פרט א' אשת כהן ואלו בעלה ישראל לא מיזהר משום זונה לא יקחו דליתי' לההוא לאו אלא בכהנים ויש לת' דמרן ז"ל ה"ק כי כל הנבעלות תחת בעליהם אשר הוטמאו להיותן חשובות זונות וליאסר לכהני' משום זונה לא יקחו ויש בכלל זה שהיו אסורות לבעליה' מפני שהיא זונה שזינתה תחתיו דאשתו זונה אסור' לכל אדם כשם שאסורה זונה דעלמא לכהן:

9 איכא דאמר וכו' כל באונס לא קריא ביה זונה ונראים דברים דאפילו ללישנא קמא לא אמרו שבאונס היו זוכה אלא בנבעלת תחת בעל משום חומרא דאשת איש אבל בביאות פסולות דעלמ' שנבעלה באונס לא חשיב' זונה וכ"ש בפנוי הבא עלהפנויה אליבא דר' אליעזר שעשאה זונה אדרבה נראה דבעלמא אפי' באונס היא זונה וכדחזינן גבי שבויה הפסולה לכהונה וכן מההיא דתינוקות שירדה למלאת מן העין ונאנסה ולא אמרו אלא באשה תחת בעלה דהיא כשרה דחזיא דאשת כהן לבעלה שרי' ואפי' לכהונה וכן פירוש בתוספות:

10 מתניתין אלמנה לכהן גדול גרושה וחליצה לכהן הדיוט מן האירוסין לאתאכל בתרומה פירוש מפני שהיא משומרת לביא' פסולה ואיסור דרבנן ובגמרא אמרי דוקא במשמרת לביאה פסולה דאוריית' אבל לא במשמרת ביאה פסולה מדבריהם וכיון דכן הוא דקתני הכא חלצה אשגרת לישן הוא דהא חליצה מדבריהם הוא כדאיתא במכילתין וכדכתיבנ' והא מתניתין פירוש רש"י זכרונו לברכה דמיירי בין בבת כהן ולפסלה מתרומת בית אביה בין בבת ישראל ושלא תאכל מחמת בעלה כהן ורבי אליעזר ור' שמעון מכשירין אפילו להאכילה מפני בעלה למשנה ראשונה וכשהגיע זמן ולא נשאו שאוכלת משלו ואוכלת בתרומה והכריע רבינו ז"ל לפי' זה משום דגריס בגמ' פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ורבי אליעזר ואם איתא דמתני' לא איפליגו אלא בבת כהן ולענין תרומ' דבי נשא מ"ל דרבי אליעזר ורבי שמעון יכשירוה גבי בת ישראל שתאכ' בתרומ' מחמת בעלה שהוא פסול דדילמא לא הכשירוה אלא בתרומת בית אבי' שלא להוציאה מחזקתה משום דמשתמרת לביאה פסולה אבל להאכילה בתחלה מחמתו לא הכשירו כלל ואין זה מחוור דודאי לא מסתבר שיכשירו ר' אליעזר ור' שמעון להאכילה מחמתו מאחר שהוא אסור לקיימה ועוד דא"כ מתניתין כמשנה ראשונה וה"ל לפרושי בגמ' כדמפרש בעלמא ועוד דכשרות ופסולו' דסיפא ע"כ בתרומת בית אביה בלחוד איירי וה"ה לרישא ודאי שלא נחלק אלא בבת כהן ולענין תרומת בת אביה בלחוד ובזו הוא שהכשירו ר"ש ור' אליעזר בלחוד ור"מ פסל אף בזו והא דלא קתני רישא פסולות כדקתני בסיפא משום דפסולות משמע לעולם אבל בזו אף לר"מ אינן אסורות בתרומ' אלא בעודן ארוסת שאם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין כשרו' כדקתני סיפא ומאי דקשיא למרן ז"ל מההיא דאמרי' בגמרא הגי' הנכונה שם בנוסחי הגאונים ז"ל וכגר"ח ז"ל פצוע דכא כהן שקדש בת כהן ולענין תרומת בית אביה איתמר:

11 גמרא תניא ר"מ אומר ק"ו ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לכ"ש מאי דפרש"י ז"ל קדושי רשות כגון ישרא' שקדש בת ישר' ברור הוא שאינו נכון כי מה ענין ישראל שהוא זר גמור ואפילו בנשואין אין לו להאכיל ולא שייך במלתא כלל אלא ה"פ כדפרש"י ז"ל ללישנא קמא דקדושי רשות היינו ישראל שקדש בת כהן ואין מאכילין ר"ל שאין מניחין אותה לאכול ולא דק בלישנ' ונסחי דוקני גרסי קדושי רשות פסלין ואין מאכילין בכדי נקטינן ואגב לישנא דהתם נקטי דהא פשיטא דישראל אינו מאכיל תרומה:

12 אמרו לו אם אמרת בקדושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר פי' דקדושי רשות דישראל דין הוא שיפסלוה מתרומת בית אביה מפני שהוא זר גמור ואין לו להאכיל במקום אחר וכשקנאה לו ונעשת קנינו בארוסין נעשת זרה:

13 תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל במקום אחר פי' דאע"ג דכהן זה בעבירה קדש אותה מ"מ כהן הוא שמאכיל בכל מקום לאשתו כשרה וכיון שכן אף זו שהיא פסולה לו לא נעשת זרה מפני קנינו כדי שתפסל בתרומת בית אביה:

14 א"ר אלעזר א"ר הושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת כהן וכו' והא בעא מינה ר' יוחנן מר' הושעיא ולא פשיט ליה וא"ת נהי דלא פשט ליה לר' אלעזר בן יעקב מ"מ אליבא דר' יוסי פשיטא ליה דאכלה כדאיתא לקמן ודילמא ר' אלעזר ור"ש כרבי יוסי ס"ל. וי"ל דלא ניחא לן לאוקומינהו דלא כר' אלעזר בר יעקב דמשנתו קב ונקי ועוד דאמרי' במס' קדושין דנהגי בהני כמותו להחמיר: