רש"י על סוכה נ״ג

1 יש מהם אומרים - היינו תושבחתא דמתני' שמשבחין להקב"ה על כך:

2 אלו חסידים - כל חסיד הוי חסיד מעיקרו:

3 שלא ביישה כו' - שלא עברנו עבירה בילדותנו לבייש את זקנותנו:

4 אם אני כאן הכל כאן - דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו של הקב"ה אם אני כאן הכל כאן כל זמן שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרויה בו יהא כבודו קיים ויבאו הכל כאן ואם תחטאו ואסלק שכינתי מי יבא כאן:

5 הכי גרסינן בתוספתא הוא היה אומר למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא לביתי - ונראה לי שאף כאן צריך לגורסה כן משום דאמר ר' יוחנן בתרה רגלוהי דבר איניש כו' ואי לא גרסינן ליה מאי שייכא דר' יוחנן הכא:

6 שצפה על פני המים - שחתכו את ראשו והטילוהו למים והכיר בו שהוא רוצח ופגעו בו עכשיו לסטים כיוצא בו:

7 אמר לה על דאטפת אטפוך - על שהצפת גלגולות של אחרים במים אטפוך הציפוך אחרים עכשיו:

8 לסוף מטיפיך יטופון - עוד יבא יום ויציפו גולגולתם של אלו שהרגוך:

9 לאתר דמתבעי - למקום שנגזר עליו למות בו משם הוא מתבקש ליטול נשמתו:

10 תמן מובילין יתיה - לשם רגליו מוליכות אותו:

11 תרי כושאי - על שם שהיו יפים קרי להו הכי:

12 אליחורף ואחיה - פסוק הוא במלכים שהיו סופרים לשלמה:

13 דקא בעו מינאי - אלו מתבקשים ממני למעלה שהגיע זמנם למות ולא היה יכול ליטול נשמתם כיון שלא נגזר עליהם למות כי אם בשער לוז:

14 מסרינהו - שלמה:

15 לשעירים - לשדים שהוא היה מלך עליהם כדכתי' דברי הימים א כ״ט:כ״ג וישב שלמה על כסא ה' למלך שמלך על העליונים ועל התחתונים:

16 אמטינהו למחוזא דלוז - עיר שאין מלאך המות שולט בתוכה כדאמרינן בסוטה דף מו::

17 ערבין ביה - לשמים משלמין ערבותן ומוליכין אותו למקום שמתבקש שם:

18 שני גודליו - של שתי ידיו ונשען עליהן עד ששוחה ונושק את הרצפה לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה תהילים ק״ב:ט״ו:

19 וזו קידה - האמורה בכתובים דאמר מר קידה על אפים אין לו להשתטח להגיע לארץ גופו אלא פניו בלבד מי שיודע ויכול לעשות כן ובדורו של רבן שמעון לא היה אחד מעומדי עזרה יכול לעשות כן אלא הוא:

20 איטלע - נעשה חיגר לפי שכשזוקף גופו מאליו ואינו נשען על ידיו בחזקה לדחוף גופו למעלה נמצא כל אונס זקיפתו על מתניו:

21 יטיח - יזרוק לשון כמטחוי קשת בראשית כא:

22 הטיח דברים - במס' תענית דף כה. עלית וישבת לך במרום ואי אתה משגיח על בניך:

23 הא והא גרמא ליה - נענש בחטאת דברים ונענש בשעת המאורע כדאמרינן במסכת שבת דף לב. נפל תורא חדד לסכינא:

24 קמיה דרבי - בביתו שהיה נשיא ומכבדין אותו לשמחו שהיה דואג תמיד בצרת ישראל ובחוליו כדאמרינן בנדרים דף נ: יומא דמחיך ביה רבי אתי פורענות לעלמא:

25 שבור מלכא - מלך פרס היה:

26 מזגי חמרא - כוסות זכוכית מלאים יין ואין היין נשפך:

27 רבי יהושע בן חנניה - מן הלוים המשוערים היה כדאמר בערכין דף יא: וכבר הלך ר"י בן גודגדא לסייע את ר' יהושע בן חנניה בהגפת דלתות:

28 מלקין אותו - שנשבע לשוא ומשעה שיצאת שבועה מפיו הרי הוא כנשבע על העמוד של אבן שהוא של זהב שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר ובשבועות דף כט. תנן דהיינו שבועת שוא וחייבים על זדונה מכות וכגון שהתרו בו:

29 בשעה שכרה דוד שיתין - ולא סבירא ליה שמששת ימי בראשית נבראו ואי סבירא ליה שמא נתמלאו עפר או צרורות וצריך לכרותן:

30 קפא תהומא - צף התהום למעלה ויצא ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא מלכים ב ו:

31 א"ל - רב חסדא לדידיה הואיל ואדכרתן הכי איתמר:

32 מי איכא דידע כו' - דוד לא היה מורה הלכה בפני רבו אחיתופל והוא היה שם:

33 אחספא - מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית:

34 לעשות שלום בין איש לאשתו - לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא יהא שלום ביניהם:

35 שמי שנכתב בקדושה - שכתב במגילה יתן ה' אותך וגו' כדכתיב וכתב את האלות האלה וגו' במדבר ה׳:כ״א:

36 כמה דמידלי טפי מירטב עלמא - כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה:

37 אמר - ט"ו מזמורים של שיר המעלות:

38 סומכא דארעא - עובי הארץ עד התהום:

39 סולמי דפרת - מעלות העשויות כמחילות שבהן מי פרת עולין תחת הקרקע לפי שפרת גבוה מוצאו מאד כדאמרינן בבכורות דף נה. כל הנהרות למטה מפרת ומים היוצאים מהר גבוה אם דרך מתוקן להם עולין על הר כיוצא בו ולא יותר לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל הסמוכה לפרת מוציאין מים:

40 וקאי אחמשה - עמדו על חמשה שעדיין יש ה' מעלות לירד עד עזרת הנשים:

41 ממשמע שנא' ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' - שהיו עומדים פתח ההיכל כדכתיב ברישיה דקרא והנה פתח היכל ה' כעשרים וחמשה איש ולא הוה ליה למיכתב אלא ופניהם קדמה וממילא ידענא דאחוריהם אל היכל ה' שהיכל הוא במערב ופתחו בכותל מזרחי:

42 מפריעין - מגלין:

43 ומתריזין - ריעי:

44 שמע שמע - פסוקא פסוקא ותני ליה:

45 כאומר מודים מודים - דתנן ברכות דף לג: משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות:

46 אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות - דכיון דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני ולאו אחדא מילתא תרי זימני לית לן בה:

47 מתני' מעשרים ואחת תקיעות - בכל יום כדמפרש ואזיל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע חשיב ליה תלת:

48 שלש לפתיחת שערים - שערי העזרה:

49 תשע לתמיד של שחר - כשהיו מנסכין את נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר ושלשה פרקים היו בשיר שהיו מפסיקין בו ותוקעין הכהנים בחצוצרות ומשתחוים העם כדתנן במסכת תמיד פ"ז מ"ג הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה ועל כל תקיעה היתה תרועה באמצע ופשוטה לפניה ולאחריה:

50 ובמוספין - ביום שיש בו מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין:

51 שלשה להבטיל העם ממלאכה - כדמפרש בשילהי במה מדליקין שבת דף לה::

52 בין קודש לחול - כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה:

53 שלש לפתיחת שערים - כמו בכל יום שבעה שערים היו בעזרה:

54 שלש לשער העליון - דאמרן לעיל קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:

55 שלש לשער התחתון - דאמרן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו והיו מאריכין בהן עד שהגיעו לשער היוצא למזרח והוא שער התחתון ובגמרא מפרש אמאי לא חשיב שלש של מעלה העשירית:

56 שלש למילוי המים - אחר שמלאום ושבו ובאו להן לעזרה דרך שער המים ותנן לעיל בפרק לולב וערבה סוכה דף מח: הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו:

57 שלש לגבי מזבח - כשזוקפין את הערבה כדתנן בפרק לולב וערבה לעיל סוכה דף מה. וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו:

58 גמ' אחת היא - מצוה אחת הן וחדא חשיב להו:

59 ה"ג מ"ט דר"י דכתיב ותקעתם תרועה אלמא תרועה היינו תקיעה כלומר מדקרי לתרועה תקיעה שמע מינה חדא היא:

60 ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה - מהכא ילפינן לה בראש השנה דף לד. דכתיב ותקעתם והדר תרועה והדר כתיב תרועה יתקעו כלומר אחר התרועה יתקעו:

61 ההוא לסימנא בעלמא הוא - ההיא תקיעה שהיא להקהיל הקהל אינה אלא לסימן כשהיה משה רוצה לדבר אליהם ואינה מצוה:

62 רחמנא שויה מצוה - שמצווים להקהיל בסימן זה ולא באחר:

63 ולא כלום - לא היה מפסיק בינתים אלא כדי נשימה: