רש"י על סוכה מ״ד

1 לדידהו נמי לא דחי - שלא לעשות ישראל אגודות אגודות ונראה כשתי תורות דלדידן לא דחי לולב שבת:

2 בגבולין - מוליכין לבית הכנסת וכולהו בזמן הבית דהוו כולהו בארץ וסמוכים להיות ב"ד ויודעים אימת הוקבע החדש אבל עתה משחרב בית המקדש אין לולב דוחה שבת אפי' לבני א"י:

3 דלא עבדינן לה שבעה - אבל יום אחד מיהא עבדינן כדאמרינן לקמן עמוד ב בר"א בר צדוק והוא היה לאחר חורבן שהיה ר' צדוק אביו בימי ר' יוחנן בן זכאי ובימי ר"א ור' יהושע ור"ג היה כדאמרינן בבכורות ד' לו. כלום חלקנו בין חבר לעם הארץ והוא היה השואל:

4 למאן - אליבא דמאן קאמר ערבה דרבנן:

5 עיקר - יום אחד מיהא יש לו שורש אבל ערבה אין לה שום שורש מן התורה בגבולין:

6 כהנים בעלי מומין - אף הם דוחקים ונכנסין להקיף ברגליהם וערבה בידם וא"א להקיף שלא יכנסו בין האולם למזבח וכל השנה אסורים ליכנס שם כדאמרינן במסכת כלים בפרק ראשון:

7 מי אמרה - השתא ס"ד דה"ק מי אמרה שהיא חובה וקאמר לצאת בה ידי חובה ולהכי פריך מאן אמרה בתמיה:

8 מי אמרה בנטילה - ותהא חובת כהנים דקאמר לצאת:

9 דלמא בזקיפה - וכהן אחד זוקפה ע"י הכל ואין חובה על כולם:

10 יסוד נביאים הוא - תקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה:

11 מנהג - הנהיגו את העם ולא תקנו להם ונפקא מינה דלא בעיא ברכה דליכא למימר וצונו דאפילו בכלל לא תסור ליתא:

12 ומי א"ר יוחנן - יסוד נביאים היא והא הלכה למשה מסיני היא:

13 שכחום - בגלות בבל שכחו את התורה והמצות במקצת וזו נשכחה לגמרי:

14 וחזרו - נביאים אחרונים:

15 ויסדום - ע"פ הדבור:

16 והא"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא - רב כהנא היה מתלמידי רב והיה חריף מאד וברח לא"י לפני ר' יוחנן מחמת מרדין שהרג לאדם אחד כדאמרינן בפרק בתרא דב"ק ד' קיז. והוצרך לו ר' יוחנן לכמה ספיקות והיה אומר ר' יוחנן לבני א"י סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל שאע"פ שגלו עמדה להם חכמת החרש והמסגר שגלו עם יכניה כדכתיב מלכים ב כ״ד:ט״ז הכל גבורים עושי מלחמה ותניא בסדר עולם וכי מה גבורה עושין בני אדם הנתונין בשלשלאות של ברזל אלא שגבורים היו במלחמתה של תורה אלמא ס"ל לר' יוחנן דלא נשתכחה תורה בגלות בבל:

17 במקדש - הלכה למשה מסיני:

18 בגבולין - יסוד נביאים:

19 ערבה צריכה שיעור - לקמן מפרש שיעורה:

20 אינה ניטלת אלא בפני עצמה - אין דבר אחר נאגד עמה דמוכח שהיא מצוה:

21 אבל היכא דאגבהיה - לשם נטילת לולב והדר אגבהיה לשם ערבה אימא ליפוק בה דאיכא הוכחה טובא:

22 וכמה שיעור' - דאמרן לעיל צריכה שיעור:

23 שלשה בדי - שיש בכל אחד עלין לחין:

24 עלה אחד ובד אחד ס"ד - עלה משמע בלא בד ובד בלא עלה ומאי לקיחה בעלה בלא בד הא לא מינכר:

25 עלה אחד בבד אחד - בד אחד ובו עלה אחד ודיו וכי אמרינן לעיל סוכה דף לב: ג' טפחים לגבי לולב הוא דאמרינן שתהא ערבה ארוכה שלשה טפחים אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני עצמה כל דהו סגי והשתא נהגו להביא מורביות ענפים ארוכים ויפים שמנכרא מצוה בעין יפה:

26 אייבו - אבוה דרב:

27 חביט חביט - לשון ניענוע:

28 מנהג נביאים היא - בגבולין ולא יסוד נביאים הלכך אינה צריכה ברכה:

29 קרייתא אית לי - כפרים ויושביהם:

30 ומקשקשין בכרמיא - עודרין את הכרמים בשביעית:

31 ואכלי זיתיא - בשכר חפירת הכרמים ואינן מפקירין לעניים:

32 אריך או לא אריך - טוב לעשות כן או לא אריך לשון דבר הגון ובעזרא ד יש לו דומה וערות מלכא לא אריך לנא למיחזי:

33 א"ל לא אריך - לפי שאתה פורע פעולתם מפירות שביעי' והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה אבל הקשקוש מותר כדלקמן:

34 א"ר אלעזר בר צדוק כדו הויתי דאיר - כבר עברו מ' שנה שאני דר בארץ הזאת:

35 ולא חמיתי בר אינש - לא ראיתי בן אדם:

36 דמהלך באורחא דתקנן כדין - שמהלך בדרך ישר כאדם זה:

37 אפקר זיתיא לחשוכיא - לעניים:

38 והב פריטיא - ותן פרוטות מכיסך לקשקש הכרמים:

39 ומי שרי - קשקוש בשביעית:

40 מלסקל - להשליך אבנים לחוץ:

41 סתומי פילי - שהשרשים מגולים וצריך לכסותם שלא ייבש האילן ואוקומי אילני הוא שלא ימות ואינו עושה להשביחן אלא לקיימן שרי:

42 פילי - בקעים:

43 וחד אברויי אילני - כמו וברא אותם בחרבותם יחזקאל כ״ג:מ״ז לנקוב העפר שעל השרשים ולהזיזו שיהא רך ותיחוח והאילן משביח כך שמעתי לישנא אחרינא להבריא את האילן ולהשביחו:

44 לא יהלך כו' - אלא ישבות לו בעוד יום גדול ויכין לו סעודת שבת:

45 אלא לביתיה - שהולך לביתו והם אינם יודעים שיבא היום ואין מכינים לצורכו והוא כועס עליהם:

46 אבל לאושפיזיה אמאי דנקט סמיך - אינו סמוך על בני הבית ונושא עמו סעודתו ועל מה שבידו נסמך:

47 אפי' לביתו - דמה שמוצא אם מעט אם רב שלו הוא אעפ"כ לא יהלך וכ"ש לאושפיזיה שלא ימצא כלום:

48 כסא דהרסנא - סעודה מועטת דגים קטנים מטוגנין בקמח בשומן שלהן:

49 על גג האיצטבא - הוה תני תנא קמיה: