רש"י על סוכה מ״ח

1 פז"ר קש"ב - סימן הוא כדמפרש ואזיל:

2 פייס בפני עצמו - שבכל פרי החג לא היו מטילין פייס איזה משמר יקריב לפי שבסדר היו מקריבין אותן עד שכל כ"ד משמרות שונות ומשלשות בהן חוץ משתים כדאמרי' בהחליל לקמן סוכה דף נה: ופר דשמיני בתחילה מפייסין עליו:

3 זמן - לברך בו שהחיינו:

4 רגל בפני עצמו - . שאין יושבין בסוכה:

5 קרבן לעצמו - שאינו כסדר פרי החג דא"כ היו בו ששה פרים:

6 ברכה לעצמו - את יום השמיני ובתוספתא משמע שמברכין את המלך והכי גרסינן לה ברכה בפני עצמו שנאמר מלכים א ח׳:ס״ו ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך:

7 מתני' והשמחה - שלמי שמחה:

8 והלל - לגמור בו את ההלל:

9 גמ' מנא ה"מ - דשמיני חייב בשמחה דהא לא כתיב ביה בהדיא אלא בשבעת ימי החג דכתיב דברים ט״ז:י״ג חג הסוכות תעשה לך וגו' וסמיך ליה ושמחת בחגך:

10 אך שמח - בההיא פרשה דעשר תעשר כתיב ז' ימים תחוג:

11 לרבות לילי יו"ט האחרון - לשמחה שלפניו לכוללו עם שבעת הימים שיזבח שלמים בשביעי כדי לאכול ליל שמיני דהאי שמח למאי אתא כיון דכתיב לעיל מיניה ושמחת בחגך אלא לרבות שמחת ליל שמיני וכיון דאתרבי לילי יו"ט האחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר שחייב בשמחה ושאר הלילות לא צריכי ריבויי דימים אפילו לילות במשמע כדרבינן גבי סוכה לעיל סוכה מג. וכי איצטריך ללילי יו"ט האחרון איצטריך דאינו בכלל שבעה ועל כרחך לילה אתרבי שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא ויום אתי בק"ו ואשמעינן שבשלמים הנזבחים בחג הסוכות ישמחו בליל שמיני שאינו יכול להקריב בלילה:

12 או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון - ואשמעי' שצריך לזבוח שלמים ערב יום טוב לשמחת לילה הראשון ולא בעינן זביחה בשעת שמחה:

13 מתני גמר מלאכול - בשביעי:

14 לא יתיר את סוכתו - לא יתיר אגדים שלה לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא אכיל לה בגווה:

15 אבל מוריד הוא את הכלים - ואת המצעות שנשתמש בהן בתוכה כדתניא בפ' הישן לעיל סוכה דף כח: היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה:

16 מפני כבוד יום טוב - שמראה כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה:

17 גמ' אין לו מקום - אחר לאכול שם שיוריד כליו וצריך לאכול בסוכה ביו"ט האחרון:

18 מאי - מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמנה ימים:

19 פוחת בה ארבעה - טפחים ופוסלה:

20 מדליק בה את הנר - דאמרי' דף כט. שרגא בסוכה קטנה לבר ממטללתא:

21 הא לן - לבני בבל שהשמיני שלהם ספק שביעי דלא קים להו בקביעא דירחא מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר:

22 והא להו - לבני א"י דקים להו בקביעא דירחא ולא יתבי בסוכה בשמיני פוחת:

23 התינח בסוכה קטנה - בהדלקת הנר:

24 סוכה גדולה מאי איכא למימר - דהכי אמרן לעיל שם שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה כו':

25 מתני' מן השילוח - מעיין הוא סמוך לירושלים:

26 מחזקת שלשה לוגין - זהו פחות שבנסכים רביעית ההין לכבש:

27 שער המים - אחד משערי עזרה נקרא כן על שם שמכניסין בו צלוחית של מים של ניסוך בחג:

28 תקעו והריעו - משום שמחה דכתיב ישעיהו י״ב:ג׳ ושאבתם מים בששון:

29 עלה בכבש - שהיה בדרומו של מזבח:

30 ופנה לשמאלו - שהנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה ובמסכת זבחים יליף לה מקראי בפרק קדשי קדשים זבחים דף סג.:

31 שהיו מושחרין פניהם - ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:

32 כמין שני חוטמין דקים - חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטמין על גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח שהיו עמוקין וחלולים מאד:

33 אחד מעובה ואחד דק - אחד מנקבים מעובה אותו של יין ואחד דק אותו של מים:

34 שיהו שניהם כלים כאחד - כדמפרש בגמרא שהמים ממהרים לצאת לפיכך צריך שיהא הנקב דק:

35 ה"ג מערבו של מים מזרחו של יין - הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני זה סמוכין זה לזה אחד לצד מערב ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח:

36 ר' יהודה אומר כו' - בתרתי פליגי אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר ת"ק ואתא רבי יהודה למימר אף בשמיני מנסכים:

37 הגבה את ידך - שנראה שתתן המים בספל לפי שהצדוקין אין מודין בניסוך המים שפעם אחת נסך צדוקי אחד את המים על רגליו:

38 שאינה מקודשת - לא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא קדושה לכלי שרת דקיימא לן יומא דף יב: כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ובגמרא מפרש מ"ט ממלאים בשאינו מקודש:

39 היה ממלא מן הכיור - מן המים שבתוך הכיור ומי הכיור אע"פ שנמשח והוקדש לכלי שרת ומקדש מימיו אין נפסלין בלינה שהיו משקעין אותו מבערב בבור כדאמר בסדר יומא דף לז. אף הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה:

40 שהיין והמים מגולים כו' - נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן לפי שהיין והמים המגולין פסולין לגבי מזבח דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן:

41 גמ' מנא ה"מ - דתוקעין ומריעין בשאיבת המים של נסוך:

42 דכתיב שמחה וששון - אקדים קרא לשמחה קמיה ששון:

43 חד יומא שבקוך - יפקיעוך מן השמים:

44 פרוונקא - רץ לרוץ לפניו:

45 בשמחה תצאו - שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות המים:

46 משכא דההוא גברא משוינן לה גודא - נוד וחבירו במסכת שבת דף קלח. הגוד והמשמרת:

47 עולין דרך ימין - כשהוא עולה לראש המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו של מזבח ומקראי ילפינן לה זבחים דף סב: ומעלותהו פנות קדים יחזקאל מ״ג:י״ז כשתעלו בו תפנו למזרח:

48 ומקיפין ויורדין דרך שמאל - כשהוא בא לירד אינו חוזר על עקביו אלא מקיף סביב למזבח עד שמגיע לכבש ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעלייתו והאי דאין חוזרין על העקב דא"כ נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו ורחמנא אמר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין דנפקא לן מדתני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וכו' במסכת זבחים דף סב::

49 חוץ מן העולה לג' דברים - הנעשין בקרן מערבית דרומית שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח פונין לקרן מערבית דרומית שהיא לשמאלו ואין פונין לימין שיהו פונין סביב עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית ובשחיטת קדשים דף סד. מפרש טעמא נסכים שמא יתעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב שיותר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח ועולת העוף שמא תמות בעשן:

50 וחוזרין על העקב גרסינן ולא גרסינן ומקיפין על העקב בדרך שעלו בו ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן:

51 כשרבתה במזרח - מקום עולת העוף על קרן דרומית מזרחית היא מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה כדכתיב ויקרא א׳:ט״ז והשליך אותה אצל המזבח וגו' ובית הדשן היה אצל הכבש במזרחה סמוך לה בשלשה טפחים ורחוק מן המזבח כ' אמה כדתנן במסכת תמיד פ"א מ"ד גבי תורם את הדשן וכשעולת העוף רבה במזרח שיש שם כהנים רבים מולקין עולת העוף באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין לעמוד שם:

52 אתי לאשחורי - לפי שפעמים שמחליפין:

53 לימא מתניתין - דבעי אחד מעובה ואחד דק רבי יהודה היא דאמר של מים לוג ושל יין רביעית ההין כתיב בנסכי תמיד היינו ג' לוגין שההין שנים עשר לוג:

54 סמיך - עב:

55 ומיא קלישי - ויוצאין בנקב קטן:

56 הכי נמי מסתברא - דמתני' רבנן היא:

57 דאילו ר' יהודה רחב וקצר אית ליה - כלומר שמעינן ליה דבלשון אחד רחב ואחד קצר קאמר ליה ולא בלשון מעובה ודק רחב משמע יתר על קצר טפי מייתורא דמעובה על מידק:

58 נפגמה קרן המזבח - ע"י אבנים שזרקו בו:

59 בול של מלח - מלא אגרוף:

60 לא מפני - שיהא המזבח כשר לעבודה בסתימה זו:

61 אלא כדי שלא יראה פגום - מפני הכבוד: