רש"י על סוכה מ״ה

1 וכי לייבשן הוא צריך - והרי היבש פסול:

2 סטיו כפול - אצטבאות מקיפות אותו ואצטבאות אחרים היקף לפנים מהיקף:

3 מתני' ונקרא מוצא - בגמרא מפרש טעמא:

4 אני והו - בגימטריא אנא ה' ועוד משבעים ושתים שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם המפורש אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון וכן בזה הסדר כולן השם הראשון והו וי"ו של ויסע ה"א דכל הלילה וי"ו דויט ושם השלשים ושבע הוא אני אל"ף דמאחריהם ונו"ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע ויו"ד דרוח קדים:

5 ואותו יום - בשביעי:

6 גיגיות - קונ"ש של זהב מלאות מים:

7 חריות של דקל היו מביאין - בין בחול בין בשבת ובגמרא מפרש טעמא:

8 חריות - ענפים:

9 מיד תינוקות שומטין את לולביהן - הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי:

10 ואוכלין אתרוגיהן - של תינוקות ואין בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי שלום שכך נהגו מחמת שמחה:

11 גמ' קלניא - בן חורין מן המס של מלך:

12 דמיפק מכרגא - מוצא מכלל המס של המלך והיינו נמי קלניא דתוספתא:

13 כדי שיהו גוחות על המזבח - גרסינן גוחות מוטות כמו כותל הגוחה לרה"ר דפ"ק דמועד קטן ד' ז.:

14 ש"מ - מדקתני גוחות על המזבח אמה וא"א להיות גוחות על המזבח אמה אלא א"כ גבוהות ממנו אמתים ואם יותר יותר דאם אינם גבוהות אמתים ומוטות אמה הרי הן נגררות בגב המזבח ואין זה לשון גוחות:

15 כי מנח רגליהם איסוד מנח להו - על אמה של כניסת היסוד של מזבח:

16 עלה אמה - מן הארץ ברוחב שלשים ושתים על שלשים ושתים שמתחילה הביאו מלבן מרובע שלשים ושתים על שלשים ושתים והושיבוהו על הארץ כעין איישטר"א וגובהו אמה ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא שעלה אמה וחזרו והביאו מלבן שהוא שלשים על שלשים וגובהו חמש אמות והושיבוהו על זה משוך אמה מכל צד ומילאוהו סיד וקוניא וזפת הרי שנכנס אמה ועל אותה כניסה היו שופכין הדמים ומשם יורדין לרצפה דרך שני נקבים שהיו באחת הזויות וכשנתמלא מלבן זה נמצא שעלה חמש מן היסוד ומעלה הרי שש מן הארץ חזרו והביאו מלבן שהוא כ"ח על כ"ח והושיבו על זה משוך אמה מכל צד וגבהו ג' אמות ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא גבוה תשע אמות והוא גג המזבח וכניסה זו של סוף שש הוא הסובב שבה מקום הילוך לכהנים סביב למזבח כשבאין להקטיר ולמתן דמים והיינו דקאמר עלה אמה וכנס אמה זה היסוד עלה חמש וכנס אמה זה הסובב עלה שלש זה מקום הקרנות ולא גרסינן וכנס אמה שלא היו משוכין הקרנות כלום לפנים אלא הביא מלבן שהוא אמה על אמה ברום אמה ונתנו לקרן ומילאוהו חלקי אבנים וסיד וקוניא וזפת וכן לכל קרן מ"מ גובה המזבח אנו למידין מכאן שהוא תשע אמות לבד הקרנות ואי אארעא מנח להו והתם צריך לתת באלכסון רגליהם משוכין להלן מן המזבח מפני הכניסיות כדי שיהו ראשיהן גוחין על המזבח תו לא משכחת להו גבהו שתי אמות למעלה מגג המזבח שיהו גוחות עליו אמה אלא לאו שמע מינה איסוד מנח להו דהוי ליה שמונה אמות לגובהו של מזבח מן היסוד ולמעלה והטייתן מפני כניסת הסובב ממעטת קצת מגובהן שצריך למשוך רגליהם לשפת כניסת היסוד נמצאו גבוהות יותר משתי אמות ומהן אמה גחייה ולמטה מן הגחייה יותר מאמה שלא יהו נגררות על גבי המזבח:

17 מאי קראה - דעולות למעלה מן המזבח:

18 אסרו חג בעבותים - באילנות כמו ובין עבותים היתה צמרתו יחזקאל ל״א:ג׳ בצד שלו אסרו כמו הקיפו כמו אסרי לגפן יסחר ישראל בראשית מ״ט:י״א:

19 עד קרנות המזבח - עד קרנות שהם גבוהות מן המזבח:

20 אסרו - אגודה של לולב:

21 בעבותים - בהדס שהוא עבות של ג' בדין קליעה:

22 עד קרנות - הרי הוא לכם כמתן דמים שבקרנות המזבח:

23 איסור לחג - אגודה לחג:

24 באכילה ושתיה - שקורא לחג עונג במאכל ומשתה ויש אומרים יום שלאחר החג:

25 בעבותים - בהמות עבות ושמנות:

26 כל המצות - כגון קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס וערבה:

27 דרך גדילתן - התחתון למטה והעליון למעלה:

28 שמעמידין את ציפוין - הציפוין של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כדכתיב שמות כ״ו:כ״ט ואת הקרשים תצפה זהב ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאיליו:

29 אבד סיברם - משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית:

30 סכויים - תוחלתם ומבטם כדמתרגמינן הבט נא בראשית ט״ו:ה׳ איסתכי כען לשמיא:

31 לפטור - בזכותי אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין:

32 יותם בן עוזיהו - צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו ועליו נאמר בן יכבד אב מלאכי א׳:ו׳ שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב מלכים ב טו ויותם בנו שופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינין שהיה דן אומרן בשם אביו:

33 ועד סופו - עד שיכלה העולם:

34 ראיתי בני עלייה והן מועטין - רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה כת המקבלין פני שכינה מועטים הם:

35 סביב שמנה עשר אלף - סיפיה דקרא ה' שמה דאע"ג דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן לי' נמי להכי דמקום ששכינה שמה סובבין אותו שמנה עשר אלף והם הצדיקים הנתונים לפנים ממלאכי כי השרת שנא' במדבר כ״ג:כ״ג כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואומר ישעיהו כ״ג:י״ח ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ואומר שם ל והיו עיניך רואות את מוריך:

36 אספקלריא - מחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה:

37 מאירה - כמראה זו שרואין בה ויש צדיקים שאין מאירה להם כל כך ואין יכולין לראות ממש:

38 אשרי כל חוכי לו. המחכים לכת שהוא כמנין לו:

39 בבר - ברשות:

40 דעיילי בלא בר - בלא רשות מועטים הן ובהנהו קאמר אני ובני מהם:

41 בשעת פטירתן - אמתניתין קאי:

42 יופי לך - היופי הזה אנו עושין לך שאתה מכפר עלינו:

43 ליה אנו מודים - שהוא אלהינו:

44 ולך אנו משבחים - שאתה חביב לפניו לכפר עלינו מודים לאו לשון הוד אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים:

45 ליה ולך - אנו עושין את הכבוד הזה:

46 ר' לוי אומר כתמר - טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה לאו מקרא נפיק אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל:

47 אין לו אלא לב אחד - כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא בחריותיו ומכבדותיו:

48 סוכה שבעה - לברכה:

49 ולולב יום אחד - ואע"פ שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה:

50 נקוט דרבה בר בר חנה בידך - דאמר סוכה שבעה ולא דרב יהודה אמר שמואל דאמר סוכה יום אחד:

51 דכולהו אמוראי - משמיה דר' יוחנן קיימי כוותיה בסוכה ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כן מצאתי ביסודו של רבינו יעקב: