רש"י על סוכה נ״ב

1 וספדה הארץ - בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד שאפי' בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים:

2 שעסוקין בהספד - באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר שהקב"ה שוחטו כו' אמרה תורה כו':

3 כאן שעסוקין בשמחה - וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא כל שכן:

4 והביטו אלי את אשר דקרו - יסתכלו בהרוג שלפניהם:

5 וספדו עליו כמספד על היחיד - כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת:

6 צדיקים בוכים - שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם:

7 כי יפלא בעיני וגו' - סיפיה דקרא גם בעיני יפלא:

8 של בוכיא - עכביש שקורין איריני"א:

9 ולבסוף - משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו:

10 מושכי העון בחבלי השוא - בתחלה היו מביאין אותו עליהם ע"י חבלים שאינן של כלום:

11 וכעבות העגלה - חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה:

12 אספרה על חוק - אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון:

13 היום ילדתיך - היום אגלה לבריות שבני אתה:

14 אם רעב שנאך - יצרך הרע רעב ותאב לעבירה:

15 האכילהו לחם - הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי משלי ט׳:ה׳:

16 השקהו מים - תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו למים ישעיהו נ״ה:א׳:

17 ישלימנו לך - שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם:

18 הצפוני - כדמפרש צפון בלבו של אדם:

19 פניו אל הים הקדמוני - המקדש הראשון שהוא כים שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו:

20 ועלה באשו וצחנתו - ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל:

21 נקדים וניזיל באורחא - נשכים בהשכמה קודם היום השכמה קרי קדמותא בש"ס:

22 כי הוו פרשי מהדדי - שהיו משתי עיירות והגיעו לפרשת דרכים פירש זה לכאן וזו לכאן:

23 אורחא רחיקא - דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד:

24 וצוותין בסימא - אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו:

25 אי מאן דסני לי - אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו היה אומר:

26 תלא נפשיה - נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער:

27 רע כל היום - כל היום רעתו מתוספת:

28 ה' לא יעזבנו בידו - בתריה כתיב:

29 מנוול זה - יצר הרע:

30 לכו למים - נמשלה תורה למים וכתיב אבנים שחקו מים:

31 דברי כאש - והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו:

32 עבדו - יצה"ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו:

33 באטב"ח - אלפא ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו הרי עשיריות י"צ כ"פ ל"ע מ"ס הרי מאות ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם הרי אלפים ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות ולא לכ"ף בן זוג באלפים וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה סהדה מנון סמ"ך מן מ"ס במקום מ"ם ה"א מן ה"ן במקום נו"ן דלי"ת מן ד"ו במקום וי"ו ועוד ה' במקום נו"ן:

34 התעם - תעות בעלמא:

35 בקרבם - משמע נטוע בלבם:

36 הלך - עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו:

37 אורח - אכסנאי:

38 איש - בעל הבית:

39 ויבא הלך - בדוד ובת שבע קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר רע הבא עליו:

40 אבר קטן - גוייה גיד:

41 משביעו - בתשמיש:

42 רעב - גופו חסר כח ורעב לעת זקנה:

43 שבע - בכח שלם:

44 גלות - שהגלה את ישראל:

45 מה לי פה - זו היא חרטה:

46 לא היה - אינו כדי והלואי לא היה:

47 אהלים לשודדים - אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה כל ימיהם וכתיב סיפיה דקרא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם:

48 ואשר הרעתי - רישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי אני בראתי את יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:

49 שלשה מקראות - המעידין שהעונות והזכיות בידו ותוכן הלבבות:

50 חרשים - אומנים:

51 משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח:

52 וכהן צדק - הוא שם בן נח ונקרא חרש ויחזק חרש את צורף ישעיהו מ״א:ו׳-ז׳ ובבראשית רבה פ' מ"ג מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו וקראו חרש על שם בנין התיבה שבנה עם אביו:

53 אלה הקרנות אשר זרו - בתריה כתיב:

54 שפיל לסיפיה דקרא - דאלה הקרנות ויבאו אלה להחריד אותם סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו מדבר בחרשים אלא באומות שכששאל הנביא את המלאך מה אלה החרשים אמר לו אלה הקרנות כלומר אומות הללו אשר זרו את יהודה ויבאו אלה החרשים להחריד אותם הקרנות לידות את קרנות הגוים:

55 שפיל - השפל עצמך לתחתית המקרא לסופו:

56 אמר רב ששת בהדי חנא באגדתא למה לי - מה לי אצלו בהגדה בקי הוא בהגדה ממני ולא אוכל לו:

57 שבעה רועים ושמנה נסיכים - לא ידעתי בהם טעם כמדומה לי דאמרינן בעלמא ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גהינם כדכתיב כי אתה אבינו מדרש ילקוט מיכה ה:

58 אדם שת ומתושלח - מן הצדיקים שהיו קודם המבול שלא חטאו עד דור אנוש כדכתיב בראשית ד אז הוחל וגו מתושלח צדיק גמור היה כדאמרינן בחלק סנהדרין דף קח: שבעת ימים שנתלו לדור המבול הן ימי אבלו של מתושלח:

59 עמוס וצפניה - מן הנביאים היו:

60 לכולהו - לארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד:

61 והן משובחין - בדבר זה היו משובחים בכחם יותר מבנה של מרתא:

62 בנה של מרתא בת בייתוס - כהן היה:

63 עקב בצד גודל - הוליכן בכבש בנחת עקב רגל אחד בצד גודל של חבירתה ודרך נושאי משאוי לרוץ:

64 ולא הניחוהו אחיו הכהנים - להוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא דף כו: פר קרב בכ"ד משום ברוב עם הדרת מלך:

65 אי משום יוקרא - כובד המשוי:

66 הנך יקירי טפי - שתי יריכות כאילו כבידות משלשים לוג:

67 כבש ומרובע - הכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה: