רש"י על סוכה מ״ט

1 שכל מזבח כו' - להכי אין כשר לעבודה שכל המזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול לעבודה הכי גרסינן קרן אבן אמה על אמה ברום אמה לכל קרן ויסוד דהיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו מרובע אם חסר אחד מכל אלו פסול וטעמא אמר רב הונא בשחיטת קדשים זבחים סב. כל מקום שנאמר המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו המזבח העשוי כן והנך בכולהו כתיב המזבח על קרנות המזבח באצבעך במלואים שמות כ״ט:י״ב ובכבש כתיב אל פני המזבח ויקרא ו׳:ז׳ והכבש הוא פניו של מזבח שהוא פתחו ועלייתו וביסוד כתיב אל יסוד המזבח שם ח ובריבוע כתיב רבוע יהיה המזבח שמות כ״ז:א׳:

2 רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב - מעכבו דקסבר כרכוב המזבח זהו הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן סבירא להו זהו הכיור והכי אמרינן בזבחים בפרק קדשי קדשים שם:

3 שיתין - חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים:

4 חמוקי - סתרי לשון חמק עבר שיר השירים ה׳:ו׳ נסתר ונכסה ממני וכן עד מתי תתחמקין ירמיהו ל״א:כ״ב תסתרי ממני שאת בושה ליקרב אלי על שמעלת בי חמוקי ירכיך לשון ירך המזבח ויקרא א:

5 מעשה ידי אומנותו של הקב"ה - גרסינן ועליהם כרה דוד וכו' לא גרסינן ליה בתוספתא והכא נמי לא גרסינן ליה דמאן דאית ליה שכראן לית ליה שמששת ימי בראשית נבראו:

6 לידידי - הקב"ה בשבילו אני משוררו ובמקומו אני לקבול על זאת:

7 שירת דודי לכרמו - על כרמו:

8 כרם היה לידידי בקרן בן שמן - בארץ ישראל זוית השמינה מכל הארצות:

9 ויעזקהו - בנה להם ערים בצורות מוקפות דלתים ובריח כטבעת דמתרגמינן עיזקא שמות כה:

10 ויסקלהו - כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר פינה האומות מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם:

11 ויטעהו שורק - נטעו גפנים משובחות ולא זמורה אלא שרשין עצמן זה בית המקדש שהוא שורשן ועיקרן שמחבבם לפני המקום:

12 ויבן מגדל בתוכו זה מזבח - העשוי כמגדל עוז:

13 וגם יקב חצב בו - באותו מגדל יקב הוא בור חפור וכן עד יקבי המלך זכריה י״ד:י׳ בית שיחא דמלכא לשון שיח ומערה פושיי"ן בלע"ז:

14 בין כבש למזבח - הכבש ארכו ל"ב ומשפע ועולה ט' אמות עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתים כדאמר בזבחים דף קד. ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש למזבח ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו של כבש בשמונה אמות מערבית של כבש שהכבש רחבו ט"ז אמה ממזרח למערב ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו שהן נעשין בדרומית מערבית של מזבח ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו וקרקעיתו של רצפת שייש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שם והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום והכי אמרינן לקמן דלית ליה ופליג אדרבנן:

15 פרחי כהונה - ילדים כהנים:

16 יין קרוש - שנעפש ונקרש:

17 ושורפין אותו בקדושה - במקום קדוש בעזרה ומתוך השיתין מוציאין אותו שלא יתמלאו השיתין מן הנסכין שכל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מחטאת ואשם ושורפין אותם שאסורין בהנאה דקדש הוא:

18 שנאמר בקדש הסך - הקיש שריפה לניסוכו:

19 מה ניסוכו בקדושה כו' - לא יליף מהכא אלא ששריפתו בקדושה ולא בחיל חוץ לעזרה אבל הוצאתו משם פשיטא ליה כדי שלא יתמלאו ולא צריך קרא:

20 מאי משמע - מהכא שריפה:

21 אתיא קדש קדש - ואיכא למימר נמי דמצות הוצאתו ושריפתו מהכא יליף:

22 בתחילה מועלין בהם - משהוקדשו עד שנתנסכו יש בהם מעילה דקדשי גבוה נינהו:

23 ירדו לשיתין אין מועלין בהן - שאין בהם שום צורך גבוה:

24 כמאן - איצטריך למיתני אין מועלין כר' אלעזר בר צדוק דאין יורדין לתהום ואפשר לירד ולהביאם:

25 דאיקלט - אם תלה כלי בתוך השיתין וקיבל:

26 א"ד לימא - הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין בהן מעתה צורך גבוה דאי ר' אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ' שורפין אותו בקדושה אלמא קדושתו עליהם מדבעו שריפה:

27 שנעשית מצותו - וניסוכו הוא עיקר מצותו:

28 פוקקין את השיתין - את נקב שבראש המזבח שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע:

29 שכר - לשון שכרות ושמחה ונסיכה:

30 מגרוניה שבע - ע"י ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע ולא על ידי שתיה מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא במילוי כרס:

31 לגמע גמועי - בלגימות גסות:

32 מגמע ליה גמועי - דרך שביעה משום חיבוב מצוה:

33 בנעלים - בעליית רגלים:

34 נדיב - שנדבו לבו להכיר את בוראו:

35 תחילה לגרים - בנדבת לבו להתגייר:

36 מאי דכתיב חמוקי ירכיך וגו' למה נמשלו וכו' - רב ענן דרש לקרא כמו חלאים כלוחות שהיו מאבנים טובות כמו נזם זהב וחלי כתם משלי כ״ה:י״ב מעשה ידי אמן והלוחות מעשה אלהים שמות ל״ב:ט״ז:

37 חמוקי ירכיך - הנסתרים כירך שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק כדאמר במועד קטן דף טז.:

38 הוצאת המת והכנסת כלה - דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה קהלת ז׳:ב׳ אף שם צריך הצנע לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה ולא להנהיג קלות ראש בעצמו וי"א אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי כן וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי:

39 דברים שדרכן לעשותן בצנעא - כגון צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך להודיע לשום אדם מה שאין כן במת ובכלה לפי שאחרים מתעסקין בהן ויודעין היציאה משל מי והיינו דאמר רבי אלעזר דכל מילי בעי צניעותא והוא הדין לדברי תורה:

40 נבחר לה' מזבח - הכל בכלל זבח חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם זבח הם:

41 שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו' - קרא הכתוב לזריעה צדקה ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש:

42 אדם זורע כו'. ספק אינו אוכל שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד:

43 אלא לפי גמילות חסדים שבה - הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש או מעות בעת שהתבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני:

44 זרעו לכם לצדקה - הצדקה היא הזריעה שזורע כדי לקצור לקבל שכר וקצרו לפי חסד שתקבלו שכר לפי החסד שבה:

45 גמילות חסדים בין בגופו - כגון מספיד למת נושאו קוברו משמח חתן מלוה חבירו בדרך:

46 ובממונו - מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה:

47 שמא כל הבא לקפוץ - ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך ת"ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים:

48 ואמאי נייתי במקודשת - דקא סלקא דעתיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא"כ דעתו שיקדשנו הכלי או אם יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם:

49 אין שיעור למים - שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הלכך ראויין לכלי הם וכלי מיד מקדשם דכתיב שמות לא כל הנוגע בהם יקדש ואפילו אינו רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת: