רש"י על סוכה ל״ט

1 משה - גדול הדור:

2 שפיר קאמרת - בתמיה:

3 כל אסוקי מלתא הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה:

4 כופל בה דברים - מאנא והלאה:

5 מוסיף בה - בהלל מוסיף לכפול על כפילתו של רבי:

6 מאודך ולמטה - כדפרי' לעיל שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן:

7 ל"ש - דתליא ברכה במנהג אלא ברכה שלאחריו:

8 עובר - קודם:

9 ויעבור את הכושי - קדמו לרוץ לפניו:

10 מתני' הלוקח לולב מחבירו - לי נראה דהלוקח לולב מעם הארץ גרסי' דהא בעם הארץ קמיירי כדאמרי' בגמ' ועם הארץ לגבי חבר לא קרי ליה חבירו ואי לוקח נמי עם הארץ מי ציית לן להחזיק חבירו בחשוד:

11 נותן לו אתרוג במתנה - חבר שקונה הושענא כולה מעם הארץ בשביעית יבקש ממנו ליתן לו אתרוג במתנה:

12 לפי שאין רשאי כו' - בגמ' מפרש טעמא:

13 גמ' מבליע ליה דמי אתרוג בלולב - ימכור לולב ביוקר עד שיתן לו אתרוג במתנה:

14 וליתיב ליה - דמי אתרוג בהדיא מ"ט אין רשאי ללוקחו בשביעית:

15 אין מוסרין דמי פירות כו' - דהתורה אמרה ויקרא כה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי הארץ חשודין על כך לפיכך אין מוסרין להם דמים ליקח מהם כלום בדמים דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול ויקרא י״ט:י״ד:

16 יותר ממזון שלש סעודות - אבל מזון ג' מוסרים כדי חייו דאיכא למימר לסעודת שבת הוא צריך וכיון שהותר בערב שבת הותר לכל ימות השבת:

17 ואם מסר - ששכח ומסר לו:

18 יאמר - חבר זה שמסר לו:

19 מעות הללו - שמסרתי לעם הארץ זה וכו' וחלה עליהם קדושת שביעית כדאמרינן לקמן שביעית תופסת דמיה בקדושת' מקראי:

20 יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי - שאינם של שביעית ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהן:

21 ובא - חבר זה ואוכל אותם הפירות בקדושת שביעית אכילה ושתיה וסיכה והדלקת הנר שהן הנאות המותרות בהן כדמפרש במס' שביעית פ"ח מ"ב:

22 בד"א - דמזון ג' סעודות מיהא מוסרים בלוקח מן המופקר שראה חבר זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין ע"ה זה שומרו הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר למסור לו מעט אבל לא הרבה שלא תהא עינו צרה להצניען:

23 אבל בלוקח מן המשומר - ששדה זו היתה משומרת בגדר ופתח נעול זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים דכתיב שמות כ״ג:י״א ואכלו אביוני עמך וגו' והערמה היא שמוכרן על יד על יד:

24 הפיגם - עשב שקורין רוד"א:

25 הירבוזין - הנפל"ש בלשון אשכנז וכאן קורין לו אוידל"ש והן עשבים וטעמם קרוב ללולבי גפנים:

26 והשיטין - אישפרו"ש ומין ירק הוא:

27 וחלגלוגות - פולפי"ד:

28 והכוסבר של הרים - אליינדר"א והוא גדל בהרים אבל כוסבר של גנה חשוב הוא:

29 והכרפס של נהרות - שקורין בלע"ז קירשו"ן אבל של גנה חשוב הוא וי"א כרפס אפי"א וכן שמעתי אבל נראה שאינה גדילה בנהרות:

30 והגרגיר של אפר - אורוג"א הגדילה באחו אבל של גנה חשוב הוא:

31 פטורין מן המעשר - בכל השנים כדמפרש טעמא שאין כיוצא בהן נשמר שאין חשובין על הבריות ומפקירין אותן לכל והפקר פטור מן המעשר דכתיב דברים י״ד:כ״ט ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין לו חלק ונחלה עמך יטול מעשרותיו יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש לו חלק עמך:

32 וניקחין מכל אדם בשביעית - ואף על גב דשביעית נהגא במופקרים מפני שאין כיוצא בהן נשמר והוה ליה לוקח מן המופקר ואף על גב דלא ידעינן ביה בהאי דודאי הפקיר מחזקינא ליה בהכי דאין דרך לשומרן לפיכך מוסרין לו דמיהן ולא חשדינן ליה שיצניעם לסחורה אלמא בלוקח מן המופקר מסרינן טובא דהא ונקחין קתני משמע אפי' טובא:

33 בכדי מן - בכדי מזונותיו שנו דנקחין והיינו שלש סעודות:

34 וימן להם המלך - בצרכי סעודה משתעי קרא בדניאל א' וימן המלך ויפרנס המלך:

35 אי הכי - דאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ לולב נמי לא נזבין מיניה שאף בו נוהג שביעית וטעמא מפרש לקמן:

36 ומשני לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא - דעל כרחך בחמשה עשר יום שמראש השנה עד החג לא גדל וקיימא לן אילן בתר חנטה אזלינן ביה במסכת ראש השנה דף יג::

37 אתרוג בתר לקיטה אזלינן - דחלוק משאר אילנות ודינו כירק שהלכו בו בתר לקיטה משום דגדל על כל מים כדאמרינן בר"ה דף יד: ותבואה ואילנות גדילין על מי גשמים ואתרוג גדל על כל מים שמשקין אותו תמיד כירק כדאמרינן בפ"ק דקדושין דף ג.:

38 בין לר"א בין לר"ג - דאפליגו באתרוג לענין מעשר מודו לענין שביעית דבתר חנטה אזלינן ביה:

39 לערלה - שנוהג בו כאילן וכן רבעי נוהג בו:

40 ולשביעית - דאזלינן ביה לענין שביעית בתר חנטה: