רש"י על בכורות ט׳

1 לבי בליעי - מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב קהלת א׳:ז׳ והים איננו מלא:

2 מעני - מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם:

3 איקשו - העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם:

4 בתיגדא - בכלי. ל"א בתינארא חבית:

5 דשמוט כתפייהו - נשמטו שכמם:

6 ובלו ואזול - בלו והלכו לאבדון:

7 מתני' נותן טלה אחד לכהן - בפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם:

8 זכר ונקבה - ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור:

9 מפריש טלה - משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור:

10 והוא לעצמו - שהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא ליכא דאפי' פטר חמור גמור שפדאו בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו כדקתני במתניתין ואם מת נהנה בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן דממונא הוא והכא ליכא גזל דספק הוא:

11 שני חמורים כו' זכר ונקבה נותן טלה לכהן - בשביל הזכר:

12 או שני זכרים ונקבה - דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה:

13 נותן טלה אחד לכהן - דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו:

14 שני זכרים ושתי נקבות - ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו:

15 אחת ביכרה וכו' זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו - דשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה:

16 שנאמר ופטר חמור תפדה בשה - ארישא קאי כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה:

17 זכר ונקבה - בין שה זכר בין נקבה:

18 ופודה בו פעמים הרבה - שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו:

19 נכנס כו' - מפרש בגמ':

20 גמ' מאן תנא - דחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה:

21 דלא כר' יוסי הגלילי - דאמרינן לקמן בפ' הלוקח עובר פרתו בכורות דף יז. רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ר' יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות:

22 שאני התם דכתיב - גבי רחל:

23 הזכרים לה' - דמשמע שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א"נ אפשר לצמצם לא קדשי:

24 וליגמר מיניה - בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה:

25 הא מיעט רחמנא - הזכרים ה"א יתירה משמע זו ולא אחרת:

26 בשלמא לר' ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי - דקמפרש טעמא דמתניתין משום טעמא דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא קתני במתני' יצאו שני ראשיהן כאחד כי היכי דתני לקמן בפירקין בכורות דף יז. גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר:

27 אלא לאביי - דאפשר לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא:

28 ועוד תניא - בהדיא דאפי' בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן:

29 בקדושת הגוף - בבהמה טהורה:

30 אלא משום שנאמר הזכרים - בבכור בהמה טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה"ה לפטר חמור:

31 לימא קסברי רבנן מקצת רחם - הנוגע בבכור מקדשו דנהי דאי אפשר לצמצם וראשון לחודיה קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא כולו יצא אחיו וחצץ בינו לבין הרחם וכתיב במדבר ח׳:ט״ז פטר כל רחם עד שיפטור כל הרחם. ולר' יוסי ליכא למיפרך דכיון דתרווייהו קדשו כחד דמו:

32 מין במינו - ואלו שניהם מין אחד:

33 ומותר - קודם פדיונו:

34 בכור אדם - מותר בהנאה למעשה ידיו קודם פדייה דהא לא אשכחן דאסור:

35 שהקפידה וכו' - וכיון דמחמיר כולי האי שקבע לו הכתוב פדיון בשה ולא באחר ודאי אסור בהנאה:

36 בשלקי - עשבים שלוקות:

37 בשויו - שנותן עשבים שוה דמי החמור לכהן:

38 בשויו לא אמרי' - דלא חמיר מהקדשות:

39 לאפקועי לאיסורא בשה - ואפילו שלא בשויו כדקתני מתני' גדול וקטן:

40 בכסף צורי - דאינו מתחלל על אסימון כדכתיב דברים י״ד:כ״ה וצרת הכסף בידך:

41 במזיד - שנתכוון לחללו:

42 קידש - אם קידש בו את האשה מקודשת. אלמא מותר בהנאה לר' יהודה:

43 בהך דביני וביני - ששוה החמור יותר מן השה:

44 שפדיונו מותר - כגון הכא שהכהן אוכל את השה בלא שום הקרבה והוא אסור קודם פדיון דהא פסולי המוקדשין שאסורין בהנאה קודם פדיונן הוי פדיונן נתפס בקדושתן ואסור:

45 שביעית - המוכר פירות שביעית הדמים מותרין לעולם והפירות עצמן מתבערין בשעת הביעור כשכלה לחיה וקס"ד דהאי מקשה דפדיון שביעית מותר לעולם ולא שמיעא ליה הא דאחרון אחרון נתפס:

46 אחרון אחרון - במס' סוכה דף מ: לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשעת הביעור לקח בבשר יין יצא בשר ונכנס יין יין בשמן יצא יין ונכנס שמן ואחרון נתפס בשביעית להתבער ופרי עצמו שגדל בשביעית שבאו אלו מכחו בכ"מ שהוא אסור מן הביעור ואילך:

47 בשלך ושל אחרים - עובדי כוכבים כגון בכור בהמה שיש בה שותפות לעובד כוכבים אע"ג דמחייב ר' יהודה למיתב חצי דמיו לכהן שרי בגיזה ועבודה שאין קדושה לחצאין אבל פטר חמור לא ממעט מהאי קרא וכל כמה דלא ממעט לא שרינן ליה דלא גרע מבכור בהמה טהורה ולרבי שמעון ממעט ליה קרא:

48 בשלמא לרבי יהודה - דדריש צאנך ולא של שותפות עובד כוכבים:

49 היינו דכתיב צאנך - דמשמע המיוחד לך ולא כתב צאן סתמא. ושורך אע"ג דמצי למיכתב בבכור שור ומימעט נמי בכור אדם מיניה אפי' הכי אטו צאנך כתב שורך:

50 ה"ג היינו דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לר"ש לכתוב שור וצאן:

51 אמר רבא גרסינן:

52 לאחר עריפה - אם לא פדאו וערפו כדינו:

53 אסור - להאכילו לכלבו:

54 עגלה ערופה - אסורה בהנאה משום דכתיב דברים כא שם שם תהא קבורתה:

55 ושור הנסקל - ששחטו לאחר שנגמר דינו דלא ירדה בו טומאת נבילות. ועגלה ערופה ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן דקי"ל דהיא אוסרתה:

56 ציפורי מצורע - אסורין בהנאה במסכת קדושין דף נז.:

57 ופטר חמור - ששחטו ועדיין מפרכס שלא ירד לטומאת נבילה אבל אם נגע בו שרץ מטמא טומאת אוכלים שאם חזר ונגע באוכלים אחרים מטמאים אע"פ שמפרכס דאמר בהעור והרוטב חולין קיז: השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלים דמהניא לה שחיטת ישראל למהוי מחשבה הואיל ושחיטה דכוותה חזיא לה בבהמה טהורה. אי נמי אפילו ערפו ממש דנבילה היא ואיכא למימר בהם טומאת אוכלים כגון דאיכא פחות מכזית מינייהו דלא חזי לטומאת נבילות מיצטרף בהדי פחות מכביצה אוכלין ומשלימו לכביצה:

58 כולן מטמאין טומאת אוכלין - אם נגע בהו טומאה ואע"ג דאינהו גופייהו אסירי מהניא להו להכי שאם נגעו באוכלין אחרים מטמאין אותן:

59 כולן אין מטמאין - הואיל ואסורין בהנאה:

60 שעת הכושר - קודם בישול:

61 לאחרים - לעובדי כוכבים דאינו אסור בהנאה: