רש"י על בכורות מ״ג

1 לפסול במקום אחין - אם יש עמו אחים הגונים והלך הוא וחלץ לה לרבי יהודה לאו כלום עבד ולא פסלה מן האחין רצה אחד מן האחין לייבם מייבם ולרבי יוסי דמחזיק ליה בספק פסלה מן האחין דשמא חליצתו חליצה ואין אחד מן האחין יכול לייבמה דכיון דלא בנה שוב לא יבנה אלא חוזרין וחולצין לה:

2 ולחלוץ שלא במקום אחין - אם אין אחין אלא טומטום לרבי יהודה מיפטרא בולא כלום דהא ודאי סריס הוא וכליתיה דמי ולר' יוסי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא והאי דקאמר לא יחלוץ במקום אחין קאמר:

3 הדרן עלך על אלו מומין

4 מתני' מומין אלו - האמורין בבכור פוסלין לכהן לעבודה:

5 בין קבועין בין עוברין - כל זמן שהן בו:

6 הכילון והליפתם והמקבן - מפרש בגמרא:

7 ושראשו שקוט וסקיפת - מפרש בגמרא:

8 ובעלי חטרות - פלוגתא אבל הנך כילון וליפתם וכולהו דברי הכל:

9 חטרות - חלדרוב"ש:

10 גמ' אמאי - פסולין באדם:

11 והא יבלת - דלא כתיבא באדם:

12 ותו דק תבלול - דאמרן גבי מומי בכור הוא ולא כתיב בבהמה דבשלמא כולהו אינך דמנינן ביה כמו חוטין וזנב העגל שאינה מגעת לארכובה מכל מום רע נפקי אלא דק ותבלול איכא למיפרך מדגלינהו רחמנא באדם ובבהמה לא גלינהו ש"מ לא פסלי בבהמה. ומשני מילף ילפי מהדדי:

13 גרב דמאיס - מילפת דקשה הוא כחרס ומשקע בבשר ועושה חריצין:

14 וליכתבינהו רחמנא לכולהו - מומי או באדם או בבהמה:

15 וגרב וילפת הכא והכא - גרב לגזירה שוה וילפת לגלויי עלה דגרב דמופנה הוא אמאי כתב עור ופסח ושבור הכא והכא:

16 אהייא ליכתב - בהי מינייהו לכתבינהו רחמנא דלילף אידך מיניה:

17 קלוט וחוטין דליתנהו באדם - דאדם אינו מפריס פרסה ואינן נוהגין בו מומי חוטין דאדם יש לו שינים ואין נראין החוטין ובהמה הוא דאית לה שיניים למעלה ונראין החוטים ונפסלת בפגימתן:

18 בבהמה נמי לא פסלי - להכי כתב רחמנא מומים בבהמה ומנה בה קלוט וחוטין שנפגמו ושנגממו דנפקי מחרוץ:

19 גבן וחרום ליתנהו בבהמה - דגבן היינו שיש לו גבינים שקורין שורציל"ש ובהמה לית לה גבינים וחרום היינו שחוטמו בין שתי עיניו ובהמה אין לה חוטם בין העינים:

20 והנך דליתנהו באידך - דלא שייכי ביה ליכתב באידך:

21 שנתחדש בה - והכא איכא חידוש באדם גבן וחרום ובבהמה קלוט וחוטין:

22 למה לי - למיכתב דמומין פסולין באדם ומומין פסולין בבכור דכתיב דברים ט״ו:כ״א וכי יהיה בו מום וגו' ומומין פסולין בקדשים:

23 אדם מבכור לא אתי - כלומר אי כתב בבכור ולא כתב בהנך אדם מבכור לא אתי מה לבכור דין הוא שיפסלנו המום שכן הוא עצמו קרב:

24 אדם מקדשים לא אתי - כלומר אי כתב בקדשים ולא כתב בהנך הנך לא אתו מינייהו:

25 קדושתן מרובה - חטאות ואשמות עולות ושלמים אדם קדושתו מרובה במצות:

26 איש השוה בזרעו של אהרן - הוא דבעי מומא הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסיל:

27 מאי איכא - בין כהן הנפסל במום גמור לכהן הנפסל משום שאין שוה בזרעו של אהרן דהיינו כילון וליפתן וכל הנך:

28 משום מראית העין - כגון הנך דקחשיב במתני' משום מראית העין שמאוסין לראות כגון שנשרו ריסי עיניו ושנטלו שיניו:

29 עשה - מי שאינו שוה בזרעו של אהרן עובר בעשה אם עבד דהכי משמע השוה בזרע אהרן הוי כהן ויעבוד שאינו שוה לא יעבוד ולאו הבא מכלל עשה עשה:

30 לאכלא - לכסוי של חבית מלמעלה שחד מלמעלה ורחב מלמטה וחבירו בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד דף כח: כי אכלא לדנא:

31 לגדגלידא דליפתא - לראש הלפת שראשה רחב והולכת וכלה למטה:

32 באמצע הראש - שראשו בולט לאחוריו כלפניו:

33 למקבא - לקרדום שערפו עגול וקצר ברוחב:

34 שקוט מלפניו - שראשו משופע מלפניו באלכסון כעין כלי של נגר שקורין בשגו"ג:

35 מאחוריו - שגובה ראשו חסר מאחוריו:

36 שקיל פיסא - שנראה כמי שניטל ממנו חתיכה:

37 דחביא מיחבא - שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שראשו שמוט אשלויישו"ד:

38 קרקורא - חתיכה:

39 לא שנו אלא שאין לו - שיטה של שער מקפת מאזן לאזן לאחריו ויש לו לפניו:

40 אבל יש לו לאחריו ולפניו כשר וכל שכן שיש לו לאחריו ואין לו לפניו - דטפי הוי נוי בשיש לו לאחריו ולא לפניו יותר מכשיש לו סביב כל הראש ובאמצע הוי קרח:

41 ואיכא דמתני לה אסיפא - דמתני' לא שנו דיש לו כשר אלא שיש לו לאחריו שיטה מקפת מאזן לאזן ולא לפניו אבל יש לו נמי לפניו פסול וכ"ש שאין לו כלל:

42 זבלגנין - שעיניהם זבות וזולגות מים:

43 ננסין תנינא - במתני' הקפח והננסין והחרש:

44 זבלגנים איצטריכא ליה - דלא תנן:

45 ומהו דתימא כו' - כלומר והנך נמי איצטריכו דמהו דתימא הא דפסיל להו במתניתין משום מראית העין פסיל להו ולא עברו בעשה אי פלחי להכי אשמעינן רבי יוחנן דמשום שאינו שוה בזרעו של אהרן:

46 ריסי עיניו - שערו שבבבת העין:

47 והוא הדין לכולהו - מבעלי חטרות ואילך דסד"א הא דאפיקנא ממי שאינו שוה בזרעו של אהרן לעיל לא קאי אלא אכילון וליפתן ומקבן והנך דבבא קמייתא:

48 והא כל היכא דאיכא אחריתי משום מראית העין הדר תני ליה דקתני סיפא ושניטלו שיניו כו' - ומההיא ידענא דרישא דתנא מראית העין לא קאי אלא אנשרו ריסי עיניו דאי אכולהו קאי למה ליה למיהדר ומיתנא. אלא הא דאתא ר' יוחנן:

49 לאפוקי מהאי תנא אתא - דלא פסיל להו אלא משום מראית העין וקמ"ל רבי יוחנן דהלכתא כמתניתין דפסלא להו משום דאין שוין בזרעו של אהרן:

50 הכהנים - וערכו בני אהרן הכהנים ויקרא א׳:ח׳:

51 לרבות את הקרחנים - שכשרים לעבודה. על פסוק זה מצאתיה בתורת כהנים:

52 מתני' גבינים - שורציל"ש:

53 שגבינין שוכבין - ששערות גביניו גדולים ומוטלין על פניו:

54 גמ' גבינים הרבה - ששני גבות עיניו מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו:

55 זהו מדרש או גבן - והכי קאמר זהו או גבן האמור בתורה ויקרא כא. ור' דוסא פליג עליה ולא דריש או:

56 למימרא דחיי - מי שיש לו ב' גבין ושתי שדראות דפסיל ר' חנינא בן אנטיגנוס:

57 אינו וולד - ואינה טמאה לידה:

58 אסור באכילה - כנבילה דנפל הוא וכמת דמי ולא מהניא ליה שחיטה:

59 כבר רמא ניהליה - במסכת נדה:

60 שימי את - חכם גדול כמותך אינו יודע לתרץ מתני' דמשמע חיי לאו בשני גבנין ממש קאמר אלא ששדרתו עקומה ומיחזי כגבין ושדראות הרבה וכי קאמינא אנא בשני גבין ממש:

61 מתני' הכוחל שתי עיניו כאחת - שאין לו כלל חוטם בין שתי עיניו וכשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין החוטם מעכבו:

62 שתי עיניו למעלה - כדמפרש בגמרא:

63 סכי שמש - שאינו יכול להסתכל כנגד החמה:

64 זגדן וציירן - מפרש בגמ':

65 ריסי עיניו - שערות שבבבת עיניו:

66 מפני מראית העין - אנשרו ריסי עיניו קאי:

67 גמ' שקוע - למעלה בין עיניו:

68 סולד - רטיי"ה שקצר באורכו:

69 בולם - נסתמו נקביו:

70 נוטף - ארוך ותלוי מלמטה משפתו:

71 הפלגתה - יותר מדאי אמרת אע"פ שאינו משוקע כל כך הוי חרום: