רש"י על בכורות ל״ז

1 לאפוקי מדרבי יוסי - דמתני':

2 במקום שאין חכם - הא יש חכם הוא לבדו מתירו:

3 כגון מאן - הוי אותו חכם:

4 מכלל דהני תרי כל דהו - בתמיה. כלומר אפי' עמי הארץ השנים ועמי הארץ היאך ראויין להצטרף:

5 דמסברי להו - טעמי הלכות נדרים וסברי ואותו חכם ילמד את השנים:

6 מהו דתימא - הא קיימא לן במסכת גיטין דף סז. רבי יוסי נימוקו עמו ותיהוי הלכתא כוותיה:

7 נימוקו - טעמו. שהיה מביא טעם לדבריו כל שעה:

8 תפשוט מהא - דאמר רב חננאל משמיה דרב אין הלכה כר' יוסי תפשוט דהך קמייתא דאמר רב יהודה לעיל ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ג' מתירין את הבכור תפשוט משמיה דשמואל איתמר דאי משמיה דרב תרתי למה ליה למימר לרב תרתי זימני דשלשה מתירין את הבכור ואין הלכה כר' יוסי:

9 מתני' השוחט את הבכור - ומכר מבשרו:

10 ונודע שלא הראהו - לחכם:

11 מה שאכלו - הלוקחים אכלו:

12 ויחזיר להם הדמים - משום קנס דאיסור ספק הוי:

13 הבשר יקבר - דבכור תם אסור בהנאה:

14 מכרוהו - הלוקחים לעובדי כוכבים הואיל ולא גרם להו איסורא ישלמו לו דמי בשר טריפה בזול והוא יחזיר להם המותר:

15 גמ' קצה - מואסת כמו ואקוץ בם ויקרא כ:

16 יחזיר להם כל הדמים - דכל מה שאכלו אינו נהנה להם משעה שנודע להם:

17 ינכה - והוא יטול קצת בתמיה:

18 ולימא ליה - ישראל לכהן שמכר מה אפסדתך הלא אם היה הבשר בידך היה טעון קבורה שהרי תם שחטתו:

19 כגון דזבין ליה - כהן השוחט מקום המום לישראל:

20 דאמר ליה - כהן אם היה בידי הוה מחזינא ליה כמו שהוא שחוט:

21 כר' יהודה - דאמרינן בפרק עד כמה לעיל בכורות כח. השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו רבי יהודה מתיר:

22 טבלים - אמאי יטול קצת לימא ליה מוכר ללוקח אי לאו דאכלתנהו הוה מתקננא להו:

23 יין נסך - אמאי יטול קצת. ומשני כגון דלא זבין ליה יין נסך גופיה אלא עירבו עם יין כשר ומכרן לימא ליה אי הדרתיה ניהלי הוה מזביננא ליה לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו:

24 מתני' על אלו מומין:

25 החסחוס - תנוך האוזן שקורין טנדרי"ן:

26 אבל לא מן העור - דהדר בריא ולא הוי מומא. והאי עור היינו אליה רכה של אוזן:

27 פגימה אינה בלא חסרון אבל סדק משמע נמי בלא חסרון:

28 נפרכת - כשממשמשין בה:

29 גמ' ואמאי פסח ועור כתיב - שישחוט בכור עליהן ומידי אחרינא לא דכתיב וכי יהיה בו מום פסח ועור וסמיך ליה בשעריך תאכלנו דהיינו בלא הקרבה:

30 ומשני כתיב נמי כי יהיה בו מום - דמשמע נמי מומין אחריני:

31 ובטל נמי ממלאכתו - כגון פסח בטל מהילוך ועור בטל מראייה:

32 אלמה תנן נפגמה אזנו - הוי מום הא אינה בטילה משמיעה:

33 ריבויא היא - דכתיב כל ולא דרשינן ליה בכלל ופרט:

34 אי הכי - דריבויא הוא מומין שבסתר נשחוט נמי עלייהו:

35 חוטין - יינצב"ש:

36 חיצונות - שבאמצע הפה:

37 שנפגמו - שחסרו מעט:

38 שנגממו - שנחתכו בסכין ברוחבו ולא חיסרו אלא כעין סדק:

39 הפנימיות - מונשליר"ש:

40 מום רע לא מיקרי - אלא בגלוי שמנוולו:

41 אי הכי - דכל מום ריבויא הוא:

42 השתא מיפרק לא פרקינן עלייהו - פסולי המוקדשין:

43 מישחט שחיטנה עלייהו - בכור בחוץ:

44 כשהוא אומר - פסוק אחר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך:

45 אם כן - דבעל מום עובר נמי נפדין פסח ועור מאי אהני ליה דמשמע מומין קבועין ולא עוברין:

46 בידי שמים - שנולד עמו:

47 שתחגור - שתעכב בה צפורן אם בודקין כבדיקת סכין:

48 אלא דתנא קמא ור' יוסי - דכרשינה אינה גדולה מעדשה אלא מעט:

49 הסול - קיסם שראשו חד שקורין ברוק"א:

50 סירא - קוץ:

51 מקדח - טריבל"א:

52 מכתב - עט ברזל:

53 אף כל של מתכת - ובפ"ק דקדושין מפרש פלוגתייהו דרבי דריש כללי ופרטי ור' יוסי דריש ריבויי ומיעוטי:

54 בריבי - אדם גדול:

55 במילת - אליה:

56 היאך הוא עושה בעל מום - הא הדר בריא:

57 הא אין רוצעין - בניחותא. הא ודאי אין רוצעין אלא בגובה של אוזן שהוא סחוס ומכל מקום קשיא דקתני הכא דמן הרציעה נעשה בעל מום וקאמר רבי יוסי ברבי יהודה דרציעה ישנה במחט דלא הוי כעדשה:

58 כאן לשחוט כאן לפסול - יש מומין הרבה בבכור שפוסלים אותו ליקרב על גבי מזבח ואין מכשירין אותו לישחט כדתנן אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה כו':

59 הינדא - בלשון זה היו מכירין ובלשון לע"ז ויצ"א:

60 כרשינה - העומד בנקב בדוחק ואע"פ שאינה נכנסת עמו ויוצאת בו הוי מום או דלמא לא הוי מום עד שיהא הנקב רחב שכרשינה תהא נכנסת ויוצאת בו:

61 כיוצא בה שמעתי - מסיפא נפקא לן דקאמר מקדח וחיסומו שנינו דהיינו נכנס ויוצא:

62 השדרה והגולגולת - שלימין מטמאין באהל ושאר עצמות אין מטמאין באהל וכמה יחסרו ולא יטמאו:

63 ה"ג ויתיב רב חסדא וקמיבעיא ליה ואיתמר רב ספרא אמר שמעתא א"ל רב תחליפא לרב חסדא דהכי אתנייה שמואל:

64 וסימניך - שלא תטעה מי אמר שמעתא ומי מתניתא תני רב יהודה בר שמואל דאשכחן מקומות הרבה בש"ס דאיירי רב שמואל בר יהודה בל' מתניתא תני רב שמואל בר יהודה במסכת ע"ז רפואות דאין מעמידין דף כח::

65 וא"ל - רב חסדא לרב תחליפא:

66 אם כן - דבית הלל כסלע אמר עשית ב"ש וב"ה אחד:

67 מאור - חלון שלא נעשה בידי אדם שנפל הכותל מאליו מעט בין בית לבית:

68 שיעורו - להביא טומאה מבית זה לבית זה:

69 כמלא אגרוף גדול - דכיון דלא נעשה בידי אדם בציר מהכי לא חשיב:

70 בן אבטיח - שם האיש בעל בשר:

71 וישנו - לאותו אגרוף:

72 של לשכה - שמונח בלשכה לקדוח את הצריך לבדק הבית:

73 כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית - כלומר לזה ולזה דומה:

74 וישנו - לאותו סלע ולאותו פונדיון: