רש"י על בכורות כ״ט

1 אלא אם כן היה מומחה כאילא - הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד בכך:

2 בין - אמר להם מום קבוע והיה הוא רגיל ליטול כל שכרו:

3 גמ' מאי טעמא - לדקה ד' איסרות ולגסה ששה:

4 גסה נפיש טירחיה - להשליכו לארץ לכפותו ולראות מומו:

5 אלא תם - כי אמר להו מום עובר הוא אמאי שקיל אגרא הא לא מהני ליה מידי דמיסר קאסר ליה:

6 דא"כ - דלא שקיל אגרא אתי למיחשדיה כי אמר בעל מום הוא:

7 תרי זימני לא תקינו ליה רבנן - דכי הוה אמר תם הוא הוה שקיל אגריה וכי מייתי ליה לקמיה כמה זימנין לא שקיל מידי הלכך ליכא חשדא:

8 מתני' להזות - מי חטאת:

9 לקדש - לערב אפר חטאת במים חיים אל כלי:

10 אפר מקלה - כשאר אפר בעלמא. כל אפר קרוי אפר מקלה:

11 אבל אם אותו רואה בכורות או הדיין או העד או המזה והמקדש כהן וזה המוליכו עמו מעבירו במקום טומאה שאין דרך אחר:

12 מטמאהו מתרומתו - ומפסידו שצריך לקנות חולין ולאכול ודמי חולין יקרים מדמי תרומה שהחולין ראוין לכל ותרומה אינה ראויה אלא לכהנים:

13 מאכילו - זה המוליכו ומשקו וסכו:

14 ונותן לו שכרו כפועל - ובגמרא מפרש מאי היא שלפי מה שהוא מפסידו נותן לו:

15 גמ' מנא ה"מ - דאין נוטלין שכר על הוראה ותלמוד תורה שילמד:

16 אמת - תורה:

17 הרי זו מקודשת - אלמא יכול ליתן שכר דאי לא במאי מקדש להו:

18 אע"פ שהוא ישראל - ואפי' זה ישראל דכהנים רגילין בהזאה ובקידוש:

19 שכר - הבאת האפר שילך ממקום רחוק לירושלים להביא האפר:

20 ושכר מילוי - המים מצי למישקל דאגר טירחיה שקיל ולא הכשר המצוה:

21 כאן שכר הזאה וקידוש - שהיא היא הכשר מצוה לא שקיל:

22 במי חטאת - דמשמע מילוי המים ובאפר איכא לאוקמא בהבאת אפר:

23 היכי אזיל - הא קעבר אלנפש לא יטמא ויקרא כ״א:א׳:

24 בבית הפרס - דאינו מוזהר מלילך בו:

25 כדרב יהודה מנפח אדם בית הפרס והולך - דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל וכי מנפח ליה מדחיא מקמיה ולא נגע ביה ומיהו בתרומה לא מצי אכיל דאמרינן בחגיגה בפרק חומר בקודש חגיגה דף כה: בודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה וההוא בודקין מפרש התם דבהך בדיקה דבית הפרס קאמר:

26 בית הפרס שנידש - שדשוהו בני אדם ברגליהם טהור שאי אפשר לעצם כשעורה שלא יהא נידש ברגל ובית הפרס אין בו שום ספק אלא משום עצם כשעורה דבית הפרס היינו שדה שנחרש בו קבר:

27 אי נמי בשאר טומאה - טימאו להאי כהן כגון נבילות ושרצים שאינו מוזהר עליהן מליגע:

28 כפועל בטל של אותה מלאכה - דבטל הימנה דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה אם אומר לו טול כך וכך ותבטל היום ממלאכה אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח ואי מלאכה קשה היא כמו נגר אם אומר לו אתה נוטל עכשיו שלשה זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו נוח לו להבטל וליטול זוז והכא נמי כי ההוא אגרא יהיב ליה שהרי מבטלו ממלאכתו וכוליה אגרא לא יהיב ליה שהרי אינו עסוק במלאכה קשה אצלו:

29 מתני' החשוד על הבכור - כגון החשוד להטיל מום בבכור:

30 בשר צבאים - שאדום הוא מיחלף בבשר עגל זימנין דמזבין עגל בכור תם ואומר שבשר צבי הוא:

31 של נקבה - דאין לחוש בבכורה:

32 אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים - דאי מבכור לא הוה טרח להו דמקפיד אטירחיה:

33 גמ' שמעי רבנן - דבכור תם הוא וטעון קבורה ומפסדי ליה מינאי ומקפיד על טרחו ואינו מעבדן:

34 מידע ידיע - בין עור זכר לעור נקבה:

35 חייק - חותך לזכרותיה ועושה כעין נקבות וכי משייליה מה חתוך זה שבמקום נקבות ואומר עכברים אכלוה:

36 צואי - צמר שאינו מלובן מצואתו:

37 השתא מלובן - דאיכא למימר לא מפסיד טירחיה ולא מלבין לה דסבר שמעי רבנן ומפסדי ליה מינאי אפי' הכי כיון דטירחא זוטא היא לא קפיד עליה ולא זבנינן צואי מיבעיא:

38 אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים - דאי מבכור לא הוה טרח להו דמקפיד אטירחיה:

39 בגדים מיבעיא - הא משעה שנטוו אישתראי להו:

40 נמטי - פילטר"ש ולא נטוו מעולם ולהכי איצטריך לאשמועינן:

41 מתני' החשוד על השביעית - לזרוע או לעשות סחורה בספיחים:

42 סרק - כחוש ומתוקן במסרק:

43 גמ' אריג מיבעיא - הא בא לכלל טווי קודם לכן ומההיא שעתא אישתראי:

44 תיכי - שרשרות שקורין טרצוייר"ש ועושין אותן מפשתן עד שלא נטוה:

45 מתני' אפי' מים ומלח - משום קנס:

46 זיקת תרומה - כל דבר שנותנין ממנו תרומה:

47 גמ' שמערבין בהן שמן זית - וכיון דאית בהו זיקת תרומה לא זבנינן מיניה: