רש"י על בכורות כ״ה

1 מותר - משום דטעמא שאין מתכוין הוא:

2 מסוכריא דנזייתא - ברזא של חבית שכורכין סביבותיה נעורת ומטלניות כדי שתסתום הנקב יפה:

3 אסור להדוקיה - בתוך החבית בכח משום סחיטה ואע"ג דאינו מתכוין לשום סחיטה אסור אפי' לר"ש דאמר במסכת שבת דף מא: דבר שאין מתכוין מותר:

4 ולא ימות - וכיון דמהדק לה לא אפשר לה בלא סחיטה אבל לפנות את השער אפשר בלא תלישה:

5 הלכה כר' יהודה - אלמא ס"ל לרב דבר שאין מתכוין אסור:

6 בלא גברי - בלא רב חייא ורב חנן:

7 ותולש לאו היינו גוזז - להכי אמר רב הלכה כר' יוסי בבכור:

8 כלאחר יד - דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז:

9 התולש את הכנף - שתולש נוצה גדולה מן כנף העוף:

10 והקוטמו - לאחר שתלשו קטם ראשו:

11 והמורטו - שמחליקה מן הצדדין ומורט מן הקנה השער:

12 גוזז ומחתך וממחק מארבעים אבות מלאכות במסכת שבת דף עג. ממחק מחליק:

13 דהיינו אורחיה - שדרך נוצת עוף לתלוש ולא לגזזה:

14 מדרב ס"ל כדרבי יוסי - לגבי בכור דתולש לאו היינו גוזז:

15 ר' יוסי נמי סבר לה כרב - דדבר שאין מתכוין אסור:

16 ה"ג עיקרן מאדים וראשן משחיר - וכן בתוספ' דמס' פרה פ"ב ה"ד:

17 גוזז - את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי. שתי שערות שכולן שחורות פוסלות בפרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר אפשר בתקנה:

18 דלאו בת גיזה - שאין לפרות צמר הלכך לא אסירא בגיזה:

19 לא תעבוד ולא תגוז - וי"ו מוסף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה:

20 דקדשי בדק הבית היא - ויש לה דהא אינה קריבה למזבח הלכך מותרת בגיזה:

21 דלא שכיחא - ומילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן:

22 דמיה יקרים - ואין דמיה כל כך מזומנים לחללה עליהן:

23 לקופיץ - לצורך הקופיץ:

24 לכתחלה - קאמר והאי וכן אתולש קאי דכי היכי דמותר לתלוש לצורך השחיטה דהא פשיטא לך דרישא לכתחלה קאמר הכי נמי לראות מקום המום או דיעבד קאמר והאי וכן אלא יזיזנו קאי והכי קאמר וכן מי שתלש את השער לראות את מקום המום נמי לא יזיזנו ממקומו:

25 המסובך באוזן - ובאוזן היה מום:

26 דשחיטתו מוכחת עליו - דלאו לגיזה איכוון:

27 אלא לאו אתולש - ולכתחלה קאמר:

28 מתני' מתיר - את הצמר בהנאה לכהן:

29 וחכמים אוסרין - דאי שרית צמר הנושרת מחיים אתי לשהויי לבכור כדי שתשיר צמר כל שעה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו ופסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה כדאמרינן בפירקא דלעיל בכורות דף ו: תזבח ולא גיזה:

30 לא בזה התיר עקביא - מפרש בגמ' מאי קאמר:

31 ואח"כ מת - לא נשחט:

32 המדולדל - שנתלש מן העור אבל מסובך הוא עם שאר הצמר ואינו נופל:

33 את שנראה עם הגיזה - כשישחטנו ויגזזנו לאחר שחיטה יהא צמר מדולדל שוה עם שאר הגיזה ואינו נראה כשפירש הימנה מותר כשאר הגיזה:

34 ושאינו נראה עם הגיזה - שיצא חוץ יותר מדאי וניכר לכל שמובדל הוא מן הגיזה כמי שנשר לגמרי קודם שחיטה. וסתמא כרבנן דפליגי עליה דעקביא:

35 גמ' מכלל דאסר - בתמיה. השתא במת דאותו צמר המחובר בו אסור דבעי קבורה היכא דנשר ומונח בחלון שרי:

36 שחטו - דצמר המחובר בו שרי מיבעיא דמונח בחלון נמי שרי אליבא דעקביא:

37 אלא - להכי קאמר לא בזה התיר עקביא משום וחכמים אוסרין:

38 בשהתירו מומחה - לבכור קודם נשירת הצמר דרבנן סברי גזירה אי שרית ליה לצמר בהנאה דלמא אתי לשהוייה כדי שתהא הצמר נושרת הימנו בין כך ובין כך אתי לידי גיזה ועבודה הלכך אע"ג דהתירו מומחה אסור ועקביא סבר כיון דהתירו מומחה תו לא משהי ליה:

39 דברי הכל אסור - דהוה ליה כתם ובתם עקביא מודה כדאמרי' לקמן דאי אמרת שרי צמר אתי לשהוייה שלא יקריבנו ונוח לו בכך שבין כך ובין כך יפול בו מום ומפקע ליה מקדושת מזבח ועוד דכיון דלא התירו מומחה קודם נשירה אכתי לא הוה ביה שום צד היתר:

40 אוסרין בכל שהוא - אם נתערב אחד מהן באלף תמימים כולן אסורין למזבח:

41 מכלל דתנא קמא סבר לא - בתמיה. כיון דמכירו מאי ספיקא איכא:

42 בגיזת בכור בעל מום - שנשרה מחיים והניחה בחלון:

43 יבוקר - אם מום קבוע הוא ישחטנו ויהא הכל מותר:

44 ור' יהודה סבר ליכא תקנה בשחיטה. אלמא לרבנן אליבא דר' יוסי דשרי בשחטו ליכא חילוק בין התירו מומחה קודם לכן בין לא התירו מומחה קודם לכן דהא הכא קתני עדיין יבוקר ומדרבנן בשחטו אין חילוק לעקביא נמי במת אין חילוק בין התירו ללא התירו דהא עקביא לא מפליג בין מת לשחוט:

45 אמרה לשמעתא - דרב נחמן:

46 מחלוקת - דת"ק ור' יוסי בבעלי מומין חיין ממש שנתערבו באחרים וכשבדק ולא מצאו לבעל מום:

47 לעולם הוא - בחזקת טומאה אם לא נמצא הקבר שנאבד בשדה אף על פי שנבדק כל השדה בטומאתו הוא. והכא נמי כיון דלא נמצא הבעל מום כולן אסורין ותנא קמא כר"מ ור' יוסי סבר יבוקר ודי לו אפי' לא נמצא כחכמים:

48 חופר - בודק עד שמגיע לסלע דודאי מאותו סלע ולמטה לא נעשה קבר שקשה הוא:

49 או לבתולה - עד שימצא קרקע קשה שלא עבדה:

50 בשבדק ומצא - הבעל מום ותנא קמא דאסר לכולהו חייש שמא זה שנמצא בעל מום אחר הוא וכל האחרים צריכין בדיקה ור' יוסי סבר יבוקר בבקור סגי מרישא וכיון דמצא הך ליכא ספק תנא קמא כר"ש ורבי יוסי כרבי:

51 בשלמא גבי טומאה - אמרי רבנן בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ודיו משום דאי נמי לא משכח לה איכא למימר עורב או עכבר נטלה אבל הכא אפי' רבנן אוסרין דבעל מום להיכא אזל ובכי האי גוונא לא הוה שרי ר' יוסי:

52 ואידך - רבי חייא בר אבא:

53 בשלמא שדה - אמר רבן שמעון תבדק דדירכא למיקבר בה כו':

54 דירכייהו למיפל בהו מומא - בתמיה. ובכי האי גוונא לא הוה אסר תנא קמא:

55 ואידך - רב אסי: