רש"י על בכורות ל״ב

1 ושאינו נישום מחיים - כגון העור והגידין שחשיבות שום דמי הבהמה אינו בשביל העור הלכך בהבלעה שרי אפי' דגדול וביתמי משום השבת אבידה אוקמוה אדאורייתא דלאחר שחיטה מוכרו כדרכו:

2 סבר לה להא דרבא - דמעשר לאחר שחיטה דאורייתא שרי למכור:

3 רק בכל אות נפשך - מוקמינן בספרי דבפסולי המוקדשין מישתעי וכתיב תזבח ואכלת:

4 איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים - שאין נהנין מהם מחיים דהא שאר קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול למוכרן מחיים לכל מי שירצה:

5 אלא זה מעשר בהמה - דכתיב ביה לא יגאל דאינו נמכר מחיים וכתב דלאחר זביחה איכא ברכה וההוא ברכה מכירה היא דדומיא דברכה שאסר לך מחיים התיר לך לאחר שחיטה ומה ברכה היתה ראויה בו מחיים מכירה. אלמא לאחר שחיטה נמכר מדאורייתא והא דתני אינו נמכר שחוט דרבנן הוא הילכך ביתמי מוקמינן אדאורייתא:

6 מהו להבליע - דמי בשר מעשר בהמה של גדול עם דמי העצמות:

7 דקה - אין העצמות ראויים לכלום ואין מבליעין:

8 גסה - ראויין העצמות לקתתא דנגרי וחציני ומבליעין:

9 באתריה דמר - עושין כלים מעצמות ובאתריה דמר אין עושין כלים מעצמות ואין מבליעין:

10 מנא ה"מ - דמעשר אינו נמכר דמאי משמע מכירה מלא יגאל:

11 בחרמים - כתיב ויקרא כ״ז:כ״ח לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדשים וגו':

12 מפני - שצריך שיהו תיבות הללו לא יגאל מופנין לדרשא זו:

13 שכן חלין על הכל - שאם החרים את הקדשים חל חרם עליהן ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו בהן כדאמר בערכין בפ' המקדיש שדהו ערכין דף כח: תאמר במעשר שאינו חל אלא על החולין ועוד חרם חל על כל העדר ומעשר אינו אלא עשירי:

14 איכא למיפרך - דאיצטריך לא יגאל דחרמים דממעשר לא גמירי דמה למעשר שכן קדש לפניו ולאחריו שאם קרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים:

15 דאיכא למיפרך - במעשר כדפרכינן גבי חרמים מה לבכור שכן קדושתו מרחם תאמר במעשר שאין קדושתו מרחם ולהכי איצטריך לא יגאל דמעשר:

16 והעברת קרא יתירא הוא - ומופנה לגזירה שוה ללמד העברה העברה על מעשר שלא יגאל ואין משיבין עליה הילכך לא יגאל דמעשר מופנה הוא. ומאי טעמא האי קרא יתירא דמצי למכתב כל פטר רחם לה' כדכתיב קרא אחרינא שמות יג כל פטר רחם לה' והעברת למה לי ש"מ קרא יתירא הוא:

17 בכור נמי נילף גאולה גאולה מחרמים - דלא ימכר דאע"ג דלא כתב בבכור גאולה כתב ביה פדייה שם והיא היא:

18 גאולה דמעשר מפני - כדאמרן הלכך דיינינן ליה גזירה שוה מחרמים אבל פדייה דבכור לא מפני דאיצטריך לגופיה ולאגמורי נמי אמעשר בהעברה העברה:

19 ומאי חזית - דפדייה דבכור לגופיה ולאגמורי אמעשר ולא יגאל דמעשר לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה מחרמים אימא לא יגאל דמעשר לגופיה דלא יפדה ולאגמורי אבכור בהעברה העברה ודבכור לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה מחרמים דאסור במכירה:

20 ונילף בכור העברה ממעשר - שיהא אסור במכירה דהא מעשר כבר קים לן דגמרנא ליה גאולה מחרמים:

21 מסתברא מעשר - הוה ליה לרבויי בדין חרמים דגאולה כתב ביה כמו בחרמים ולמעוטי בכור דפדייה כתב ביה:

22 לא יגאל דחרמים לא צריך - ולא משום דגמר מבכור אלא מסברא נפקא לן דאינו בפדייה:

23 הקדש נינהו - ואינו בפדייה ולא דמי לקדשי מזבח:

24 חולין נינהו - ויכול למוכרן כהן לכל מי שירצה:

25 כל חרם קדשים הוא - הוא אסור במכירה:

26 לך יהיה - ברשות כהן הן כשאר ממונו:

27 תנהו ענין למעשר - למכירה:

28 מסתברא דאמעשר שדינן ליה שכן גאולה כמותו כך שמעתי. ויש לי הרבה להשיב חדא דקאמר אי בבעלים הקדש נינהו והרי הקדש בר פדייה שהרי קדשי בדק הבית נפדין כקדשי מזבח כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ובעל כרחיך איצטריך למכתב בחרמים לא יגאל ועוד דקאמר תנהו ענין למעשר ומה לנו להביא לא יגאל אמעשר הרי כבר נאמר בו לא יגאל ואם למכירה קאמר היה לו עוד לומר אם אינו ענין לגאולה תנהו ענין למכירה אי נמי הוה ליה למימר לא יגאל דחרמים למה לי ש"מ לאפנויי ולדון גזירה שוה דמה כאן מכירה עמו אף מעשר מכירה עמו. הילכך מדומה לי דהכי מיבעי לך למיגרס אמר רבא לא ימכר דחרמים לא צריך והכי פירושה רבא אמר בלא גזירה שוה נפקא לן במעשר דאינו נמכר דלא ימכר דחרמים לא צריך הקדש נינהו והקדש אין הרשות ביד בעלים למוכרו לאחרים אלא לגזבר נמסר וה"נ כל כמה דאיתנהו ביד בעלים לא מזדבן חולין נינהו ונמכרין תנהו ענין למעשר דלא ימכר וכן עיקר:

29 מנא אמינא לה - מדלא אסר ליה אלא מחיים דאי גאולה בבעלים דוקא ולמידק הא לאחר שחיטה נגאל ותופס את דמיו:

30 העמדה והערכה בעי אלא - ודאי ליתיה בתורת פדיון כלל ואינו קדוש לתפוס את דמיו בקדושה והאי לא יגאל לא ימכר הוא ומשום דעביד ביה עובדא דחול קאסר ליה רחמנא הילכך מחיים דחמירא קדושתיה אסור לאחר שחיטה דאקלישא קדושתיה דהא נשחט בחוץ לאכילת זרים שרי למכור:

31 גאולה משמע בבעלים ותופס ליה פדיונו דאי אין תופס פדיונו למה להו לבעליו לפדותו אלא לאו ש"מ לא ימכר משום עובדין דחול קאסר ליה קרא:

32 להכי כתב לא יגאל - דמדאפיק מכירה בלשון גאולה שמע מינה דלא איזדבוני מיזדבן הוא ולא אפרוקי מיפריק ובגאולה גרידתא ליכא לאוקמה דא"כ לא מצינן למידק הא לאחר שחיטה נגאל:

33 מתני' לא ימנה - אפי' אם זימן כהן אורח ישראל על הבכור בעל מום לא יאכל עמו:

34 גמ' מתני' - דשרי עובד כוכבים באכילת בכור:

35 מני ר' עקיבא היא - דמתיר אליבא דב"ה קאמר ר' עקיבא דבית הלל מתירין אפי' עובד כוכבים:

36 מה בחזה ושוק כהנים אין ישראל לא - דכתיב ואתה ובניך ובנותיך אתך: