רש"י על בכורות מ״ב

1 אלמה תניא הזכר - והיה ערכך הזכר ומריבויא דה"א נפקא לן ולא טומטום:

2 ערך איש ואשה - אין שוין כדמפרש בפ' בהר סיני:

3 אם נקבה - מריבויא דאם נפקא לן ולא טומטום משום ספיקא לא ממעיט ליה קרא דספיקא קמי שמיא ליכא אלא ודאי משום בריה ממעיט ליה:

4 סמי מכאן טומטום - מקרא לא ממעט אלא אנדרוגינוס ומשום בריה אבל טומטום נערך ולחומרא נערך כזכר:

5 אם זכר אם נקבה - בשלמים כתיב ויקרא ז ומשום ספק לא ממעט קרא ועוד בין זכר בין נקבה כשר לשלמים אלא ודאי בריה הוא:

6 הזכר ולא נקבה - דהיינו הך דגבי עולה דפרישית לעיל להוציא טומטום ומדמעטיה קרא בריה הוא דמשום ספק לא ממעט קרא: הרובע ל"ג דלא שייך בעופות:

7 להוציא טומטום ואנדרוגינוס - דטומטום נמי בריה הוא:

8 הנעבד - כולה בקרבנות דעופות קמיירי:

9 מטמאים בגדים אבית הבליעה - כשאר נבלת עוף טהור דמליקתו אינה מליקה והוי נבילה ואי לאו בריה הוא אמאי אינה מליקה מה נפשך אם זכר הוא כשר ואם נקבה הרי כשר דהא בעופות לא חלק הכתוב ועוד מדר"א איכא לאותוביה דקאמר כל מקום שאתה מוצא זכר ונקבה אתה מוציא טומטום ספיקא מי ממעט ליה קרא אלא ודאי בריה הוא והיכא דמעטיה מעטיה אבל בעופות דלא מעטיה לא מעטיה:

10 לא קדושין בתמורה - כלומר אפילו תמורה שחלה על בעל מום קבוע אינה חלה עליהן וטעמא מפרש במסכת תמורה בפרק יש בקרבנות תמורה דף יז.:

11 ולא מקדשין בעושי תמורה - שאם הם קדושין אין עושין תמורה והיכי דמי שהן עצמן קדושין כגון שהיו ולדות קדשים דקדשי אגב אמן ואי טומטום ספק הוא אמאי לא קדוש ממה נפשך:

12 יתום - דמי להנך שפסולין משנולדו והיכי דמי יתום כדמפרש בשחיטת חולין בפ' שני דף לח: שמתה אמו בשעת לידה זה פריש למיתה וזה פריש לחיים:

13 לימא כתנאי - הא דרב חסדא דאיכא דס"ל ספק הוי:

14 דכ"ע טומטום בבריה לא מספקא - דתיקום לרב חסדא כתנאי דתימא ההוא תנא דסבירא ליה בריה הוא סבירא ליה כרבנן בתראי אלא הני תנאי דברייתא בהכי פליגי דכ"ע מטיל במקום זכרות זכר הוי וקדוש:

15 ות"ק סבר חיישינן שמא נהפכה זכרותו - נכפל גידו מבפנים ומוציא מים במקום שרגיל נקבות להיות נקבה ור"ש סבר לא אמרינן הכי אלא ודאי נקבה הוא והא דאמר רב חסדא טומטום דברי הכל ספק הוא הא אתא לאשמועינן דלא תימא לרבנן בתראי טומטום נמי בריה הוא ולא תהא קדושת בכור חלה על שום טומטום ומיהו ס"ל לרב חסדא איכא תנא דאפילו ספק לית ליה דאי מטיל מים במקום זכרות זכר ואם במקום נקבות נקבה ודכולי עלמא אית להו דרב חסדא דקדושה חלה על טומטום:

16 וכי האי דהורה רבי אילעאי - כלומר ר"ש בן יהודה כי הך הוראה ס"ל:

17 חולין - ולגבי בכור קאמר דלא קדיש דוודאי נקבה הוא. והא ר' אלעאי אמורא הוא ולאו היינו האי דברייתא דאיירי לעיל משום רבי ישמעאל:

18 תהי בה ר' יוחנן - בהך הוראה דר' אלעאי:

19 לא לת"ק ולא לר' ישמעאל - דמתני' דאמרי טומטום אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה משום דספיקא הוא ור' ישמעאל לא פליגי אלא באנדרוגינוס דנעשה נקבות שלו חריץ:

20 לא ס"ל לרבי יוחנן - דרב חסדא אלא רבנן בתראי אטומטום נמי אמרי דבריה הוא:

21 אי לא סבירא ליה - אמאי קא מתמה הא ר' אילעאי הוא דאמר כרבנן בתראי:

22 שבק תרי - ת"ק ור' ישמעאל ועביד כחד רבנן בתראי:

23 הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד - וליכא למיבדקינהו בהטלת מים אבל בבהמה אין בה שום ספק לדברי הכל והאי דקאמר ת"ק דמתניתין אינו נשחט במטיל מים במקום זכרות קאמר דודאי קדוש הילכך אינו נשחט במדינה ובמקדש נמי לא חזי להקרבה דנראה כבעל מום לפי שאין לו זכרות דהא ממעטינן ליה מהקרבה בכמה דוכתי הזכר ולא טומטום ורבי ישמעאל אאנדרוגינוס קאי ורבנן בתראי אאנדרוגינוס קיימי אבל טומטום כולי עלמא מודו דמטיל מים במקום זכרות זכר במקום נקבות נקבה ור' אילעאי אליבא דכולהו הורה:

24 כר"מ - בתמיה. כלומר מי חיישינן ליחידאה:

25 אפי' תימא רבנן - נמי פרכינן הכי דהואיל ואישתני לענין טומטום אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו:

26 ומשני אית דאמר אישתני - כלומר איכא למ"ד אמרינן הואיל ואישתני אישתני בבהמה דהיינו ת"ק דפליג לעיל עליה דר"ש בן יהודה דלא חייש שמא נהפכה ור' אלעזר כר"ש סבירא ליה:

27 לימא - אי אמרי' הואיל ואישתני או לא אמרי' תנאי היא:

28 שקדש קדושיו קדושין - לחומרא וצריכה גט שמא זכר הוא:

29 נתקדש קדושיו קדושין - וזה שקדשו אסור בקרובותיו של טומטום כגון באמו ובאחותו דשמא נקבה הוא:

30 וחולץ - לחומרא שאם אין שם אחר אלא הוא בעיא יבמתו חליצה אבל יש שם אחר לא חליץ טומטום דהא האי תנא בנקבה נמי מספקא ליה:

31 וחולצין לאשתו - חומרא היא שמא זכר הוא:

32 ומייבמים את אשתו - ממה נפשך אי זכר הוא שפיר מייבם אחיו ואם נקבה הוא אשה בעלמא הוא דנסב האי אחיו של טומטום אבל טומטום לא מייבם דאינו בן לידה ולא קרינא ביה להקים לאחיו שם:

33 מאי לאו דכ"ע כר"ע דאמר - ביבמות פרק הערל יבמות דף עט: סריס חמה לא חולץ ולא מייבם ואשתו לא חולצת ולא מתייבמת שלא היתה לו שעת הכושר:

34 ובהא פליגי - דמ"ד מייבמין לאשתו ממ"נ סבר אי זכר הוא שפיר מייבם דלא אמרינן הואיל ואישתני למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי בסריס חמה שאפילו יקרע וימצא זכר יהא סריס ואשת סריס אין מתייבמת:

35 ומ"ד אין מתייבמת סבר אמרינן הואיל ואישתני - למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי למיהוי סריס חמה אפילו ימצא זכר הילכך אין מתייבמת אשתו דנמצאו פוגעים בערוה דכיון דזכר הוא קדושיו קדושין וכיון דסריס חמה הוא אין אשתו זקוקה ליבם הויא כאשת אח שיש לה בנים והמייבמה פוגע באיסור אשת אח ומיהו חליצה בעיא דלא פשיטא לן שהוא סריס דשמא לאו סריס הוא הילכך בעיא חליצה:

36 לא דכ"ע אמרי שמא אישתני - ומספקינן ליה בסריס חמה. והא דאמרינן מתייבמת רבי אליעזר היא דאמר בפ' הערל יבמות דף פ. אשת סריס חמה מתייבמת שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים הילכך ממ"נ שרי לייבומה. ומ"ד לא מתייבמת כר"ע:

37 ומאן האי תנא דאית ליה כר"ע - ואמר חולצת ולא מתייבמת:

38 סריס ודאי משוי ליה - לטומטום ואפי' חליצה לא תיבעי דהא ר"ע באשת סריס חמה לא בעי חליצה:

39 אלא ר' יוסי בר' יהודה - דשמא קאמר הילכך חליצה בעיא דשמא זכר הוא ושמא אינו סריס ולא מתייבמת דשמא זכר הוא וסריס הוא ואינה זקוקה ליבם ונמצא פוגע באשת אח שיש לה בנים:

40 שמא יקרע כו' - ובמקום אחין קאמר דלא יחלוץ וליחוש שמא סריס חמה הוא אבל אין שם אחר יחלוץ ולא מיפטרא יבמתו בולא כלום דשמא לאו סריס הוא הילכך אשתו נמי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא ולא מתייבמת דשמא סריס הוא:

41 אטו כל דמקרע זכר מישתכח - דלא מספקא ליה אלא בסריס חמה ובנקבה לא מספקא ליה:

42 מאי בינייהו - בין רבי יהודה לר' יוסי בטומטום שמת אחיו הא תרוייהו לא יחלוץ קאמרי: