רש"י על בכורות מ״ו

1 והני מילי - דאין לו הפרה לנדר שהודר על דעת רבים:

2 דאדריה רב אחא - שלא ילמד עוד תינוקות:

3 פשע בינוקי - מלקה אותן ומתים:

4 בקבלה - בלא נדר: גבי נשים יצרו תוקפו להכי מדרינן ליה:

5 מתני' יש בכור לנחלה - ליטול פי שנים:

6 לכהן - לתת לכהן פדיונו ה' סלעים:

7 הבא אחר נפלים - שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא מ"ט דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו ראשון והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן פטור האי ולד אחרון דבפטר רחם תליא מילתא והרי ראשון פטר את הרחם:

8 ובן ט' שיצא ראשו מת - והחזירו ויצא אחיו הוי בכור לנחלה דהא ראשון לא חשיב שאין הלב אביו דוה עליו ולענין כהן פטר רחם הוא אבל יצא ראשון בן ט' חי ואח"כ החזירו ומת בכור לנחלה נמי לא הוי זה הבא אחריו:

9 וכן המפלת בהמה כו' - למיפטר מנחלה לא חשיבי דאין הלב דוה עליהם אבל פטר רחם מיהא הוו:

10 עד שיהא בו מצורת האדם - לא חשיב פטר רחם והבא אחריו בכור אף לכהן:

11 סנדל - שאין לו צורת פנים:

12 או שליא - שהרי אין שליא בלא ולד אלא שנימוח ומיהו פטר רחם הוי:

13 שפיר - עור ממש של ולד:

14 מרוקם - מפרש במסכת נדה בהמפלת נדה דף כה. מהו ריקומו של שפיר:

15 מחותך - אברים אברים ויצא כו' הוי פטר רחם אבל ראש מחותך לא פטר אם קדם אחיו ויצא קודם יציאת רוב אברי המחותך הני נמי בכור לכהן:

16 שכבר ילדה כו' - דלענין נחלה תליא מילתא באב דכתיב דברים כ״א:י״ז ראשית אונו ולענין כהן פטר רחם:

17 עודה שפחה - אפילו עודה שפחה בלידה ראשונה ונשתחררה עכשיו:

18 עובדת כוכבים ונתגיירה - ומשבחת ליד ישראל ילדה נמי הוי בכור לנחלה שהרי לזה לא היו בנים ולכהן לא דאינו פטר רחם:

19 לנחלה ולכהן - דבנים הנולדו לה בהיותה עובדת כוכבים לא פטרי:

20 נתגיירה מעוברת - ובעלה עמה וילדה הוי אותו ולד בכור לכהן דפטר רחם הוא בישראל ולא לנחלה דהורתו שלא בקדושה ולאו בר נחלה הוא וזרע מצרי רחמנא אפקריה דכתיב יחזקאל כ״ג:כ׳ וזרמת סוסים זרמתם:

21 היא וכהנת - או בת ישראל מבכרת שילדה עם כהנת מבכרת ואין ידוע איזה ולד של ישראל:

22 או היא ולויה - דלויה נמי פטור בנה מחמש סלעים כדאמרן בפ"ק:

23 או היא ואשה שכבר ילדה - ואין ידוע איזו בנה בכור לכהן. ורבותא קא משמע לן דבעלה של מבכרת חייב ה' סלעים לכהן דהבן זכר יש לו כל היכא דאיתיה ולא לנחלה דהא לא ידע בריה דמאן הוא:

24 וכן מי שלא שהתה כו' - נמי בכור לכהן והוא יפדה עצמו ולא לנחלה דהא לא ידע מאן ירית. ובגמ' פריך דאפילו פשוט נמי לא הוי:

25 גמ' אין הראש פוטר בנפלים - בן שמנה שהוציא ראשו חי והחזירו וקדמו אחיו ויצא הוי בכור לכהן שאין ראש הנפל פוטרו עד שיצא ראשו ורובו:

26 רוח חיים באפיו - מי שהוא בן חיים הלך אחר אפיו דהיינו ראשו אבל אי לאו בר קיימא הוא לא חשיבי אפיה:

27 קתני מיהא - נפל שיצא ראשו פוטר הבא אחריו מכהן:

28 איידי דבעי למתני סיפא בן ט' שיצא ראשו מת - דלא מצי למיתני רובו בהדיא אע"ג דאיהו גופיה לא משמע אלא רובו ואהכי לא מצי למיתני בסיפא רובו משום דבעי למידק מינה טעמא דראשו מת הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה לא הוי האחרון דראשו בן ט' חי ודאי הוי לידה ואי הוה תני רובו מת הוה משמע הא רובו חי לא הוי אחרון בכור אפי' לנחלה אבל אם יצא ראשו חי לא הוי משמע השתא דאחרון מפסיד הנחלה ואנן קיימין דראשו חי הוי כילוד משום הכי תנא ראשו ברישא ובסיפא ואע"ג דסיפא גופה דקתני ראשו מת לא הוי אלא ראשו ורובו:

29 ומאי קמ"ל - מתני' אי אמרת בשלמא ראשו דוקא אשמעינן דראש הנפלים פוטרו ותנא סיפא אטו רישא אלא אי אמרת ראשו לאו דוקא ואין הראש פוטר בנפלים השתא לא אשמעינן מינה אלא דיוקא דדייקינן טעמא דראשו מת הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי דכיון דאפיק בן ט' חי רישיה הואיל ולאו נפל הוא הוי לידה אפי' החזירו:

30 הא תנינא - בפ' בהמה המקשה הוציא עובר ראשו בשעת שחיטת אמו הרי זה כילוד אפי' החזירו ואינו ניתר בשחיטת אמו:

31 בהמה לית ליה פרוזדור - אין רחם שלה בין ירכותיה הלכך חשיב הראש לידה דבגלוי הוא אבל אשה דיריכים שלה מכסים את הרחם לא חשיב ראש לידה:

32 הא נמי תנינא - גבי אדם במסכת נדה מי שיצא רוב ראשו הוי ילוד דאפילו החזירו ולא נולד עד לאחר ק' ימים חשיב ילוד מיום ראשון וחשבינן לה ימי טומאה וטהרה מיום ראשון:

33 יצא כדרכו - לאפוקי היכא דיצא דרך מרגלותיו דודאי לא חשיב ילוד עד יציאת רובו:

34 תיובתא דשמואל - דודאי ראשו דנפלים דמתני' דוקא:

35 פדחת - מצח:

36 פוטרת בכ"מ - דחשיב לידה מיציאת פדחת. ובכ"מ מפרש לקמיה:

37 חוץ מן הנחלה - דהבא אחריו בכור לנחלה אא"כ יצא פניו של ראשון:

38 דכתיב יכיר - והיכרא ליתא אלא בפרצוף פנים:

39 אף לנחלה - דפדחת נמי הוי היכרא:

40 עובדת כוכבים אינה מטמאה בנדה וזיבה ולידה:

41 זו הכרת פנים - דמי שהוכרו פניו ראשון הוי בכור לנחלה:

42 עם החוטם - וקשיא לר' יוחנן:

43 אין מעידין - להשיא את אשתו דשמא לאו זה הוא:

44 הכרת פניהם ענתה בם - דהכרת פרצוף פניהם עדותן אלמא פרצוף פנים בעי. ופשטיה דקרא בנואפים כתיב הכרת פני הוולדות ענתה בנואפים שהקב"ה צר את הממזר בצורת פני המנאף:

45 בסופה - לאחר שכוונו יפה בזה הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפי' בעבד ושפחה:

46 אבל בתחלה - תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה: