רש"י על בכורות מ״א

1 גמ' קפץ העליון - קפץ קשר העליון היינו ארכובתו מקום חבור השוק והירך ולא קפץ התחתון סמוך לפרסות:

2 כנגדו בגמל ניכר - שהגמל יש לו כנגד הארכובה עצם בולט לחוץ לשון מורי בשחיטת חולין. ל"א שמעתי כגון שזנב גמל מגעת עד אותו ערקום:

3 וקתני ואתי דיחידאה - משום דאמרן לעיל לא שמענו כו' אלא את אלו הראשונים שמנה ביבנה והדר תנא ואתא במומין שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי להו כגון ר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנינא בן גמליאל וס"ד פליגי רבנן עלייהו להכי הדר וסתם אכולהו על אלו מומין שוחטין כו':

4 מתני' ובעל יבלת - כדאוקימנא לעיל כו' בדאין בה עצם דאי איכא עצם הויא מום גמור ואין בה שער ויש בה בלבן של עין דאי בגופו תלתול בעלמא הוא:

5 גרב וחזזית מיני שחין:

6 מזוהם - מסריח:

7 ושנעבדה בו עבירה - שנרבע:

8 או שהמית אדם ע"פ עד אחד - שאין אלא עד אחד לא ברביעה ולא בנגיחה:

9 ע"פ עצמו - שאין שם עד אלא בעלים אמרו דאי הוו ב' עדים בדבר הוי בסקילה אפילו בהנאה מיתסר:

10 וטומטום ואנדרוגינוס - ספק זכר וקדשי ספק נקבה הן ולא קדשי:

11 אין לך מום גדול מזה - אאנדרוגינוס קאי דמקום נקבות הוי כמום והוי כבכור בעל מום ונשחט במדינה ואסור בגיזה ועבודה:

12 וחכ"א אינו בכור - דבריה בפני עצמה הוא ונגזז ונעבד:

13 גמ' וגרב לא - הוי מום גמור:

14 והכתיב גרב באורייתא - ויקרא כ״ב:כ״ב גבי עורת או שבור דכתיב או גרב או ילפת:

15 ותו חזזית לא - מום גמור הוא והכתיב באורייתא:

16 זה חרס - שחין שקשה כחרס:

17 חזזית המצרית - שחין שהובא על המצרים:

18 מלפפת - דבוקה בו כדמתרגמינן שמות לו ויחבר ולפיף:

19 אלא תלתא גרב הוו דקרא - גבי מומין דדרשינן ביה זה החרס יבש בפנים ומבחוץ:

20 דמצרים - דהיינו האי בקללות ובגרב ובחרס יבש בפנים ולח מבחוץ וכיון דיבש מבפנים לא מיתסי ואי הוי בבכור הוי נמי מום גמור:

21 דמתני' - לח מבפנים ולח בחוץ:

22 פורח - היינו האי שנראה למעלה דדבר הבולט הוי פורח:

23 וכתיב אבעבועות - דהיינו לשון נובע דמשמע מבחוץ היה לח:

24 מנא הני מילי - דאין שוחטין אותו במקדש:

25 מן הצאן מן הכשבים - קרא כתיב בויקרא ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים וגו' דדרשינן מן הצאן ולא כל הצאן וכן כולהו:

26 נעבד - שעשאוהו עבודת כוכבים:

27 מוקצה - שהוקצה והופרש לצורך עבודת כוכבים:

28 נוגח - את האדם ומת:

29 ופרכינן והני בני קטלא נינהו - ארובע ונרבע ואנוגח קאי:

30 ומשני כגון שאין שם אלא עד אחד בדבר או הבעלים עצמן הודו מעצמן דשוב אין נסקלין הבהמות דמודה בקנס פטור:

31 דילמא נקבה היא - ומקריבה לשם בכור ואינו מקדישה והיא אינה קדושה בבכורה וקמייתי חולין בעזרה:

32 וישחט עליה - דהא כתיב חרוץ באורייתא דכתיב ויקרא כ״ב:כ״ב עורת או שבור או חרוץ:

33 כיון דאמר מר גרב זה החרס - ודאי מיחרץ חריץ נגע הוא:

34 וכתיב - בנגעים שם יג עמוק דהיינו שפל כמראה חמה שנראית עמוקה שפל מן הצל הילכך ליכתב חריץ דמשמע במקום בשר נמי הויא מום אף על גב דלא מאיס כגרב וכ"ש גרב:

35 דילמא - נמי דייקינן דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא היכא דלא מינכר חריץ כל כך כנקבות של בהמה:

36 או דילמא ספוקי מספקא ליה - אם זכר הוא אם נקבה הוא. והאי דקאמר מומו עמו אם תימצא לומר קאמר אם תימצא לומר ספק בכור הרי מומו עמו:

37 למילקא עליה כו' - אי אמרת בכור הוא לקי דבכור בעל מום נמי אסור בגיזה ועבודה ואם ספק הוא מספיקא לא מלקינן ליה:

38 אי נמי למיתביה לכהן - אם בכור הוא נותנו לכהן ואוכלו במום זה ואם ספק הוא אוכלו ישראל במום זה כדין ספק בכור הנאכל במומו לבעלים דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

39 דילמא אם תימצא לומר קאמר - כלומר אם בכור הוא הרי מומו עמו:

40 ה"ג בתורת כהנים זכר ולא נקבה - זכר כתיב גבי עולת בקר זכר תמים יקריבנו ומשמע ולא נקבה:

41 כשהוא אומר זכר למטה - בעולת צאן:

42 שאין ת"ל - דלא צריך לגופיה למעוטי נקבה דהא אימעיטא לה:

43 להוציא טומטום ואנדרוגינוס - הוא דאתא:

44 מני - האי דאימעיט טומטום ואנדרוגינוס מזכר בתרא:

45 אילימא ת"ק - דמתניתין הא טומטום ואנדרוגינוס ספק הוא:

46 ואיצטריכא קרא למעוטי ספיקא - בתמיה. הא ליכא ספק קמי שמיא אלא ודאי משום דבריה בפני עצמו הוא קממעיט ליה ודלא כת"ק:

47 אלא רבנן בתראי - דמתניתין דפשיטא להו דבריה הוא וקאמרי אינו בכור אלא נגזז ונעבד:

48 תיפוק ליה טומטום ואנדרוגינוס ונקבה מחד זכר דהא גבי בכור לא כתיב אלא חד זכר וקממעט מיניה כולהו טומטום ואנדרוגינוס מחד זכר:

49 אלא פשיטא כדר' ישמעאל - מוקמינן לה וכדבעי' לפרושי דהא כהנך רבנן לא מצינן לאוקמא ופשיטא ליה דזכר הוא:

50 היינו דאיצטריך למעוטי - דאע"ג דזכר הוא לא קדוש שום קדושה אם אקדשיה לשום עולה ואפילו בגיזה ועבודה שרי ומזכר קמא לא נפקא לן למעוטי מקדושה דהא גבי בכור כתיב חד זכר ולא ממעיט ליה ר' ישמעאל מגיזה דלא שרי משום מום אלא לישחט:

51 אלא אי ספוקי מספקא ליה - אם זכר אם נקבה תו לא מיתוקמא הך אליביה דר"י דקרא למעוטי ספק דלא אתי וכמאן מוקמת ליה:

52 לעולם רבנן בתראי - ודקאמרת תיפוק לי מחד קרא דהא גבי בכור מחד קרא נפקא להו לא היא דגבי בכור תרי כתיבי:

53 הזכר - הזכר תקדיש:

54 הזכרים - אשר יהיה לך הזכרים לה':

55 מחלוקת - דקאמרי רבנן בתראי בריה הוא באנדרוגינוס:

56 אבל טומטום דברי הכל ספק - ואסור בגיזה ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה:

57 אלא מעתה - דספק הוא בערכין יערך באדם או בערך איש או בערך אשה: