רש"י על בכורות ז׳

1 אישתני מגמל - שדומה לאמו במקצת סימנין:

2 אסור באכילה - ומאן שמעת ליה הך סברא ר"ש ואם ראשו ורובו כו' וקס"ד דמדקתני להו בהדי הדדי ש"מ דאפי' לאכילה בעי ר"ש ראשו ורובו:

3 מדשבקה לאכילה - דאיירי ברישא וקם ליה אבכורה ולא אמר אם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה ש"מ לאכילה סגי במקצת סימנין:

4 לבכורה אצטריך - ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו:

5 זה אי אתה אוכל - גמל אפי' נולד מן הפרה:

6 אבל אתה אוכל אחר הבא בסימן אחד - של אמו כלומר שדומה לאמו במקצת כגון טמא שנולד מן הטהור ודומה לאמו במקצת:

7 שה כשבים - שה הבא משני כבשים:

8 להתיר את המותר - דכיון דאביו ואמו טהורים לא איצטריך האי קרא דאך את זה תאכלו למישרייה:

9 מ"מ - מדכתיב שה שה תרי זימני שמע מיניה דאפי' מצד האם ולא מצד האב:

10 קרי ליה טמא - לקלוט שנולד מן הטהור:

11 כר"ש - דאסר ליה היכא דאין בו מקצת סימנין וקאמר דאם יש לו סימן אחד של טהרה שדומה לאמו במקצת מותר:

12 ופליג עליה בחדא - דר' שמעון בעי ראשו ורובו:

13 ואיכא דמקשי - קושיא להך ברייתא ומתוך הקושיא משיב דבר לשואל אי בעי ר' שמעון ראשו ורובו לאכילה או לא:

14 מי מיעברא - טהורה מטמא דקתני ועבורו מן הטמא:

15 חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו - שחולקין בכוי בפ' אותו ואת בנו בשחיטת חולין דף עט: אם אותו ואת בנו נוהג בו וקתני כוי הבא מן התייש ומן הצבייה אלמא חיה מתעברת מבהמה לדבריהם:

16 ואמר ר' ירמיה - האי עבורו מן הטמא דקאמר היינו שנתעברה מן הקלוט שפרסותיו קלוטות כגמל ובן פרה הוא ואליבא דר' שמעון קרי ליה טמא ובנו מותר אם דומה לאמו בסימן אחד אלמא לאכילה לא בעי ר"ש ראשו ורובו:

17 זה וזה גורם - ההיתר והאיסור גורמין לזה שיבא הוא טמא ואמו טהורה:

18 ולד טריפה - ואביו תמים הרי זה וזה גורם:

19 דא"כ - דעבורו מן הטמא אסור לכתוב שה כשבים ועזים:

20 מיא עול מיא נפוק והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא - מחמת חמימות וסרחון הבשר:

21 מטמא - הוי משמע מגופיה דטמא מן הטמא משמע מינו של טמא הן דדמו לחלב:

22 והני נמי - מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:

23 שמכניסות אותן לגופן - שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:

24 ואין ממצים אותו - דובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:

25 שרץ העוף טמא - הוולד ממש בהדיא כתיב בו ויקרא י״א:י״ג את אלה תשקצו מן העוף:

26 אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכל - דלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':

27 הגזין והצירעין - מין ארבה:

28 דבש דבורים - דבש סתמא הוו קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:

29 טהור - מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:

30 טהור אלמא בעי מחשבה - בניחותא:

31 דבש בכוורתו - ואכתי לא חשיב עליה שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים מיירי דאין כוורת אלא לדבורים:

32 חלי דיחמורתא - כעין ביצי זכר שהיחמורו' מוציאות מרחמן:

33 ואסורין - משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם:

34 דאזיל בתר איילתא - להיזקק לה:

35 ונתרי - שופך זרע הרבה ונקרש:

36 עור הבא כנגד פני חמור - כעין שליא שהחמור נולד בו:

37 טהור - מלטמא במגע ובמשא:

38 מאי לאו - אפילו הולד והאם מתים אפ"ה העור אין מטמא אלמא דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא:

39 ה"ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה - שמגוף האם הוא והרי היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה בתר אם נמי אסור:

40 מתני' שבלע - משמע דידעי ודאי שבלעו:

41 לפי שאינו גידוליו - אלא כשהוא חי בלעו אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור טהור:

42 גמ' אשרוצי אשריץ - דג טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור:

43 דג טמא משריץ - בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה:

44 דג טהור מטיל ביצים - ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות:

45 אי הכי - דדג טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה ועוברו הוא וליתסר:

46 דרך בית הריעי - ואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי:

47 שמצאו שלם - שנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי עוברו לא הוי משתהי ברחם כולי האי:

48 רב אשי אמר - מתני' לאו כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע בפנינו דמי:

49 כל המוליד - שיולד עובר ממש:

50 מניק - שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו:

51 עטלף קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים: