רש"י על בכורות נ״ז

1 ואזדא רבי יוחנן לטעמיה - דאין ברירה:

2 וצריכי - הנך תרתי דרבי יוחנן:

3 בהא א"ר יוחנן - דאין ברירה ופטורין משום דמעשר בהמה איתקש לבנך כדכתיב שמות כ״ב:כ״ח-כ״ט בכור בניך תתן לי כן תעשה וגו':

4 בברור לך - שנולד ברשותך:

5 ואי אשמעינן שדה - הוה אמינא בההיא קאמר רבי יוחנן משום דלחומרא אזיל משום ספיקא אבל הכא דלקולא הוא דמיפטר ממעשר אי נמי לכתחלה דלגבי יובל בעינן שתהא חוזרת קרקע לתחלתה שהיתה ביחד אבל גבי מעשר ליכא למימר הכי:

6 וכן השותפין - במסכת תמורה בפרק כל האסורין:

7 אחד נטל עשרה טלאים ואחד תשעה טלאים וכלב - עמהן אותן עשרה הטלאים שכנגד הכלב אסורין למזבח דאחד מהן היה חילופו של כלב והיה מחיר כלב ולא ידעינן הי ניהו:

8 שעם הכלב - התשעה שעם הכלב לית בהו איסורא:

9 אי דשוו כולהו להדדי - שכל כבש שבאותן תשעה יש לו חבר באותן העשרה ששוה כמותו ונמצא שהעשירי כנגד הכלב הכי נמי דיש ברירה ונוטל אחד במחיר כלב ואוכלו והשאר מותרין לגבוה:

10 הכא במאי עסקינן - דכולהו אסירי כגון דלא שוו אהדדי שתשעה כבשים שבתוך עשרה שוין יותר מתשעה שעם אותו הכלב והכלב שוה את העשירי ואותו משהו ששוין אותן תשעה שכנגדן יותר מתשעה שעמו דהשתא הוי מחיר כלב הולך בכל התשעה שכנגדו בכל חד פורתא והעשירי כנגדו. והמורה גריס כגון דשוה כל חד וחד ארבעה זוזי ופלגי חומשא וכלבא חמשא זוזי דההוא זוזא שייך ואתי בכולהו ופירושא הכי דשוי כל חד וחד מאותן עשרה שכנגד הכלב ד' זוזי ופלגי חומשא דזוזא נמצא שכל העשרה שוין ארבעים וחד זוזי שעשרה חצאי חומשין עושין ה' חומשין דהיינו זוזא והכלב שוה ה' זוזים נמצא שתשעה שעמו אינן אלא נ"ו זוז ואיהו חמשא הרי ארבעין וחד השתא לא שוו אותן שעם הכלב אלא ד' זוזי כל חד ואותן שכנגדו שוו כל חד ד' זוזי ופלגא חומשא דזוזא נמצא שהכלב משוה את כולם ובכל אותן שכנגדו שייך חילוף הכלב אותו חצי חומש שכל אחד שוה יותר על ארבע זוז מחילוף שכנגד אותו זוז שהכלב שוה יותר מארבע:

11 מתני' כל שמתה אמו - בשעת לידה. וכל טעמא דמתניתין מפרש בגמרא:

12 והשלח קיים - והעור קיים:

13 אין זה יתום - בגמרא מפרש טעמא:

14 גמ' שור או כשב - גבי שאר כל הקדשים כתיב:

15 נדמה - שאמו רחל והוא דומה לעז:

16 כלאים - מן התייש והרחל בא:

17 נאמר כאן - במעשר בהמה תחת השבט:

18 ונאמר להלן - בכל הקדשים תחת אמו:

19 מה להלן - בכל הקדשים:

20 פרט לכל השמות הללו - כדפרישית כלאים ונדמה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום אף במעשר הכי נמי והיינו טעמא דמתניתין ומה מעשר פרט לטרפה דכתיב בה ויקרא כז כל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה זו היא אחת מי"ח טריפות:

21 הכל - דקתני במתניתין לאיתויי מאי:

22 מוקצה - שהפרישוהו להקריבו לעבודה זרה:

23 נעבד - שעבד את הבהמה עצמה כגון שניסך לה בין קרניה:

24 ותנא דידן - תנא דמתניתין דתנא הכל לאתויי כל הני דמתניתין:

25 אי גמר - מעשר תחת תחת מקדשים:

26 הני נמי לא - דהא כולהו פסולי בקדשים דתניא בתמורה בפרק כל האסורין תמורה דף כח. מן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכגון שאין בדבר אלא עד אחד דאי שני עדים בת קטלא היא דכתיב ואת הבהמה תהרוגו מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה:

27 ואי לא יליף - מקדשים הני אחריני מחוסר זמן ויתום מנא ליה דאין מעשרין:

28 והני - רובע ונרבע וכולהו אינך רחמנא רבינהו דלעשרי ואף על גב דלא חזו להקרבה יאכלו במומן לבעלים:

29 כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו - דהא אקשינהו רחמנא למום דכתיב ויקרא כ״ב:כ״ה כי משחתם בהם מום בם:

30 טומטום ואנדרוגינוס ספיקא הוא - אי זכר אי נקבה הלכך ממה נפשך מיעשרי ורבי שמעון סבר בריה בפני עצמה היא:

31 הני נמי לא - יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום:

32 ולד מעליא הוא - במסכת נדה בפרק יוצא דופן נדה דף מ. קא"ר שמעון דהרי זה כילוד ואמו טמאה לידה וריש לקיש מפרש טעמא בגמרא תלד לרבות יוצא דופן והכי נמי אמרינן כי יולד לרבות יוצא דופן:

33 ודלא כר' יוחנן - דאמר התם בההוא פירקא דמודה ר"ש לעניין קדשים שאינו קדוש דגמר לידה לידה מבכור דבעי רחם:

34 כר' שמעון - דאמר דנכנס לדיר להתעשר וכדפרשינן למילתיה לעיל בפרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים בכורות דף כא::

35 והשלח - והעור קיים כשיצא הולד לחוץ:

36 בן סתריאל מערקת לבינה - מקום:

37 את המתה - כשמקשה מחמת הוולד מפשיטים עור האם שהיא מתה ומלבישין אותו לולד שהוא חי ומתקיים מפני דבר זה שעושין לו:

38 את החיה - זהו הולד:

39 נתגלתה טעמא של משנתינו - דודאי משום הכי קאמר רבי יהושע אם נולד כל זמן שהעור שהשלח קיים אינו יתום דכיון דהעור מהנה לולד דומה כמי שאמו קיימת:

40 ועוד העיד דבר זה חזירין שבמקומנו - לשון חזרת ירק שלועזים לטוג"א:

41 בבית המסס - היינו אותן עלין קטנים כמו הבשר עצמו שיש באותו המסס של בהמה שקורין צינטול"א:

42 ועוד העיד דבר זה פעם אחת כו' על חודו - על צידו ברוחבו שהוא עב כל כך שעברו עליו י"ו קרנות זו בצד זו על חודו כלומר ברוחבו של אילן:

43 בר יוכני - עוף הוא כדאמרינן בכמה דוכתי ואימא כביעא דבר יוכני:

44 טבעה - ממה שבתוכה:

45 והכתיב כנף רננים נעלסה - ומתפרש הכי בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא שכך אמר הקב"ה וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושא ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה. נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת תענית דף יט. בן המתחטא לפני אביו:

46 מוזרתא הואי - בלע"ז טורני"ך שלא היתה ראויה לאפרוח לכך השליכה:

47 מתני' שלש גרנות למעשר בהמה - כלומר בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק צריך לו לעשר כשיגיע הפרק דמשיגיע הפרק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא מעשר אבל קודם לכן מותר דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קודש מאחר שקרא עליו שם אבל הרשות בידו לאוכלו בלא מעשר אבל בהני שלשה זמנים הצריכוהו חכמים שלא יאכל לכתחלה בלא מעשר. ובגמרא מפרש מאי שנא בהני זמנים ומאי טעמא נקט לשון גרנות:

48 פרוס - מפרש בגמרא כמה הוא. וטעמא דכל הני תנאי מפרש בגמרא:

49 והן גרנות של מעשר בהמה - דטבולין הבהמות מדרבנן:

50 ואי אפשר לעשר בי"ט - כדמפרש בגמרא משום סקרתא שצריך לסקור בסיקרא העשירי ובי"ט אי אפשר מפני שצובע:

51 ראש השנה - דאותן שנולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עם אותן שיוולדו מכאן ואילך משום דהוי חדש וישן:

52 האלולים - אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב. וטעמא מפרש בגמרא דמספקא ליה אי הלכה כרבי מאיר או כרבי שמעון באחד בתשרי הלכך מתעשרין בפני עצמן:

53 כל הנולדין כו' - אתאן לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה:

54 מצטרפין - לכונסן לדיר אחד:

55 לפני הגורן - מאלו שלש גרנות שאין הגורן מפסיק:

56 למה נאמר - למאי הלכתא:

57 למכור ולשחוט - לכתחלה בלא מעשר:

58 גמ' לקבל חורפי ואפלי וקייטי - שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו. חרפי בפרוס הפסח אפלי בפרוס עצרת קייטי בפרוס החג. ואית דגרסי קייטי בפרוס עצרת ואפלי בפרוס החג: