רש"י על בכורות ל״ז א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בכורות ל״ז ע״א:י׳ רש"י על בכורות ל״ז ע״א:י״ב »

1 בכורות פתח ↗

לָא צְרִיכָא, כְּגוֹן דְּזַבֵּין לֵיהּ מִמְּקוֹם מוּמָא, דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו דְּאָכְלַתְּ הֲוָה מַחְזֵינָא לֵיהּ וְשָׁרֵי נִיהֲלֵיהּ, כְּרַבִּי יְהוּדָה.

2 בכורות פתח ↗

3 בכורות פתח ↗

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ — רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מוּמְחֶה — אָסוּר. מִי שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה וְרוֹאֶה אֶת הַבְּכוֹר, וְנִשְׁחַט עַל פִּיו — הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ.

11 כגון דזבין ליה - כהן השוחט מקום המום לישראל:

12 דאמר ליה - כהן אם היה בידי הוה מחזינא ליה כמו שהוא שחוט:

13 כר' יהודה - דאמרינן בפרק עד כמה לעיל בכורות כח. השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו רבי יהודה מתיר:

« רש"י על בכורות ל״ז ע״א:י׳ רש"י על בכורות ל״ז ע״א:י״ב »