רש"ש על סוכה מ״ט

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על סוכה מ״ח ע״ב רש"ש על סוכה נ׳ ע״א »

1 סוכה פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁיתִּין מְחוֹלָלִין וְיוֹרְדִין עַד תְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ״. ״וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק״ — זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ״וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ״ — זֶה מִזְבֵּחַ, ״וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ״ — אֵלּוּ הַשִּׁיתִין.

2 רש"י על סוכה פתח ↗

שכל מזבח כו' - להכי אין כשר לעבודה שכל המזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול לעבודה הכי גרסינן קרן אבן אמה על אמה ברום אמה לכל קרן ויסוד דהיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו מרובע אם חסר אחד מכל אלו פסול וטעמא אמר רב הונא בשחיטת קדשים זבחים סב. כל מקום שנאמר המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו המזבח העשוי כן והנך בכולהו כתיב המזבח על קרנות המזבח באצבעך במלואים שמות כ״ט:י״ב ובכבש כתיב אל פני המזבח ויקרא ו׳:ז׳ והכבש הוא פניו של מזבח שהוא פתחו ועלייתו וביסוד כתיב אל יסוד המזבח שם ח ובריבוע כתיב רבוע יהיה המזבח שמות כ״ז:א׳:

3 רש"י על סוכה פתח ↗

וגם יקב חצב בו - באותו מגדל יקב הוא בור חפור וכן עד יקבי המלך זכריה י״ד:י׳ בית שיחא דמלכא לשון שיח ומערה פושיי"ן בלע"ז:

4 רש"י על סוכה פתח ↗

בין כבש למזבח - הכבש ארכו ל"ב ומשפע ועולה ט' אמות עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתים כדאמר בזבחים דף קד. ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש למזבח ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו של כבש בשמונה אמות מערבית של כבש שהכבש רחבו ט"ז אמה ממזרח למערב ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו שהן נעשין בדרומית מערבית של מזבח ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו וקרקעיתו של רצפת שייש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שם והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום והכי אמרינן לקמן דלית ליה ופליג אדרבנן:

5 תוספות על סוכה פתח ↗

אל תיקרי בראשית אלא ברא שית. האי תנא ור' יוחנן סברי מששת ימי בראשית נבראו אבל אידך תנא דדריש וגם יקב חצב לית ליה דמההוא קרא דריש מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמילתיה גרסינן ועליו כרה דוד ומיהו קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן דהכא סבר מששת ימי בראשית נבראו דדריש מעשה ידי אמן מעשה אומנותו של מקום ולקמן בפרק החליל סוכה נג. א"ר יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ושמא אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן:

6 סוכה פתח ↗

מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שֵׁכָר״ — לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, לְשׁוֹן שְׂבִיעָה, לְשׁוֹן שִׁכְרוּת. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ כִּי שָׂבַע אִינִישׁ חַמְרָא — מִגְּרוֹנֵיהּ שָׂבַע. אָמַר רָבָא: צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּלָא נְפִישׁא לֵיהּ חַמְרָא, לִיגַמַּע גַּמּוֹעֵי. רָבָא אַכָּסָא דְבִרְכְּתָא אַגְמַע גַּמּוֹעֵי.

6 כריתות פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״יַיִן אַל תֵּשְׁתְּ וְשֵׁכָר״ – אַל תִּשְׁתֵּהוּ כְּדֶרֶךְ שִׁכְרוּתוֹ, הָא אִם הִפְסִיק בּוֹ, אוֹ נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם כֹּל שֶׁהוּא – פָּטוּר.

7 סוכה פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. אִם אָדָם זוֹרֵעַ — סָפֵק אוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ אוֹכֵל, אָדָם קוֹצֵר — וַדַּאי אוֹכֵל.

8 רש"י פתח ↗

א"ד לימא - הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין בהן מעתה צורך גבוה דאי ר' אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ' שורפין אותו בקדושה אלמא קדושתו עליהם מדבעו שריפה:

9 רש"י על סוכה פתח ↗

שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו' - קרא הכתוב לזריעה צדקה ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש:

10 רש"י על סוכה פתח ↗

ואמאי נייתי במקודשת - דקא סלקא דעתיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא"כ דעתו שיקדשנו הכלי או אם יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם:

1 גמרא תניא רי"א שיתין מחוללים ויורדים עד תהום שנאמר כו'. עי' בתוס' ש"ק בירושלמי פי' מאין למד דיורדים עד תהום:

2 רש"י ד"ה שכל מזבח בסופו ורבנן ס"ל זהו הכיור והוא נמי מעכב לדידהו. ע"ש ובפרש"י וכעת ל"מ להרמב"ם שהביא ד"ז דכיור מעכב ואף לכתחילה לא כתב שיעשוהו ולכאורה הלכה כרבנן ואף לגי' שלפנינו בזבחים רבי הלא הלכה כרבי מחבירו וגם הרמב"ם לא הביא להא דסובב מעכב ש"מ דל"פ כריב"י ולע"ד ה"ל לפסוק כריב"י כיון דבמשנה דמדות לא נזכר מהכיור וסובב איתא הרבה פעמים במשנה ש"מ דסתמה כוותי':

3 רש"י ד"ה וגם יקב עד יקבי המלך שיחי מלכא. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה בין כבש למזבח ואותו חלל כו' מוקף ד' מחיצות. כצ"ל:

5 תד"ה אל תקרא. דריש מזבח ושיתין ומזבח ביד"א כו'. כצ"ל:

6 גמרא א"ר צורבא מרבנן כו' ליגמע גמועי. עמש"כ בשבת קמ ב ראיה לפרש"י ודלא כרש"א ועוד קצת ראיה מכריתות יג ב אל תשתהו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בה כו' פטור:

7 שם אר"א גדול העושה צדקה כו'. נראה דצ"ל ואר"א בו':

8 רש"י ד"ה א"ד לימא רבנן היא ואי קלט אין מועלין. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה שנאמר זרעו קרא הכא זריעה לצדקה. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה ואמאי אלא א"כ דעתו שיקדשנו הכלי או אם יש כו'. כצ"ל:

6 שבת פתח ↗

מִשְׁלְפָא לְדִידַהּ מִקַּנְיָא — שְׁרֵי, קַנְיָא מִינַּהּ — אֲסִיר. אָמַר רָבָא: וְאִם כְּלִי קִיוָּאֵי הוּא — מוּתָּר. אָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי כִּישְׁתָּא דְיַרְקָא, אִי חַזְיָא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ, וְאִי לָא — אֲסִיר. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הַאי תַּלְיָא, דְבִשְׂרָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵהּ, דְּכַוְורֵי — אֲסִיר. אָמַר רַב קַטִּינָא: הָעוֹמֵד בָּאֶמְצַע הַמִּטָּה, כְּאִילּוּ עוֹמֵד בִּכְרֵיסָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְלָאו מִילְּתָא הִיא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין יַרְקָא — לִיזְבֵּין אֲרִיכָא, כִּישָּׁא כִּי כִישָּׁא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין קַנְיָא — לִיזְבֵּין אֲרִיכָא, טוּנָא כִּי טוּנָא, וְאוּרְכָּא מִמֵּילָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא — לָא לֵיכוֹל יַרְקָא, מִשּׁוּם דְּגָרֵיר. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא לָא בַּעֲנִיּוּתִי אֲכַלִי יַרְקָא, וְלָא בְּעַתִּירוּתִי אֲכַלִי יַרְקָא. בַּעֲנִיּוּתִי — מִשּׁוּם דְּגָרֵיר. בְּעַתִּירוּתִי — דְּאָמֵינָא: הֵיכָא דְּעָיֵיל יַרְקָא, לֵיעוּל בִּשְׂרָא וְכַוְורֵי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא — לָא לִיבְצַע בַּצּוֹעֵי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא — לָא לִיבְצַע. מַאי טַעְמָא? — דְּלָא עָבֵיד בְּעַיִן יָפָה. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מֵעִיקָּרָא לָא הֲוַאי בָּצַעְנָא עַד דִּשְׁדַאי יָדִי בְּכוּלֵּי מָנָא, וְאַשְׁכַּחִי בֵּיהּ כׇּל צֻרְכִּי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי וְאָכַל דְּחִיטֵּי קָעָבַר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״. וְאָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּאֶפְשָׁר לְמִישְׁתֵּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״. וְלָאו מִילְּתָא הִיא — ״בַּל תַּשְׁחִית״ דְּגוּפָא עֲדִיף. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלֵית לֵיהּ מִשְׁחָא — נִימְשֵׁי בְּמַיָּא דַחֲרִיצִי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין אוּמְצָא — לִיזְבֵּין אוּנְקָא, דְּאִית בֵּיהּ תְּלָתָא מִינֵי בִישְׂרָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבֵין כִּיתּוֹנִיתָא — לִיזְבַּן מִדִּנְהַר אַבָּא, וְנִיחַוְּורַהּ כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין, דִּמְפַטְּיָא לֵיהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וַאֲנָא עָרְבָא. מַאי ״כִּיתּוֹנִיתָא״? — כִּיתָּא נָאָה. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לִיתִּיב אַצִּיפְּתָא חַדְתָּא, דִּמְכַלְּיָא מָאנֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לִישַׁדַּר מָאנֵיהּ לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ לְחַוּוֹרֵיהּ לֵיהּ, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דִּילְמָא חָזֵי בֵּיהּ מִידֵּי וְאָתֵי לְמִגַּנְּיָא. אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לִבְנָתֵיהּ: תִּיהְוְיָין צְנִיעָן בְּאַפֵּי גַּבְרַיְיכוּ, לָא תֵּיכְלוּן נַהֲמָא בְּאַפֵּי גַבְרַיְיכוּ. לָא תֵּיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא, לָא תֵּיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּשְׁתּוֹן שִׁיכְרָא בְּלֵילְיָא, וְלָא תִּיפְּנוֹן הֵיכָא דְּמִפְּנוּ גַּבְרַיְיכוּ. וְכִי קָא קָארֵי אִינִישׁ אַבָּבָא — לָא תֵּימְרוּן ״מַנּוּ״, אֶלָּא ״מַנִּי״. נָקֵיט מַרְגָּנִיתָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ וְכוּרָא בַּחֲדָא יְדֵיהּ. מַרְגָּנִיתָא — אַחְוִי לְהוּ, וְכוּרָא — לָא אַחְוִי לְהוּ עַד דְּמִיצְטַעֲרָן, וַהֲדַר אַחְוִי לְהוּ. אֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מַתְנִיתִין דְּלָא כִי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בַּכְּבָרָה כׇּל עִיקָּר. מַתְנִי׳ גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפַּטָּם וּמְסַלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ בְּשַׁבָּת. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבָּנַן אַרֵישָׁא פְּלִיגִי, אוֹ אַסֵּיפָא פְּלִיגִי, אוֹ אַתַּרְוַיְיהוּ פְּלִיגִי? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — לֹא יְסַלְּקֶנּוּ לִצְדָדִין. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע, אֲבָל בְּאֵיבוּס שֶׁל כְּלִי — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע מִי אִיכָּא לְמַאן דְּשָׁרֵי?! הָא קָא מַשְׁוֵי גּוּמּוֹת! אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב חִסְדָּא מַחֲלוֹקֶת בְּאֵיבוּס שֶׁל כְּלִי, אֲבָל בְּאֵיבוּס שֶׁל קַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְנוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה. תְּנָא חֲדָא: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע. וְתַנְיָא אִידַּךְ: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה! אָמַר אַבָּיֵי: אִידֵּי וְאִידֵּי מִקַּמֵּי חַמְרָא לְקַמֵּי תוֹרָא — שָׁקְלִינַן, מִקַּמֵּי תוֹרָא לְקַמֵּי חַמְרָא — לָא שָׁקְלִינַן. וְהָא דְּקָתָנֵי ״נוֹטֵל מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה״ — בַּחֲמוֹר, דְּלֵית לֵיהּ רִירֵי. ״וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע״ — בְּפָרָה,

« רש"ש על סוכה מ״ח ע״ב רש"ש על סוכה נ׳ ע״א »