רש"ש על סוכה י״ג

1 גמרא מיתיבי איזוב ולא איזוב יון כו'. הגרע"א ז"ל בחדושיו תמה מידי שם עצם כתיב בקרא כו' ע"ש ולפלא שנעלם מכ"ת המ"א סי' תע"ג ס"ק ט"ו בסופו:

2 שם אמר אביי כל כו' בידוע כו'. התוס' בזבחים כב רע"ב העתיקו זהו ונכון יותר:

3 שם אגד שנים מחלוקת ר"י ורבנן. עי' גה"ש מה שהניח בצ"ע והנה לכאורה קשה לפ"ד הכ"מ בשם התוס' כעת נעלם מאתי מקום התוס' מנ"ל לרבנן באחד ולר"י בשנים דפסול כיון דהג"ש אינו אלא אסמכתא או למצוה וכמו אם לא אגדן דכשר וע"כ צ"ל דכוונתם אינו רק לענין אגודה הוה אסמכתא או למצוה אבל לענין מנין הקלחים הוה ג"ש גמורה ואפי' לעכב הכי גמירי להו והתם באיזוב דפ"מ גופי' מנ"ל מנינם ע"כ מאגודה דכתיבא ביה דלמר בהכי מיקרי אגודה ולמר בהכי וא"כ א"ש בפשיטות הא דקאמר מחלוקת ר"י ורבנן ועי' במאור ולדבריו נמי עולה יפה פי' הגמרא ולהגה"ש אישתמיט דבריו ועמש"כ בב"ר פס"ח אות ט' במ"ת בישוב הרי"ף והרמב"ם והר"ן בסוגיא זו:

4 שם מצות איזוב ג' קלחים כו'. פרש"י שרשים משמע דבעינן שיקחם עם השרש ונראה דה"ה עץ הארז שמשליכין בשרפתה וכן בטהרת המצורע צריך שיהיה עם השרש והא דאיתא בנגעים פי"ד מ"ו דארכו אמה וכן באזוב בנדה כו דשיעורו טפח היינו שלא גדלו יותר והתוספתא שהביא הר"ש ברה"פ שם בר"ט שלקח מקל ואמר שבו טיהר ג' מצורעים ע"ש לכאורה קצת סתירה לזה אבל יש ליישבה ואכמ"ל דנראה דכ"ד שצותה עליו התורה לקחתו צריך שיהיה כברייתו ולכן בלולב פירשה כפות דהיינו ענף וכן בהדס ענף כו' וקאי גם על ערבי נחל ולזאת בערבה שמקיפין אה"מ היו מביאין מורביות דפרש"י מג ב נטיעות דמשמע כמו שהם גדלים דהלל"מ סתם נאמרה ערבות ולא ענפים והא דלקמן מ"ד ב דפליגי ר"נ ור"ש דמשמע שם דכשרה בבדין דהיינו ענפים נ"ל דהיינו בגבולין אבל במקדש היו מורביות כמתניתין אלא שהרמב"ם בפ"ז מהל' לולב פסק כר"ש לגבי מקדש וכ"מ שם מפרש"י ובטלה דעתי. שוב ראיתי בת"כ ר"פ מצורע וז"ל אי ארז יכול טרף ופי' הק"א עלה ת"ל ועץ הא כיצד בקעת של ארז וע"ש עוד ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל יכול ענף וכדאיתא בספרי פ' פרה ע"ש גם מאי דאיתא שם ובראשה טרף ופי' הר"ש שם והק"א עלה נראה דצ"ל וראשו טרוף כגי' הר"ש וכ"ה בתוספתא שלפנינו ופירושו שחרוץ בראשו כדי שילקוט הדם והמים בין חריציו להזות מהם על המצורע וכמו בטרוף דספ"ג דשבועות בגמרא וכפרש"י שם והר"ן בנדרים אח"ז ראיתי בערוך ערך מרביות הב' שפירש מרביות של ערבה ענפים גדולים של ערבה. וכן הרע"ב פ"ב דתמיד מ"ג פירש מרביות של תאנה ענפים וכן המפרש שם :

5 גמרא ופוסלין בסוכה משום אויר מ"ט כיון כו'. וכתב הר"ן ומינה דכ"ד העשוי להתייבש בתוך ז' כו' אף מעכשיו הוא פסול ונ"ל דמדאורייתא הוא ומטעם דאינה ראוי לז' וכדדריש ר"י לקמן כג ומשמע שם דאף ר"מ מודה בדרשה זו וכמש"כ שם בס"ד:

6 רש"י ד"ה הבוצר לגת לפי שא"צ לבית אחיזה כו'. כצ"ל:

7 תד"ה ירקות ומה שהוזקק לפרש מדרבנן הוא דאי חשיבי אהל מדאורייתא לענין הבאה כו'. כצ"ל:

8 בא"ד ואפ"ה חייצי מדאורייתא כ"ז שלא הוכשרו. ומשמע דאוכלין שלא הוכשרו פסילי לסכך וכן הי' פשוט להרב בגנת ורדים הובא בתור"ע פ"ח דאהלות אות י"ז מדהוצרך לומר דפסילי משום אויר משמע דהי' סברא לפסלינהו משום סכך פסול וכדפרש"י וטעמא נראה כמש"כ התוס' לעיל יב ב גבי אניצי פשתן הואיל וקרובין לטומאה גזרו בהו רבנן. אח"ז ראיתי בק"נ אות צ"ב שגם הוא מפרש כן בדברי הרא"ש אבל הא דמשמע מדבריו דפסולין מה"ת לא מחוור אלא כדאמרן גם מש"כ ליישב דברי מהרי"ל דקאי על שברי כלים אישתמיטתיה הא דלקמן טז דסככה בבלאי כלים פסולה:

9 תוס' ד"ה דלא. וי"מ שיכבידו כו' ולא יתפרדו הקשים כו'. ק"ל דלא מצינו אלא ידות המשמשות את האוכל ולא שהאוכל משמש את היד :