רש"ש על סוכה ל״ט

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על סוכה ל״ח ע״ב רש"ש על סוכה מ׳ ע״א »

1 סוכה פתח ↗

לְבָרֵךְ — יְבָרֵךְ. אֲמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרָיו, אֲבָל לְפָנָיו — מִצְוָה לְבָרֵךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן. וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עוֹבֵר״, לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמֵי הוּא? דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתִיב: ״וַיָּרׇץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבוֹר אֶת הַכּוּשִׁי״. אַבָּיֵי אָמַר, מֵהָכָא: ״וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם״.

2 רש"י על סוכה פתח ↗

יותר ממזון שלש סעודות - אבל מזון ג' מוסרים כדי חייו דאיכא למימר לסעודת שבת הוא צריך וכיון שהותר בערב שבת הותר לכל ימות השבת:

3 תוספות על סוכה פתח ↗

מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתי. פלוגתא היא בשמעתא דצנועין במרובה ב"ק סח: ושם גבי כרם אם יכול לחלל מה שביד חבירו ולמאן דאסר קשה מה מועיל כאן וי"ל דהכא קנסא בעלמא הוא ודכוותה אשכחן פרק האיש מקדש קדושין דף נה: ושם דאין לוקחין בהמה טמאה ועבדים וקרקעות במעות מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדם ומפרש התם קנסא:

4 רש"י על סוכה פתח ↗

אבל בלוקח מן המשומר - ששדה זו היתה משומרת בגדר ופתח נעול זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים דכתיב שמות כ״ג:י״א ואכלו אביוני עמך וגו' והערמה היא שמוכרן על יד על יד:

5 רש"י פתח ↗

והשיטין - אישפרו"ש ומין ירק הוא:

1 גמרא אבל לפניה מצוה לברך דאר"י כו' דאקדומי הוא ארנב"י כו'. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה יותר ממזון ג"ס וכיון שהותר בע"ש הותר כו'. לכאורה האי סברא ר' יוסי הוא דא"ל בשבת קיז ב במשנה ורבנן פליגי עליה ועמש"כ שם קיא:

3 תד"ה מעות פלוגתא היא כו' ולמאן דאסר כו'. תימה דע"כ ל"פ שם אלא בגזל ול"נ הבעלים אבל של חבירו ממש משמע דלכ"ע אינו יכול לחלל וע"ש בתד"ה הוא דאמר כצנועין:

4 רש"י ד"ה אבל בלוקח מן המשומר נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים. תימה דהא צריך להפקיר אף לעשירים כדאיתא רפ"ו דפאה ואולי לישנא דקרא ואכלו אביוני עמך נקיט וכן לקמן מד ב בגמרא אפקר זיתיא לחשוכיא ובהעתקת התוס' ליתא תיבת לעניים:

5 רש"י ד"ה והשיטים ומין ירק הוא. ר"ל דלא נטעה לומר שהן מין אילן כדכתיב עצי שיטים:

« רש"ש על סוכה ל״ח ע״ב רש"ש על סוכה מ׳ ע״א »