רש"ש על סוכה ב׳

1 במשנה סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים כו'. עמש"כ בריש עירובין בס"ד:

2 גמרא למעלה מכ' אמה אין אדם יושב בצל סוכה. נראה פירושו דלא מהני צל סוכה לבד. עיין בר"ן זולת צירוף דפנות עמה :

3 שם אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים כו' א"ל התם דל ע"ק כו'. עמש"כ שם צג ב בזה בס"ד:

4 שם הכא דל דפנות ליכא צל סוכה. עפרש"י ויל"פ דר"ל דלא תהני צל סוכה לאכשורי דבלא דפנות פסולה:

5 שם ורבא אמר כו'. בגליון בשם ס' מ"א דקדק על אמרם ורבא בו' ול"נ דגם בלשונות העמים כשמונה כמה אנשים או דברים דרך לחבר האחרון במלת החבור אונד בל"א אי בלרו"פ וכן בר"ה ז ב ח אמר רבא ארבעה לד"ה כו' רנב"י כו' ורב אשי כו'. הרי דבר"א שהוא האחרון קאמר בו' העטוף וכן לקמן מז הפרים האילים והכבשים כו' ובזה נדחה ראיית הר"ן לקמן בפ' לה"ג במשנה דנקב וחסר כ"ש שדייק דחד פסול הוא מדתני וחסר בו' דלא כאינך די"ל מפני שהוא אחרון:

6 שם עד כ' אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כו'. עפרש"י ולע"ד נל"פ דאין דרך דירת עראי דהיינו על ימים אחדים לעשותה גבוהה יותר מכ"א ועמש"כ לקמן כג סתירה לפרש"י:

7 רש"י ד"ה סוכה מדאורייתא. דעשרים אמה כו' נאמרה שיעורה מסיני. לכאורה שפת יתר הוא כי די לנו בהא דעיקר מצותה דאורייתא לכן שייך שפיר לומר דאם היא גבוהה פסולה. אבל מבוי עדיין לא אשמע לן שנצרך לקורה ואיך יפול עליו לומר אם עשאו גבוה פסול :

8 תד"ה כי בסופו הא כתיב נמי מזרם וממטר כו'. ולע"ד פשטיה דקרא וסוכה תהיה וגו' קאי על ענן כו' דבקרא דלפניו ואמר דהענן תהיה לסוכה לצל יומם ותהיה ר"ל הענן הנזכר ג"כ למכסה כו' ולא שב כלל על הסוכה כי היא איננה רק לצל. אולם דבריהם יתכנו לרב מתנה לקמן ס"ד ו' בטעמיה דר"ש:

9 גמרא מחלוקת בשאין דפנות מגיעות לסכך כו'. נראה דאין חילוק בין כשמופלגות בגובה לבין מופלגות במשכה. עי' בטור או"ח סי' תרע"א בשם ר' יואל הלוי ובב"י שם בשם מהרי"א:

10 שם אר"י מעשה כו' שהיתה סוכתה גבוהה יתר מכ"א. כ"ה בתוספתא ועמש"כ בריש עירובין:

11 שם א"ל משם ראיה אשה היתה ופטורה מה"ס. לקמן כח במשנה איתה ג"כ כהאי לישנא ופרש"י בתמיה והתוי"ט כ' שם דיל"פ בניחותא ע"ש וכן יל"פ כאן לפרש"י בר"ה לג לדעת ר' יהודה דאין אשה סומכת שהוא מטעם בל תוסיף:

12 רש"י ד"ה לימות המשיח אבל סוכת מצוה אינה לצל. ועי' לקמן ח ב אר"ח והוא שעשאה לצל ופרש"י ולצל הוא דמקריא סוכה כו'. ודוחק לומר דר"ח אזיל בשיטת ר"ז ועי' ברא"ש ור"ן שם וע"ע לקמן יב בהא דגזירת אוצר ובפרש"י:

13 רש"י ד"ה משום צל בטפי מד"א פורתא ל"ש בה עינא. הא ודאי דלטעמא דמישלט עינא אפילו רחבה טובא פסלי רבנן כדמשמע מדבריו לקמן בד"ה למשכא ולא משום דלא שלטא בה עינא כדמשמע בתוס' דברחבה הרבה ודאי שלטא עינא והשמים יוכיחו אלא דלא רצו חכמים לתת דבריהם לשיעורים לומר אם גבוהה כך תתכשר ברוחב כך משא"כ לטעמא דצל דאיכא גבול ד"א ושיעור זה מצאנוהו בכ"ד:

14 תד"ה וכיון ול"ד לנ"ח וקורת מבוי כו'. עי' בטור שציינתיו למעלה:

15 תד"ה יש וי"ל דלעולם כו'. עי' מהרש"א וק"ל דא"כ מאי פסקא דגובה כ' אם לפעמים נפסלת אף בנמוך מזה דהיינו אם אינה מחזקת אלא כדי רו"ר כו' עד פחות מד"א ופעמים דכשרה אף ביתר מכ' אם מחזקת יותר מד"א ושיעורא דכ' איננו רק במחזקת ד"א מצומצמות:

16 תד"ה עד בסופו גבי יונק תינוק והולך כו' ה"ה אפי' טובא. עי' מל"מ פ"ח מהל' לולב שתמה עליהם מסוגיא דפ' אע"פ ומדבריהם שם ול"נ דהתוס' מפרשי דלמאי דמשני שם אידי ואידי חד שיעורא ע"כ ד' וה' שנים דנקיט היינו ואפי' טובא דומיא דחבילתו על כתיפו דבן ה' ודאי אין דרך לשאת משואות על כתפו ודבריהם דשם הוא לפי הס"ד דמקשה דדוקא קתני מדפריך מהא דחבילתו עכ"ת ותמיהני על הפוס' שתפסו ד' וה' שנים לדוקא וד' לבריא וה' לחולה דנראה בעיני ברור דז"א אלא לס"ד כנ"ל: