רש"ש על סוכה י״ח

1 גמרא האי צחנתא דבב נהרא שריא כו' והאידנא דשפכי כו' אסירא. לבי אומר לי דזהו הנקרא בלע"ז שטינקעס כי צחן הוא לשון סרחון כמו ותעל צחנתו יואל ב'. ועי' רפ"י דתרומות וכמדומה שנאמר לי שגם בהם דרך להתערב דגים קטנים טמאים ואינן ניכרים וכדפרש"י באברומא. והעולם נוהג בהם היתר ואין פוצה פה וה' הטוב יכפר בעד. וי"ל דרש"י בע"ז דף לט פירש צחנתא חילק שהוא סולתנית דאין לו עכשיו קשקשים ועתיד לגדל לאח"ז וברש"י שאצל הרי"ף שכתב על סולתנית שמשירין כשעולים מן המים ע"כ ט"ס הוא וע"כ לא אסרוהו אלא בעוד שלא צמחו בו הקשקשים דאז אינו ניכר לבין הטמאים אבל אחר שצמחו בו הקשקשים ניכר היטב על ידיהם. וכ"כ הש"ך ביו"ד סימן קי"ד סקט"ז. אולם בדיקה מיהא בעיא. ודע דק"ל מאי איריא דחשיב במשנה החילק בין דברים של נכרים דאפי' דישראל נמי אסור וי"ל :

2 רש"י ד"ה הכי גמירי להו דאין לבוד באמצע. לעד"נ דאפי' מן הצד ג"כ גמירי דל"א לבוד וראיה מהא דחלון טפח מביא טומאה מבית לבית ובדפנות הוכיחו התוס' דלכ"ע אמרי' לבוד אפי' באמצע והמ"ל ולטעמיך ולשון התוס' בעירובין י ב בד"ה עור דהל' גמירי גבי טומאה דל"א לבוד משמע ג"כ דל"א לבוד כלל:

3 רש"י ד"ה סיכך ע"ג אכסדרה וסמך הסכך על שפת כו'. אתי לאפוקי היכא שהשוה את קירויו דל"א פי' תקרה כו' אפי' לאביי כדלקמן ובזה מיושב לישנא דעל ולא נצטרך לפי' הרי"ף בזה שוב ראיתי שהר"ן בס"ד הרגיש עליו בזה:

4 תד"ה אין לבוד דהכא מיירי כשהאויר מהלך ע"פ כולה. קשה דהא מייתי ראיה מארובה והתם אפי' מוקפת מד' צדדיה וי"ל דהמ"ל ולטעמיך כמשכ"ל:

5 רש"י ד"ה פי תקרה עוביין של נסרים בחודן והן עובי כו'. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה בבקעה להכי נקיט בבקעה כו'. ועי' בתוס' שהקשו על פירושו היאך מוקמינן אביי כרב כו' ולעד"נ דלהכי נקיט בקעה דלא הויא הילוך לרבים כולי האי דלכן לא הויא אלא כרמלית ומש"ה אמרינן בה פ"ת יורד וסותם מכל צד כמו סיכך ע"ג אכסדרה וכאשר חילקו התוס' בשם רש"י בד"ה סיכך:

7 תד"ה סיכך דתניא שתים כהלכתן וג' אפילו טפח ואילו השוה כו'. כצ"ל:

8 תד"ה אכסדרה בסופו יל"פ דנקט בקעה כו' דבקעה היא כרמלית. כצ"ל: