רש"ש על סוכה מ״ח

1 תד"ה רגל בסופו משא"כ בשאר ימי החג כו' אלא חציו היום וחציו למחר. וכ"כ הר"ן בסוף מכלתין וצ"ע דז"א אלא במזמור בינו בוערים ע"ש בגמרא:

2 במשנה מלמד שחייב כו'. עתוי"ט ומש"כ וכתיב בפ' עשר תעשר כו' מלשונו משמע דקרא קמא שהביא הוא בפ' אחרת ובאמת שניהם בפ' אחרונה דעת"ע ולשון רש"י בזה מדויק והוא ז"ל לא העתיקו כראוי ומש"כ עוד דשלמי שמחה א"ד אה"ש דדוקא ביו"ט פליגי כו' ג"כ ל"ד דש"ש לכ"ע מביאין ביו"ט וע"ש בד"ע מהגמרא דמוכח להדיא דאף לב"ש מביאין:

3 תד"ה פוחת ותימה כו'. ועי' ר"ן ולעד"נ דהכוונה דישים אח"כ על מקום הפחת סכך פסול דאיך ישב תחת אויר מגולה וקאמר ד' דמהני לפסול אף בסוכה גדולה:

4 במשנה רי"א בלוג כו'. התוי"ט כ' דטעם דלוג אפשר שסובר כראב"י כו'. גם לרבנן י"ל משום דסתם מנחת נדבה הוה עשרון בלוג שמן ויותר נראה דיליף מלוג שמן דמצורע למתן בהונות שבא בפ"ע ומש"כ ועוד אפשר דיליף ממצורע עני שמביא לוג א' למנחתו תימה דמנחתו טעונה ג' לוגין:

5 שם היה ממלא מן הכיור. לפמש"כ התוס' בב"ב ס ב ד"ה מים דמי בורות פסולין לניסוך וכ"כ הרשב"ם שם עט ד"ה מים וכ"מ לקמן בתד"ה מנה"מ קשה דהאר"ל בזבחים כב דמי מקוה כשרין לכיור וא"כ מאי פסקא למלאות מן הכיור ודוחק לומר דאתיא כרי"ש שם דאמר מי מעין הם וכן הרמב"ם פסק לשניהם ועמש"כ בסוטה טו ב בס"ד:

6 גמרא ת"ר כל העולים כו'. עמש"כ בזבחים סג במשנה בס"ד:

7 רש"י ד"ה כמין שני חוטמין בסופו שהיו חלולים ועמוקין מאד. כ"נ דצ"ל וכן בתוס':

8 רש"י ד"ה אחד מעובה. ועי' בתוס' ולעד"נ ע"ד פרש"י וקאי על עובי דופני החוטמים ושל מים הי' מעובה וממילא הי' החלל צר ושל יין היה דק והחלל מרווח:

9 רש"י ד"ה חוץ. שיותר ממהלך מאה אמה כו'. תמוה דאף שנחשוב היקף הסובב עי' זבחים סד בפירושו ד"ה צבר אשר הוא למ"ד על למ"ד הלא מקצה מזרחית הכבש עד קצה מזרחית הסובב אינו אלא ז' אמה ושלש הרוחות צ' אמה ואמת הקרן הרי בס"ה רק צ"ח אמה:

10 תד"ה כמין. שהדמים הניתנין על יסוד כו' יורדין בהן כו'. כצ"ל: