רש"ש על סוכה ד׳

1 גמרא א"ל רבא הא דירה סרוחה היא כו'. ק"ל א"כ אמאי כשרה בגובה י"ט הלא קומתו של אדם בינוני ג"א דהוא יח"ט וזהו עוד לבד מראשו כמבואר בתוס' עירובין מח וא"כ לא יוכל לעמוד שם בקומה זקופה וכי עייל ונפיק ישוף אכרסיה עי' שו"ע סי' תר"מ ס"ד ברמ"א ובמ"א:

2 שם אם יש משפת איצטבא ולכותל ד"א פסולה כו' מאי קמ"ל דאמרי' ד"ע כו'. לכאורה קשה למ"ד לקמן יז דסכך פסול באמצע בארבעה ואליביה אזלא הך סוגיא דלאידך ל"ל ד"ע כלל כמש"כ הרא"ש שם בשם הרמב"ן א"כ לא ליפסול עד שיהא הריחוק קרוב לד"א וד"ט דבפחות ב' משהויין נאמר ד"ע עד ד"א וישאר פחות מד"ט שאין בו שיעור הפלגה ויקשה כולהו ג' בבי דמתניתין דשם וי"ל דכמו דל"א ד"ע ולבוד כהדדי כמש"כ בס"ד בשו"ע רס"י תרל"ב ע"ש ה"נ לענין זה ועוי"ל כיון דאיכא סכך פסול ביחד יתר מד"א ל"א ד"ע כלל וכה"ג תמצא ברפ"ד דכלאים ע"ש:

3 רש"י ד"ה ה"ג בית שאין לה חלל טפח הימנה ולגג. משמע דהטומאה עצמה ממעטת להחלל טפח ולקמן י ד"ה טפח ע"ט כ' משום דליכא הפסק טפח ממנו ולקרקע ומלשון הראב"ד שהביא התוי"ט בפ"ג דאהלות מ"ז משמע קצת דלא קפדינן רק שישאר טע"ט חלל חוץ לטומאה אבל במקום שהטומאה מונחת אף אם אין ע"ג טפח טמא ועמש"כ שם בס"ד:

4 גמרא א"ל ר"ה פליגי באה"ג וה"ה על שפה"ג והאי כו' להודיעך כחו דר"י כו'. לכאורה תמוה דעל שפה"ג טעמא לחוד משום גוד אסיק ואפי' אין בהקונדסין טע"ט ובאה"ג טעמא לחוד משום דיומד ודוקא בטע"ט ומאי שייך להודיעך כחו דר"י כיון דמתרי טעמי נינהו לא נדע חד מאידך וגם קשה הא דדייק מקודם אבל על שפה"ג ד"ה כשרה דדלמא איפכא דד"ה פסולה היכא דלית בהו טע"ט דל"א גוד אסיק לכ"ע ונ"ל ליישב דטעמא דדיומדין הוא ג"כ מטעם המשכה דרואין אנו כאילו נמשכו עד שמגיעים זל"ז ועי' לקמן ז' רע"ב לשון רש"י ולכן גוד אסיק הוה כש"כ דשם המחיצות הם בפועל:

5 שם ארון תשעה וכפורת טפח כו'. וכן לקמן ה ב דל עשרה דארון וכפורת כו'. ק"ל דביומא עב ב איכא פלוגתא בארון החיצון בשיעור גבהו ולכ"ע עם עובי הכפורת היה יותר מעשרה למר טפח ולמר משהו שוב ראיתי בת"י שם שהעיר בזה:

6 רש"י ד"ה ובנה בה עמוד שיש בראשו שבעה ומשהו כו'. כצ"ל ובהגרי"פ צ"ל בסופו ד"ה אם יש בה:

7 רש"י ד"ה כל שאילו. וירבעום ויחלקו ויש כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה שהיה רי"א בסופו דהכי א"ל בעירובין. כוונתו למה דאיתא שם יט ב בברייתא רשבא"א היתה שם אבן כו':

9 תד"ה פחות. מיהו ההיא איכא לדחות שחקק ד' בעומק י'. עי' בגליון בשם מ"א שהניח בצ"ע שהרי הכא והתם הלשון שוה ולא שת לבו להבחין דהכא אמרי' כדי להשלימה משמע שבין שניהם יהיה עשרה והתם אמרי' והשלימו יל"פ דכינוי הו' שב על החקק ור"ל דחקק בו כ"כ עד שהשלים את החקק לעשרה ואדרבה אתי לאפוקי דל"ת עשרה ע"י צירוף ועוד נראה דהתוס' לא דייקי כלל משינוי הלשון אלא דכאן א"א לפרש דחקק לבד היה עמוק עשרה דא"כ אפי' רחוק ג"ט מהכותל תתכשר ע"י החקק בעצמו דהא קי"ל לקמן טז במשנה דאם גבוהות המחיצות עשרה אף דהסכך גבוה הרבה מהן כשרה:

10 בסה"ד וא"ת בפ"ק דשבת גבי בית כו'. כצ"ל: