רש"ש על סוכה מ״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על סוכה מ״ד ע״ב רש"ש על סוכה מ״ו ע״א »

1 סוכה פתח ↗

מַתְנִי׳ מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא ״מוֹצָא״, יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מוּרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכׇל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָא״. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים: ״יוֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יוֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ!״ רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״לְיָהּ וּלְךָ מִזְבֵּחַ, לְיָהּ וּלְךָ מִזְבֵּחַ״.

2 סוכה פתח ↗

3 סוכה פתח ↗

וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי כּוּ׳. תָּנָא: רַבּוֹת, וַאֲרוּכוֹת, וּגְבוֹהוֹת אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ גּוֹחוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ אַמָּה.

5 רש"י על סוכה פתח ↗

עלה אמה - מן הארץ ברוחב שלשים ושתים על שלשים ושתים שמתחילה הביאו מלבן מרובע שלשים ושתים על שלשים ושתים והושיבוהו על הארץ כעין איישטר"א וגובהו אמה ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא שעלה אמה וחזרו והביאו מלבן שהוא שלשים על שלשים וגובהו חמש אמות והושיבוהו על זה משוך אמה מכל צד ומילאוהו סיד וקוניא וזפת הרי שנכנס אמה ועל אותה כניסה היו שופכין הדמים ומשם יורדין לרצפה דרך שני נקבים שהיו באחת הזויות וכשנתמלא מלבן זה נמצא שעלה חמש מן היסוד ומעלה הרי שש מן הארץ חזרו והביאו מלבן שהוא כ"ח על כ"ח והושיבו על זה משוך אמה מכל צד וגבהו ג' אמות ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא גבוה תשע אמות והוא גג המזבח וכניסה זו של סוף שש הוא הסובב שבה מקום הילוך לכהנים סביב למזבח כשבאין להקטיר ולמתן דמים והיינו דקאמר עלה אמה וכנס אמה זה היסוד עלה חמש וכנס אמה זה הסובב עלה שלש זה מקום הקרנות ולא גרסינן וכנס אמה שלא היו משוכין הקרנות כלום לפנים אלא הביא מלבן שהוא אמה על אמה ברום אמה ונתנו לקרן ומילאוהו חלקי אבנים וסיד וקוניא וזפת וכן לכל קרן מ"מ גובה המזבח אנו למידין מכאן שהוא תשע אמות לבד הקרנות ואי אארעא מנח להו והתם צריך לתת באלכסון רגליהם משוכין להלן מן המזבח מפני הכניסיות כדי שיהו ראשיהן גוחין על המזבח תו לא משכחת להו גבהו שתי אמות למעלה מגג המזבח שיהו גוחות עליו אמה אלא לאו שמע מינה איסוד מנח להו דהוי ליה שמונה אמות לגובהו של מזבח מן היסוד ולמעלה והטייתן מפני כניסת הסובב ממעטת קצת מגובהן שצריך למשוך רגליהם לשפת כניסת היסוד נמצאו גבוהות יותר משתי אמות ומהן אמה גחייה ולמטה מן הגחייה יותר מאמה שלא יהו נגררות על גבי המזבח:

6 זבחים פתח ↗

וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא״, וְאִילּוּ בְּבֵית עוֹלָמִים הוּא אוֹמֵר: ״וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה׳ בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף״; וּכְשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלוֹת וּלְמִנְיַן אַמּוֹת – זֶה גָּדוֹל מִזֶּה! אֶלָּא מַהוּ ״קָטָן מֵהָכִיל״, כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״פְּלוֹנִי נַנָּס הוּא״ – וּפָסוּל לַעֲבוֹדָה. וְרַבִּי יְהוּדָה – שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי! רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מִזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה – גָּדוֹל הָיָה. דְּתַנְיָא: ״חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב״ – דְּבָרִים כִּכְתָבָן. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״רָבוּעַ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״רָבוּעַ״; מָה לְהַלָּן מֵאֶמְצָעִיתוֹ הָיָה מוֹדֵד, אַף כָּאן מֵאֶמְצָעִיתוֹ הָיָה מוֹדֵד. וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכׇל רוּחַ״. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אַל אַרְבַּעַת רְבָעָיו״ – מְלַמֵּד שֶׁמֵּאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד. וְרַבִּי יוֹסֵי, כִּי גְּמִר גְּזֵירָה שָׁוָה – בְּגוֹבְהָהּ הוּא דִּגְמִיר. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ״ – דְּבָרִים כִּכְתָבָן. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״רָבוּעַ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״רָבוּעַ״; מָה לְהַלָּן – גּוֹבְהוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּאׇרְכּוֹ, אַף כָּאן – פִּי שְׁנַיִם כְּאׇרְכּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֶת הֶחָצֵר מֵאָה אַמָּה וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת וְגוֹ׳״ – אֶפְשָׁר כֹּהֵן עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ, וְכׇל הָעָם רוֹאִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ?! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ״ – מָה מִשְׁכָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, אַף מִזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת; וְאוֹמֵר: ״קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה

7 סוכה פתח ↗

בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים וְכוּ׳. וְהָא קָא מִשְׁתַּתַּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר, וְתַנְיָא: כׇּל הַמְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ״! הָכִי קָאָמַר: לְיָהּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים, וְלָךְ אָנוּ מְשַׁבְּחִין. לְיָהּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים, וְלָךְ אָנוּ מְקַלְּסִין.

8 סוכה פתח ↗

כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, דִּכְתִיב: ״כַּפּוֹת״, שְׁנַיִם: אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לְמִזְבֵּחַ. וְרַבָּנַן אָמְרִי: ״כַּפַּת״ כְּתִיב.

9 מנחות פתח ↗

אֶלָּא מַאי חוֹבַת גַּבְרָא הוּא? נְהִי דְּחַיְּיבֵיהּ רַחֲמָנָא כִּי מִיכַּסֵּי טַלִּית דְּבַת חִיּוּבָא, כִּי מִיכַּסֵּי טַלִּית דְּלָאו בַּת חִיּוּבָא הִיא, מִי חַיְּיבֵיהּ רַחֲמָנָא?

10 רש"י על סוכה פתח ↗

הכי גרסינן ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכינן כל שבעה - ואע"ג דכחד יומא הוא ובלולב נמי כל שבעה ואע"ג דמדרבנן מברכינן עליה כי היכי דמברכינן בנר חנוכה ובמגילה דרבנן דקם ליה רב ושמואל בחד שיטתא בלולב ורבין נמי משמיה דר' יוחנן אמר לולב שבעה:

11 תוספות פתח ↗

סביב שמנה עשר אלף. והאי קרא כתיב בסוף יחזקאל מח גבי מדתה של ירושלים דלעתיד היקיפה שמנה עשר אלף קנים דנמצאת מדת ריבועה על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים אורך על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים רוחב ומדת הקנה שש אמות ומה שכתוב בספרים תמניסר אלפים פרסי לא גרס פרסי דאטו פרסי מי כתיב בקרא אלא גרסינן תמניסר אלפי דרא קמי הקב"ה והוא היקף הקנה דנמצאת ריבוע ד' אלפים וחמש מאות קנים אורך על ד' אלפים וחמש מאות קנים רוחב דהכי כתיב קרא יחזקאל מ״ח:ל׳ ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב שם ופאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב שם ופאת נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב שם ופאת קדמה חמש מאות וד' אלפים מדה והדר כתיב סביב שמנה עשר אלף ואע"ג דקרא גבי ירושלים כתיב דרשינן מיניה דדרא דקמיה קודשא בריך הוא דכתיב בסיפיה דקרא ושם העיר מיום ה' שמה:

12 תוספות על סוכה פתח ↗

אחת ללולב ואחת למזבח. לא יתכן כלל לפרש דרבי יוחנן בן ברוקה לא פליג אלא בשביעי אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל שבעה ולא ערבה כי היכי דאבא שאול דדריש ערבי אחד למקדש דהיינו כל ז' וכן רבנן דנפקא להו מהלכה דהיינו כל ז' ור' יוחנן בן ברוקה דריש להו ערבי כשאר תנאי דלולב הגזול והלכה לית ליה והא דקתני מתניתא ואותו היום לאו דוקא יום אחד ומיהו לר' לוי דמפרש טעמא דר' יוחנן בן ברוקה כתמר ולא מקרא דריש אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים אי אפשר דלא הוי אלא יום אחד בין יהיה יום אחד בין יהיה כל שבעה לא היתה ערבה בטלה ותרוייהו היו מרביות של ערבה וחריות של דקל:

1 במשנה יופי לך מזבח יופי לך מזבח. עמש"כ בחדושי לס' נת"ע אות י"ג סתירה מזה לדברי הגר"א ז"ל ע"ש ועתה ראיתי להח"א שכ' טעם קצת על הכפל:

2 שם רא"א ליה ולך מזבח. מש"כ התוי"ט ובכתובים ר"ל מצינו שם יה מן המצר כו' ענני במרחב יה ל"ד דמרחב יה לרב ולרבא אחת הן ולר"ח קאי בתיקו ומש"כ על המהרש"ל דא"ה כו' הל"ל ורבא אריו"ח כו' אינו מוכרח עמש"כ בהרא"ש דפ"ק דעירובין סי' ז' ומש"כ בסופו ואע"ג דהירושלמי חולק על גמרא דידן כו' לי יראה דט"ס בירושלמי וצ"ל הוי רב דו אמר הללו יה ר"ל ב' תיבות והפשיטות הוא מדאמר ר"ח על ר"מ של"נ לקדשו משמע דהוא בעצמו ס"ל דצריך לחלקו ולקדשו וע"ש בק"ע ודע דהירושלמי הזה הוא ג"כ במכלתין פ' דלעיל הל"י ולחנם הרחיקו התוי"ט למגילה:

3 גמרא גוחות על המזבח אמה המ"ל. כ"נ דצ"ל ולפי המתבאר מפרש"י נראה שהיו בולטות מעל למזבח ב' אמות ויותר קצת אמה מזה בזקיפה ר"ל בזקיפת שפוע ואמה בגחיה והתוי"ט ל"ד במש"כ דאותן ב"א היו כפופין:

4 ד"ה ואוכלין ואין בדבר לא משום גזל. והוסיף התוי"ט ר"ל גזל דדבריהם כת"ק דר' יוסי כו' משמע דלר"י הוה גזל דאורייתא והא ליתא כדפי' הר"ב שם והוא מהגמרא:

5 רש"י ד"ה עלה אמה דרך ב' נקבים שהיו באחת הזויות. עי' בפ"ג דמדות מ"ב שהיו בקרן דרומית מערבית:

6 בא"ד הסובב שבה מקום הלוך לכהנים כו' להקטיר. עי' בזבחים סב ב דמוכח דבשעת הקטרת אברים היה עומד על הכבש וזורקו על המערכה ולהפכם בצינורא ג"כ כבד הדבר להיות עומד על הסובב שנמצא כלה גבהו לגובה המזבח להפוך על המערכה שהיא משוכה עוד משפת המזבח ב' אמות כדאיתא מדות פ"ג מ"א אלא ודאי אז היה מקיף בראש המזבח באמה של הלוך רגלי הכהנים המבואר שם במדות ועי' זבחים נט ב אמנם אשכחן במשנה שם סד ב בעולת העוף שהכהן פנה לסובב ומשמע שם דמשם זורק ג"כ על האישים וכן מצינו בשבת צב דמשה שהיה גבהו י"א פירש את האהל על המשכן שהיה כמו כן גבהו י"א:

7 גמרא ה"ק ליה אנחנו מודים כו' ליה אנחנו מודים. ק"ל התנן בברכות ובמגילה האומר מודים מודים משתקין אותו ועי' לקמן נג ב ובפרש"י שם ד"ה אנו ליה. ולפי מה שפירש הרש"א בח"א א"ש:

8 שם כפות שנים אחת ללולב ואחת למזבח. ק"ל דמשמע ששניהם שוין והרי חריות פסול ללולב לעיל לב והכא אמר דוקא חריות :

9 גמרא אר"י א"ש כו' סוכה דל"מ לילות מימים כולהו ז' כחד יומא כו'. בס' ב"א האריך בישוב סתירת דר"י דהכא להא דמביא הש"ס משמיה במנחות ע"ש וסוף דבריו דס"ל דציצית חובת גברא וא"א להבטל ודבריו בטלים דשם מא מבואר דאי ל"ל טלית בת חיובא אינו מחויב לאהדורי בתרה:

10 שם נקוט דרבב"ח בידך כו'. לכאורה הל"ל כרבין דאף לולב שבעה דשמואל ס"ל כוותיה דכה"ג כתבו הפוסקים בכ"ד. ועי' רש"י לקמן ד"ה ה"ג:

11 תד"ה סביב וכתיב ופאת ימה כו'. העתיקו הכתובים שלא כסדרן וקצתן גם שלא ככתבן עי' במקרא:

12 תד"ה אחת וריב"ב דריש להוערבי כו'. כצ"ל בתיבה אחת:

13 בא"ד והא כו' ואותו היום ל"ד יום א'. וזה דוחק ולעד"נ דהאי וחובטין אותן כו' דקאמר לא היה אלא ביום ז':

6 שבת פתח ↗

וּמִשְׁכָּן גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ״, וּכְתִיב: ״וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״, וְאָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ פְּרָשׂוֹ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד גּוֹבְהָן שֶׁל לְוִיִּים עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּגְמִירִי דְּכֹל טוּנָא דְּמִידְּלֵי בְּמוֹטוֹת — תִּילְתָּא מִלְּעֵיל וּתְרֵי תִּילְתֵי מִלְּתַחַת, אִישְׁתְּכַח דַּהֲוָה מִידְּלֵי טוּבָא.

« רש"ש על סוכה מ״ד ע״ב רש"ש על סוכה מ״ו ע״א »