רש"ש על סוכה ל״א

1 רש"י ד"ה מפני תקנת מריש דמצוה משוי ליה כו'. כצ"ל:

2 תד"ה אבל כגון בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון שלא מדעתו. כן הגיה המהרש"א:

3 תד"ה ור"י כ"ש היקישא דהיינו כו' בפסוק אחד. בסנהדרין פה ב איתא מקשינן הכאה לקללה והמה בב' פסוקים ומופסקים עוד בפסוק אחר. אבל שם הוא מפני דמוסיף על ענין ראשון לכן קרי להו היקשא וכה"ג בכריתות כב ב:

4 בא"ד ואפי' לר"י דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח ומופנה כו' מ"מ בהיקש מודה. משמע דמהיקש גמרינן אף שאינו מופנה וקי"ל דאין משיבין על ההיקש וקשה הא דפריך בר"ה ה ות"ק ור"ש תשלומין לעצרת מנ"ל ע"ש:

5 רש"י ד"ה לולב של ע"ז א"נ שעבודתה בלולב כו' או לזרקו בה כצ"ל. וק"ל דהא איתא בע"ז נא ע"ז שעובדין אותה במקל כו' זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת ע"ש ובפרש"י ועוד אי הוה תקרובת הרי אין לו ביטול וכתותי מיכתת שיעורי' כמו אשרה דמשה. ועי' בתוס' וצ"ע:

6 תד"ה שיעור בסופו. עמש"כ בפ"א דמעשרות מ"ד בס"ד: