רש"ש על סוכה ל״א א

1 רש"י ד"ה מפני תקנת מריש דמצוה משוי ליה כו'. כצ"ל:

2 תד"ה אבל כגון בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון שלא מדעתו. כן הגיה המהרש"א:

3 תד"ה ור"י כ"ש היקישא דהיינו כו' בפסוק אחד. בסנהדרין פה ב איתא מקשינן הכאה לקללה והמה בב' פסוקים ומופסקים עוד בפסוק אחר. אבל שם הוא מפני דמוסיף על ענין ראשון לכן קרי להו היקשא וכה"ג בכריתות כב ב:

4 בא"ד ואפי' לר"י דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח ומופנה כו' מ"מ בהיקש מודה. משמע דמהיקש גמרינן אף שאינו מופנה וקי"ל דאין משיבין על ההיקש וקשה הא דפריך בר"ה ה ות"ק ור"ש תשלומין לעצרת מנ"ל ע"ש: