רש"ש על מנחות ס״ד

1 גמרא וחכמים אומרים כו' ואחד חול בשלשה בשלש קופות כו'. כצ"ל:

2 שם א"ל רבינא לר"א נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים מהו בתר מחשבתו אזלי' כו'. לכאורה הא משנה מפורשת בנזיר כג הפר לה בעלה והיא ל"י כו' והיתה שותה ביין כו' אינה סופגת אהא"ר. וכן שם כא ב רצה לפשוט דבעל מיגז גייז מהא דתנן האשה שנדרה בנזיר כו' ואי ס"ד בעל מיעקר עקר אמאי סופגת אהא"ר. וכן בב"ב קכ ילפינן זה"ד דשחוטי חוץ מזה"ד דראה"מ דיש שאלה בהקדש ופי' רשב"ם שאם שחט קדשים בחוץ כו' ואח"כ כו'. וכל הני מחשבתו לאיסורא קמכוון ואפ"ה פטור. ויש לחלק דהגע עצמך איך יתכן לחייב על המחשבה. הלא מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חולין קמה. אלא ע"כ לא מבע"ל לרבינא אלא שעשה מעשה ג"כ רק שהיא נדחית מפני מצוה כהני גווני דאיירינן בשמעתתא. אבל כל אלו שהבאתי המעשה היתר גמור הוא. לכן הוה כמו שאינה ולא נשארה אלא המחשבה גרידא:

3 תד"ה שתים. ניחא דהא ליכא כו'. כן העתיק הש"א סי' נט מתשובת הרמ"א :

4 רש"י ד"ה ההוא חרשא. חרש שומע ואמ"ד. צ"ע דבריש חגיגה גרסי' המדבר וא"ש זהו חרש. שומע וא"מ זהו אלם כו' דכתיב ואני כחרש לא אשמע כו'. ובירושלמי רפ"ה דשקלים הגי' בהאי עובדא אלם:

5 תד"ה ארור. ואמרי' הלל ושמעון גמליאל ושמעון כו'. כצ"ל. עי' שבת טו:

6 תד"ה ועל בסופו. דבימי שלמה היה כו' וה"נ איתא בפסיקתא. וכן איתא בויקרא רבה פי"ב: