רש"ש על מנחות צ״א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור מנחות צ״א
1 הוֹאִיל וּכְתִיב ״וּמִן הַצֹּאן״, כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּו״ דָּמֵי.
2 וּלְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּו״ כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּו״ דָּמֵי, לִיבְעֵי קְרָא!
3 הָכְתִיב: ״אִם עֹלָה קׇרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר״, ״וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ״.
4 וְאִידָּךְ, אִיצְטְרִיךְ – סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בִּמְפָרֵשׁ, אֲבָל בִּסְתָמָא – לַיְיתֵי מִתַּרְוַיְיהוּ! קָא מַשְׁמַע לַן.
5 אָמַר מָר: תּוֹדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ זֶבַח״. אַטּוּ תּוֹדָה לָאו זֶבַח הוּא? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיכָּא לֶחֶם בַּהֲדַהּ – לָא תִּיבְעֵי נְסָכִים.
6 וּמַאי שְׁנָא מֵאֵיל נָזִיר, דְּאִיכָּא בַּהֲדֵיהּ לֶחֶם, וּבָעֵי נְסָכִים?
7 סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָתָם שְׁנֵי מִינִין, הָכָא אַרְבַּעַת מִינִין – קָא מַשְׁמַע לַן.
8 וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה״, וְלָא בָּעֵי ״עֹלָה״?
9 אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא ״עֹלָה״, הֲוָה אָמֵינָא: ״וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה׳״ – כְּלָל, ״לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה״ – פְּרָט, ״לְרֵיחַ נִיחֹחַ״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אַף כֹּל שֶׁאֵין בָּא עַל חֵטְא.
10 אוֹצִיא חַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁהֵן בָּאִין עַל חֵטְא, אָבִיא בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח, שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא – תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֹלָה״.
11 הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״עֹלָה״, כְּלָל וּפְרָט, מָה מְרַבֵּית בֵּיהּ? מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב וְעוֹמֵד, אַף כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב וְעוֹמֵד.
12 לְהָבִיא וַלְדוֹת קֳדָשִׁים, וּתְמוּרָתָן, וְעוֹלָה הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת.
13 וְאָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּה, וְכׇל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן.
14 וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״אוֹ״ לִדְרָשָׁא, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, לְמָה לִי? לְחֶלְקָם. אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עַד דְּמַיְיתֵי נֶדֶר וּנְדָבָה לָא לִיבְעֵי נְסָכִים, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַיְיתִי נֶדֶר לְחוֹדֵיהּ לִיבְעֵי נְסָכִים, וְאִי אַיְיתִי נְדָבָה לְחוֹדֵיהּ לַיְיתֵי נְסָכִים.
15 הָנִיחָא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אַיְיתִי נֶדֶר לְחוֹדֵיהּ – לִיבְעֵי נְסָכִים, אַיְיתִי נְדָבָה לְחוֹדֵיהּ – לִיבְעֵי נְסָכִים, אַיְיתִי נֶדֶר וּנְדָבָה – תִּיסְגֵּי בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
16 ״אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה בְּנֶדֶר וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי אִיפְּכָא.
17 אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֶדֶר, אִי נָמֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם נֶדֶר אֶחָד וְשֵׁם נְדָבָה אַחַת הִיא, וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן ״אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״.
18 ״וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח״, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֶדֶר, אִי נָמֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה.
19 אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת, חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי שְׁנֵי שְׁלָמִים, אֶחָד בְּנֶדֶר וְאֶחָד בִּנְדָבָה, אֵימָא שֵׁם שְׁלָמִים אַחַת הִיא, שֵׁם עוֹלָה אַחַת הִיא, וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
20 ״לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים״, לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת, חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי שְׁנֵי שְׁלָמִים, חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה.
21 אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת בְּנֶדֶר, וּשְׁתֵּי עוֹלוֹת בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי שָׁנֵי שְׁלָמִים בְּנֶדֶר וּשְׁנֵי שְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם עוֹלָה אֶחָד הוּא וְשֵׁם נֶדֶר אֶחָד הוּא, וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
22 וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, הַאי ״מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן״ לְמָה לִּי?
23 סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בִּתְרֵי מִינֵי, אֲבָל בְּחַד מִינָא – תִּסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
24 ״כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד״, לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בְּזֶה אַחַר זֶה, אֲבָל בְּבַת אַחַת – תִּיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד; קָא מַשְׁמַע לַן.
25 אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טָעוּן נְסָכִים, מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת מִנְחָה״ – בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
26 אַתָּה אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִנְחָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה״, הֱוֵי אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
27 וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם טְעוּנָה נְסָכִים וְאִם לָאו, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד״, ״עֹלָה״ – זוֹ עוֹלַת מְצוֹרָע, ״זָבַח״ – זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע, ״אוֹ לַזָּבַח״ – זוֹ אֲשַׁם מְצוֹרָע.
28 וְתִיפּוֹק לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ מִ״זָּבַח״,
29 דְּאָמַר מָר: חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זָּבַח״.
30 הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּאָשָׁם לְהַכְשִׁיר וְחַטָּאת לְכַפֵּר – בָּעֵינַן תְּרֵי קְרָאֵי.
31 ״זָבַח״ – זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע, וְאֵימָא זוֹ חַטָּאת וְאָשָׁם דְּנָזִיר.
32 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: ״וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם״ – בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
33 אַתָּה אוֹמֵר בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ חַטָּאת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ״.
34 אַיִל בַּכְּלָל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? לְהַקִּישׁ אֵלָיו. מָה אַיִל מְיוּחָד בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, אַף כֹּל בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה.
35 ״עֹלָה״ – זוֹ עוֹלַת מְצוֹרָע, וְאֵימָא זוֹ עוֹלַת יוֹלֶדֶת?
36 אָמַר אַבָּיֵי: עוֹלַת יוֹלֶדֶת מִסֵּיפָא דִּקְרָא נָפְקָא.
37 דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״לַכֶּבֶשׂ״ – זוֹ עוֹלַת יוֹלֶדֶת, ״הָאֶחָד״ – זֶה אַחַד עָשָׂר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים.
38 שֶׁלֹּא מָצִינוּ לָהּ בְּכׇל הַתּוֹרָה, שֶׁיְּהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר.
39 רָבָא אָמַר: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁלֹשָׁה רִבּוּיִין? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ מְצוֹרָע.
40 ״לָאַיִל״, לְמָה לִי? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְרַבּוֹת אֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.
41 אֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, מִ״בְּמוֹעֲדֵיכֶם״ נָפְקָא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי דְּצִבּוּר, אֲבָל דְּיָחִיד – לָא.
42 וּמַאי שְׁנָא מֵעוֹלַת יוֹלֶדֶת?
43 סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – דָּבָר שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן, אֲבָל דָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן – אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.
44 ״אוֹ לָאַיִל״, לְמָה לִי? לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.
45 הָנִיחָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר בִּרְיָה הוּא, דִּתְנַן: הִקְרִיבוּ – מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵי אַיִל, וְאֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִזִּבְחוֹ, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אוֹ לָאַיִל״ – לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.
46 אֶלָּא לְבַר פְּדָא, דְּאָמַר: מַיְיתֵי וּמַתְנֵי, דִּסְפֵיקָא הוּא, אִצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי סְפֵיקָא?
47 וַדַּאי לְבַר פְּדָא קַשְׁיָא.
48 ״כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים״. ״לְשׁוֹר הָאֶחָד״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי אַיִל לְנִסְכֵי כֶבֶשׂ, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי פַר לְנִסְכֵי עֵגֶל – תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַשּׁוֹר הָאֶחָד״.
49 ״אוֹ לָאַיִל״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי בֶּן שָׁנָה לְנִסְכֵי בֶּן שְׁתַּיִם, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי בֶּן שְׁתַּיִם לְנִסְכֵי בֶּן שָׁלֹשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד״.
50 ״אוֹ לַשֶּׂה בַּכְּבָשִׂים״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי כֶבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי כִבְשָׂה לְנִסְכֵי רְחֵלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ לַשֶּׂה בַּכְּבָשִׂים״.
51 ״אוֹ בָעִזִּים״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי כֶבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי גְדִי לְנִסְכֵי שָׂעִיר – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ בָעִזִּים״.
52 אָמַר רַב פָּפָּא: בָּדֵיק לַן רָבָא,
פירוש רש"ש על מנחות צ״א
1 גמרא הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי. ועפרש"י. וק"ל לפי מה שפי' הוא בעצמו בסנהדרין סו ובש"מ דחיליה דר' יונתן הוא מדפרט הכתוב יחדו בכלאים. והרי התם כתיב בוי"ו ובחמור. ועוד ק"ל דהלא עיקר פלוגתייהו הוא על הכתוב דאיש אשר יקלל את אביו ואת אמו דפ' קדושים וכיון דכתיב את אביו בסי' הפעול א"א למטעי כדפרש"י. והגהת הרש"ל בר"פ אותו וא"ב דמחק האתי"ן לא הבינותי:
2 שם סד"א כו' אייתי נו"נ תסגי בנסכים דחד קמ"ל. כה"ג דריש ר"י בחולין פו ב חיה או עוף:
3 שם במנחה הבאה עם הזבח הכ"מ כו' או אינו כו'. והנ"מ הוא דאם הם להזבחים טעון כל עשרון רביעית ההין שמן. וכ"א קרב בפ"ע דאסור לערבן כדלעיל פט ב. ואם היא באה בפ"ע היתה קריבה כאחת. ולא היתה טעונה כולה אלא חצי ההין כדין המתנדב מנחת נסכים דפר ודלא כדמשמע לכאורה מפרש"י דהנ"מ הוא אם ליקרב עם הזבחים. דהא קי"ל אדם מביא זבחו היום ונסכיו אפי' לאחר כמה ימים:
4 רש"י ד"ה ואשם שניתק. ושחטו לשם עולה דמצוה לעשותו כליל כו'. כצ"ל:
5 גמרא יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל. מה שנדפס בגליון בד"ח הגהה וס"א וכן לקמן על יכול נחלק בין נסכי כבשה. כולן טעותי נינהו כמבואר:
6 רש"י ד"ה ואיזהו. דאי בנזיר ד' רבויין מ"ל כו'. לעד"נ יותר לפרש אדרבה דבתרי הוה סגי. דבעולה ושלמים דידיה בגופייהו כתיב וכדלעיל. וכ"מ לישנא דצריך. ועי' לעיל עה רע"ב כה"ג. ועוד ק"ל לפירושו דהא איכא למימר דלא מרבי אלא הג' בהמות דנזיר טהור:
7 תד"ה אימא. משום דאית בהו מנחה. ל"י מהיכא פסיקא להו דאית בהו מנחה. וכעת ל"מ מקור לזה וצע"ג: