רש"ש על מנחות מ״ד

1 רש"י ד"ה ציצית. מצוה קלה עשה בעלמא. בסוף חולין במשנה אמרו ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר. משמע דקרי קלה לאותה שהיא קלה בדמיה אך הכא א"א לפרש כן דלעיל בסמוך אמר לפיכך דמיו יקרים. וכן מדמה אותה לעיל לחותם של זהב לעבד שאצלו הוא ודאי דבר יקר:

2 תד"ה הסולת. ותימה דהא לא כתיב שום קרא כו'. ל"י מדוע לא נאמר דילפינן זה ג"כ מככה דפ' נסכים כמו דיליף מינה לעיל כז דיין ושמן מיעוטו מעכב א"ר. דהא כתיב לעיל מינה מנחה סולת עשרון בלול כו' וכן באיל ובפר. ואולי דא"ת כן. היה הבילה ג"כ מעכבת בהו וכן המנחה והנסכים יעכבו זא"ז:

3 במשנה והשעירים א"מ זא"ז. בגי' המשניות ליתא והשעירים. וכן מסובבת בד"ח כאן בסימן המחיקה. ולכאורה גי' והשעירים נכונה. ופירושה כמו דמפרש הש"ס לוהאילים דלא אילים דתו"כ מעכבי ליה לאיל דחוה"פ כו'. דב' שעירים הן א' שבפ' אמור בגלל הלחם והב' שבחוה"פ למוספין כמש"כ הרמב"ם ברפ"ח מהל' תומ"ס והוא מהגמרא לקמן מה ב. רק ק"ק לפ"ז מדוע לא הזכירם הש"ס לפרשם כמו והאילים:

4 גמרא כמשפטם כתיב בהו. זבחים צ ב: